אחד היתרונות הבודדים לסרטים עם בכורות מאוחרות במערב, הוא האפשרות לשמוע את פס-הקול כמתאבן לסרט.
פסקול הסרט של “העולם הסודי של אריאטי” הולחן על ידי ססיל קורבל. הוא אינו רק מסתורי, אלא גם קסום ומשלב נגינה מופלאה עם נבל, חלילים, כלים אלקטרוניים, שירה יפהפייה ועוד.
לאחרונה, משכו סרט זה ו”הלורקס” תשומת לב מפתיעה בקרב רפובליקנים שמרנים בארה”ב, אשר זועמים על המסרים הבעייתיים בסרטים, ביניהם: שוויון זכויות, שוויון הזדמנויות, חברות חסרת פשרות ועוד… כשחושבים על כך בצורה הזאת, גם פס הקול נשמע מסוכן ביותר, הלוא כן?
