במהלך פסטיבל אייקון, השנה, הושק הספר "בת אודין". ישבנו לשוחח עם הסופרת הנורבגית, סירי פיטרסן, כדי להכיר אותה ואת טרילוגיית "טבעות העורבים"
ימים ספורים לפני ש"בת אודין", הספר הראשון בטרילוגיית "טבעות העורבים" יצא בישראל, הייתה לנו הזכות לשוחח עם סירי פיטרסן, הסופרת שמאחורי הסדרה עטורת הפרסים. פיטרסן הנורבגית, כך מסתבר, התחילה את דרכה בכתיבת הטרילוגיה בדמות שאותה שיחקה במשחק "מבוכים ודרקונים". אבל 10 שנים אחרי, אין ממש זכר לאותו משחק. תחת זאת, יש את ימסלנדה – עולם עשיר ורחב יריעה, שאורג יחדיו אלמנטים מן התרבות הנורבגית ומנופיה הדרמטיים של הארץ הצפונית ומן התרבות של יפן הפיאודלית.
פרט מעניין נוסף על "טבעות העורבים", הוא שלשם שינוי, הטרילוגיה תורגמה לעברית לפני שיצא לה תרגום לאנגלית. לא זאת בלבד, אלא שהוצאת "סיאל" שלקחה על עצמה את הפרויקט השאפתני, הצביעה על אמונה בספרים כשתרגמה והתחייבה להוציא לאור את שלושתם. זאת מתוך הבנה לליבם של קוראים שנכבו פעם אר פעם, כשהתחילו בקריאת סדרה, רק כדי לגלות שההוצאה נטשה אותה ולא יצאו לה המשכים.
לאחר שהספר הראשון הגיע לפתחנו בספרייה הפנטסטית והוקסמנו, ידענו שאנחנו חייבים לגלות עוד על הסופרת ואם אפשר, גם לשוחח אתה, כדי שתוכלו להכיר אותה יותר טוב, גם אתם.
מה היה הרעיון הראשוני שהצית את כתיבת "טבעות העורבים" ואיך הוא גדל להיות מה שהוא?
וואו, זאת שאלה קשה כי מעולם לא הייתה איזו התגלות, אף רגע יחיד או רעיון שהתחיל את הכול. אם יש משהו שאפשר לקרוא לו התחלה, זאת תהיה הדמות הראשית, הירקה. היא התחילה בתור דמות שיצרתי עבור קמפיין של "מבוכים ודרקונים", לפני בערך 15 שנה. גם אם היא שונה עכשיו, יש נקודות דמיון שהפכו לחיוניות עבור הספרים: היא ג'ינג'ית, יש לה שני עורבים שאיתם היא יכולה לדבר, היא מבינה בעשבי מרפא ובריפוי, ויש לה הבנה ברורה של צדק ואי-צדק. הסיפור הבשיל במשך עשור לפני שלקחתי את הזמן כדי לכתוב אותו כמו שצריך. עשר שנים הן הרבה זמן. הסיפור מפתח אישיות ברורה משלו ונהיה קל יותר לדעת איזה רעיונות שייכים ואיזה לא.
לגבי הטרילוגיה: זה כמעט תמיד שלושה ספרים! פשוט ידעתי מההתחלה שזה מה שהסיפור צריך היה להיות. D:
"בת אודין" לא מתרחש בעולמנו, אבל זה לא בהכרח אומר שיסודות המיתולוגיה הנורדית אינם נכונים או תקפים. מדוע בחרת להתפצל מהמיתולוגיה המוכרת?
הסיפור הזה מעולם לא תוכנן להיות על מיתולוגיה נורדית. הרבה כתבו על זה לפניי והרבה יעשו את זה שוב. אולי אפילו אני. רציתי ליצור משהו מקורי, אבל מוכר. ימסלנדה, העולם של הספרים, מקביל לעולם שלנו. מיתולוגיה נורדית הייתה הדת שלנו, לא שלהם. להם היו את המיתוסים שלהם. אבל הרעיון הוא שאספקטים מהעולם שלהם נדדו אלינו, השפיעו עלינו, ואולי אפילו שינו את הסיפורים שלנו. הגיוני לחשוב שאם מעבר בין עולמות היה אפשרי, אז היו לכך השפעות תרבותיות. אני חושבת שחיזקתי את הקשר הזה לכל אורך הטרילוגיה, ואני מקווה שיהיו לקוראים כמה רגעי "אהא" עד הסוף, בהם תזהו חלקים מתוך המיתולוגיה הנורדית.
הירקה אינה עוד גיבורה "נבחרת". היא בדיוק ההיפך מנבחרת. היא היחידה שאין לה כוחות קסומים. למה בחרת לאפיין אותה כך?
בכנות, כשעשיתי את הבחירה הזאת, אז הדברים נהיו מעניינים. זה הרגע בו הסיפור התחיל להרגיש חדש ומורכב. להיות עם כוחות מיוחדים זה מוטיב מאוד מוכר, וכבר הרבה נכתב על הדרך שבה זה משפיע על מישהו – איך הם מתמודדים עם זה. פשוט הרגיש לי יותר מסקרן לעסוק ב-חוסר כוחות. אולי בגלל שזה עושה את הגיבורה ואת הסיפור ליותר מעוררי הזדהות?
