"כל הילדים גדלים, חוץ מאחד…" אבל הילד הזה היום בן 100 – שוב!
היום, ה-11 לאוקטובר, לפני בדיוק מאה שנה, ראה אור פיטר וונדי, ספרו של ג'יימס מת'יו בארי. הספר מבוסס על המחזה אשר נכתב על ידי הסופר והמחזאי הסקוטי, ועלה לראשונה על הבמה בדצמבר 1904. בעקבות הצלחתו המסחררת של המחזה, דרש הקהל כי הסיפור הקסום והאפל יוגש גם בצורת ספר לילדים.
כיאה לילד שאינו מתבגר לעולם, פיטר פן עבר מספר גלגולים בידיו של בארי, יוצרו. ראשיתה של הדמות בפגישה גורלית בין המחזאי ובין ילדי משפחת לואלין-דייוויס ב-1897. בארי, שאהב את הילדים עד מאוד סיפר להם סיפורים רבים ושיחק עימם במשחקים שונים, בהם כיכבו דמויות כגון אינדיאנים ובוקרים, פיראטים ועוד. אלה, וכן הקשר העז של המחבר לילדים התגלגלו לספר הציפור הלבנה הקטנה, אשר פורסם ב-1902, ובו מוזכר לראשונה פיטר פן (אף על פי שהדמות וסיפורה שונים מאלה המוכרים כיום).
ב-1904 הפך בארי את סיפורו של פיטר למחזה המתמקד, לראשונה, בו (סביר להניח שהילד השחצן העדיף להיות במרכז העניינים). ההצגה הייתה חוויה מיוחדת במינה באותם הימים. עם תפאורה מפוארת, אפקטים בימתיים שלא נראו כמותם מעולם ודמויות מורכבות ומפתיעות, עלותה הרקיעה שחקים, ונחשבה בתחילה להתאבדות תקציבית. אולם כגודל ההשקעה, כך הייתה גם התמורה, ושמעה יצא בכל רחבי אנגליה והעולם.
ב-1906, בעקבות ההצלחה של ההצגה ודרישת הקהל, פרסם בארי את פיטר פן בגני קנסינגטון, ספר שהיה במידה לא מבוטלת פשוט הפרדה של החלק המתייחס לפיטר מתוך הציפור הלבנה. אולי משום כך, לא שבע הקהל והוסיף לדרוש ספר שיתפוס וישקף את הקסם של ההצגה. ב-1911, שבע שנים לאחר שההצגה הועלתה לראשונה, פורסם הספר פיטר וונדי. מטבע הדברים, עם כל כך הרבה גרסאות, מה הפלא שלילד הנצחי יש כל כך הרבה ימי הולדת?
"פזרו קצת אבק פיות, חשבו מחשבות שמחות" מורה פיטר לילדי משפחת דארלינג, כאשר הוא מבקש ללמד אותם לעוף. אולם בארי הודה כי נאלץ להוסיף את המשפט הזה להצגה, לדרישת הורים אשר ילדיהם ראו אותה, ניסו לעוף ונזקקו לאחר מכן לטיפול רפואי. היה עליו לחשוב על משהו אשר יציג את התעופה כאפשרית, מחד, אך יהיה בלתי אפשרי, מאידך. עבורנו, אולי מאוחר מדי, שכן איננו ילדים, תמימים וחסרי לב וגם אין לנו פיות. אבל איזו דרך טובה יותר לבקר בארץ לעולם לא, מאשר לשוב אל ספרו של בארי ולתת לו לשאת אותנו על כנפי הדמיון.
אם אתם רוצים ליהנות מן הקסם בעברית, אני ממליץ בחום על הגירסה המוערת בתרגומה של גילי בר הלל-סמו, אשר כתבה גם את ההערות מאירות העיניים והמרתקות.
אז, ספרו לספרן הלילה – איזו מחשבה משמחת אתכם/ן? מה גורם לכם/ן להמריא משמחה?
