הבמאי טים ברטון שב למקורות יצירתו עם פרנקנוויני, סיפור שובה לב על ילד וכלבו… האל-מת.
סרטיו האחרונים של טים ברטון היו מצליחים, בזה אין ספק. ביג פיש, צ'ארלי ומפעל השוקולד, 9, סוויני טוד, אליס בארץ הפלאות, כולם היו סרטים מצליחים. יחד עם זאת, במהלך השנים גוברת והולכת התחושה שברטון, איך לומר, עשה ספילברג. כלומר, איבד את זה. אנשים הולכים לראות את הסרטים בגלל השם שהפך כבר מזמן למותג, בשביל האפקטים ובשביל העיצוב שפעם היה ייחודי לברטון, וכיום כבר לא כל כך. חובבי ברטון רבים גם החלו להתמרמר על השילוש הקדוש: ברטון, בונהם קרטר (אשתו) ורוח הדפ.
אולי גם ברטון עצמו הרגיש שמשהו הלך לאיבוד לאורך הדרך, ואולי אני סתם משער השערות לא מבוססות. אבל זה לא משנה את העובדה שהבימאי המפורסם החליט לשוב אל אחת מיצירותיו הראשונות, פרנקנוויני – סרט שחור-לבן, דל… הכול, מ-1984, בכיכובו של בארט אוליבר (הסיפור שאינו נגמר, קאקון). הפעם במקום שחקנים יופק הסרט באנימציית סטופ-מושן, בדומה לסרטיו – הסיוט שלפני חג המולד וחתונת רפאים. כמו כן, צפוי הסרט לשלב הקרנה בשחור-לבן עם תלת-ממד, מה שמבטיח חוויה (כלשהי).
עלילת הסרט
לאחר שוויקטור מאבד את כלבו, ספארקי, בתאונה הוא מחליט לרתום את כוח המדע על מנת להשיב את חברו הטוב ביותר לחיים – עם מספר שינויים מינוריים. הוא מנסה להסתיר את יצירתו החובבנית, אך כאשר ספארקי משתחרר, ויקטור נאלץ להגן על כלבו האהוב מפני חבריו לבית הספר, המורים וכל תושבי העיירה.
האם ברטון יצליח להשיב את הקסם ולשבות את לב הקהל? אולי, אם יצליח לשכנע שעשה את הסרט עם הנשמה, ולא עוד יצירה קולנועית לפי השטאנץ אליו כבר התרגלנו.
בכורה עולמית: 05/10/2012
בכורה בארץ: 04/10/2012
יצירת המופת מ-1984