מהו "הרקב" אותו הירקה נושאת, לכאורה, ולמה ילדי אודין נושאים אותו?
הרקב הוא מגיפה נוראה, מחלה שגורמת לך להירקב במקום. לפי הסיפורים, זה מה שקורה אם מישהו מקיים קשר אינטימי מדי עם בן-אנוש. זה מאוד מרמז על מחלה שמועברת באמצעות יחסי מין. הרעיון מגיע, למעשה, מהפולקלור הנורבגי, בו יש לנו יצור בשם "הולדר" (Hulder). מסופר עליה שהיא כה יפה, שהיא מסוגלת לפתות גברים ללכת בעקבותיה עמוק אל תוך היער, ומשם הם לא חוזרים. אבל אם תראו אותה כשגבה מופנה אליכם, תגלו שהיא חלולה לגמרי, כמו בול עץ רקוב.
האם רגשות הזרות וחוסר השייכות של הירקה משקפים משהו מהחוויות האישיות שלך?
מבחינות מסוימות, כן, מבחינות אחרות לא, וזה מאוד יפתיע אותי אם לא מדובר בתופעה אוניברסלית. J כל אחד מרגיש ככה בנקודה כזאת או אחרת. יש מי שחשים כך שעה, אחרים שנים ואחרים צריכים להתמודד עם התחושה הזאת כל חייהם. זה יכול להיות לגמרי בראש שלך, או שזה יכול להיות מאוד אמיתי.
במה שונים החיים עכשיו, כשאת סופרת שראתה אור ושלושת ספרי הטרילוגיה שלך כבר פורסמו?
החיים שלי התהפכו על הראש כשהספר הראשון יצא. יכולתי לעזוב את הכול ורק להמשיך לכתוב, מה שמרגיש י כמעט כמו רמאות! זה אף פעם לא אמור לקרות ככה. בדרך כלל, זה לוקח שנים והרבה ספרים להגיע למקום הזה. אני יכולה רק להודות לקוראים המשוגעים שלי על זה. המסירות וההתלהבות שלהם יצרו בשבילי את עבודת החלומות, ואני לא יכולה להודות להם מספיק.
יש סופרים שמקדישים כמעט את כל הקריירה שלהם בחקירת עולם, או יקום, אחד. מה הלאה עבורך? האם תמשיכי להרחיב את העולם של "טבעות העורבים", או שתעשי כמו הירקה ותעברי עולם?
(הערת המראיין: לא מדובר בספוילר, זה פרט שמצוין מההתחלה)
שאלה מצוינת! אני ארחיב! קודם כול, לקחתי "הפסקה" כדי לכתוב את ספר הילדים, "בועה" (Bubble). אבל עכשיו אני עובדת על סדרה חדשה, עצמאית מ"טבעות העורבים", אבל עדיין קשורה. כלומר, שלא צריך לקרוא את "טבעות העורבים" קודם, אבל אם עשיתם את זה, תדעו לזהות את הקשר בין הסדרות. אותו יקום, אבל עולם ודמויות חדשים לגמרי. J
האם את מרגישה בעמדת נחיתות כלשהי בגלל שאת מנורבגיה ולא מאחת המדינות דוברות-האנגלית?
ממש לא. נכון, נורבגיה היא ארץ קטנה, ומעטים האנשים בעולם שדוברים נורבגית, אבל יש לנו מדיניות חזקה מאוד של תמיכה בספרות, אולי יותר טובה מבכל מדינה אחרת. וחשוב יותר: אם הייתי נולדת במקום אחר, יכול להיות שלא הייתי כותבת סיפורים שמבוססים על יסודות התרבות הנורדית.
בראיונות אחרים, הזכרת לעתים קרובות את זה שאת מוקסמת מעורבים, אבל הם לא היחידים שאת אוהבת. אלמנט נוסף בסדרה הוא… תה. האם גם זה ממך?
הא-הא! זיהוי יפה, אני ממש אוהבת תה. ואני גם קצת סנובית לגבי הנושא. וכמו עם יין, אני מעדיפה תה נקי, בלי טעמים מוספים, רק הטעמים המקוריים. החביבים עליי הם הסוגים השונים של האולונג המפורסם, מהרי וואי (Wuyi) בסין. הם נקראים גם תה אבן.
אם היית יכולה להיות עם זנב, איזה סוג היית בוחרת?
אני לא בטוחה אבל תמיד היה לי קטע עם זנבות חלקים, נטולי פרווה, עם הקצה בצורת חץ או תלתן, כמו שנהגו לצייר עם שדים בימים עברו… אל תגלה לאף אחד!
בעוד ימים ספורים, קוראים בישראל יזכו לראשונה להזדמנות לבקר בעולם של "טבעות העורבים". תרצי שנעביר להם מסר כלשהו?
כן. אמרו לי שאני קצת אכזרית בכל הנוגע לדילוג על אקספוזיציה. אני זורקת קוראים אל לב העניינים, בלי להסביר הכול. אבל אל דאגה – מה שלא תבינו בהתחלה יובהר בהמשך. וגם: תהיו טובים לעורבים, הם זוכרים הכול! אני מאחלת לכולכם מסע נעים אל ימסלנדה.
