מי היה מאמין כי יצור שקט ושוחר שלום כמו ההוביט יעמוד במרכז מאבק משפטי סוער?
סטלה מרי רוברטס הינה הבעלים הגאה של פאב "ההוביט" בסאות'המפטון שבאנגליה, כבר למעלה מ-20 שנה. חברת סאול זאנטס, לעומת זאת (SZC), היא החברה אשר מחזיקה בזכויות היוצרים על עבודותיו של ג'.ר.ר. טולקין, הלוא הוא מחבר "ההוביט" וסדרת ספרי "שר הטבעות". במהלך למעלה משני עשורים הפעילה סטלה את הפאב שלה על מי מנוחות, צברה מוניטין וקהל לקוחות נאמן. לפאב שברשותה לא רק קוראים "ההוביט", במקום תלויות תמונות רבות של דמויות מן הספרים, משקאות ומנות שונות ברוח הסיפורים, ובכלל, פעילות הפאב כולה היא מעין מחווה ליצירתו של טולקין.
במהלך השנים, קיומו של הפאב ופעילותו לא הטרידו איש. עד עכשיו. כאשר הפקת סרטי ההוביט מתקדמת והקרנתם בבתי הקולנוע נעשית מוחשית יותר ויותר, ידעו הפאב ולקוחותיו התרגשות רבה. אך ההתרגשות הזאת נגדעה בצורה צינית וכואבת, כאשר לפני מספר ימים התעוררה חברת SZC, והחליטה לממש את זכותה על המותג ולאיים על הפאב האהוב והוותיק בתביעת ענק. לאחר 20 שנות פעילות, נדרש העסק לשנות את שמו, את העיצוב וכל סממן המקשר אותו עם יצירתו של טולקין, או לשלם עבור השימוש במותג – לא רק מעתה והלאה, אלא גם רטרואקטיבית, עבור כל שנות פעילותו.
יכול להיות שחברת SCZ חשבה שמדובר בהזדמנות לכסף קל, בשליחת מסר לכל אלו אשר יבקשו לגזור קופון על סרטי "ההוביט" המתקרבים, או שסביר יותר להניח – לא חשבה כלל. אולם בדומה ליצור הקטן והאמיץ על שמו נקרא הפאב, סטלה מרי לא נתנה לדרקון תאב-הבצע להפחיד אותה. במקום להתקפל, היא פנתה אל קהל לקוחותיה ואל ציבור החובבים, הסיפור נפוץ ובתוך ימים ספורים זכתה לתמיכתם של כמה עשרות אלפים, כולל סטפן פריי וסר איאן מק'קלן המשחקים בסרטים. הגדיל לעשות פריי, כאשר קרא לאיום של SZC "בריונות חסרת-טעם ומועדת לכישלון".
הריצו קדימה מספר ימים את הסיפור, ונראה כי חברת SZC הבינה את המסר ואת העובדה כי, גדולה ככל שתהיה, לא תוכל לצאת מהפרשה הזאת בשלום. על כן, היא חזרה בה מן האיום בתביעה, ובמקום זאת הציעה הסדר פשרה, לפיו ישלם לה פאב "ההוביט" 100 דולר בשנה בתמורה לשימוש במותג – פחות מ-10 דולר בחודש.
לא סביר ש-SZC באמת זקוקה ל-100 הדולר הללו, אבל כנראה שזאת הייתה דרכה לנסות ולרדת מן העץ במינימום בושה. אחרי הכול, מה הייתה אמורה לעשות, פשוט לסגת בה מן התביעה עם הזנב בין הרגליים? אז זהו, כן. יכול להיות שהייתה זאת האופציה העדיפה, כי גם צעד זה גרר מבוכה נוספת לחברה. כאשר נודע לסטפן פריי ולסר איאן מק'קלן על הפשרה הקטנונית, התנדבו אלה לממן מכיסם את התשלום עבור זכויות היוצרים – מן הכסף אותו הם מקבלים עבור תפקידיהם בסרטי "ההוביט", כמובן. בחישוב מהיר, אם אכן יעמדו השחקנים בהצעתם, כל אחד יצטרך לשלם מעתה 50 דולר מכיסו, מדי שנה – כארבעה דולרים ועשרים סנט לחודש. ניתן לקוות שהסרטים יצליחו מספיק כדי לכסות את ההשקעה.
בטוויטר שלו, כתב פריי בסוף השבוע: "איאן מק'קלן ואני מרוצים מכך שנראה שפאב ההוביט בטוח. בין הודעת הפייסבוק שלו והטוויט שלי, אני מקווה שעזרנו להיגיון הבריא לנצח".
