אשכר ארבליך-בריפמן, מסופרות הילדים הפורות בארץ בשנים האחרונות, פינתה מעט מזמנה כדי לשוחח אתי על ספריה על כתיבה ובכלל.
בגיל 35 (אוטוטו 36) אשכר ארבליך-בריפמן, סופרת מצליחה לילדים ולנוער, הספיקה לא מעט. בשמונה השנים האחרונות הוציאה לא פחות מ-18 ספרי ילדים. חוץ מזה, הסופרת החיפאית גם בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, נשואה לדורון ואמא לשלוש בנות: יערי, מפל ואגת.
אל הכתיבה הגיעה לגמרי במקרה, למרות שהיא מעידה על עצמה שתמיד אהבה ספרות, ואף כתבה למגירה. בתחילה, חשבה לעסוק בתרפיה באמנות, אולם במהלך התואר הראשון, תוך טיול עם כלבתה ביער הקרוב לביתה, עלה במוחה הרעיון לספר, "ווינטר בלו, ילדת פיות". את הרעיון פיתחה לעצמה, תחילה בראש ואז בכתב. באמצעות שתי מחברות שליוו אותה לכל מקום, גנבה רגעים של כתיבה בכל הזדמנות, וכתבה את הסיפור בכתב ידה. כשסיימה לכתוב והראתה אותו לבעלה, הוא הציע לה לנסות להוציאו לאור. לאחר היסוסים רבים, בריפמן עשתה זאת, ושלחה את סיפורה ל-10 הוצאות גדולות. 9 דחו אותו. אבל לאחר כשנה, כשכבר כמעט שכחה מהכול, קיבלה תשובה חיובית מ"ידיעות ספרים". וזה כל מה שהייתה צריכה.
"מאז התחילו לזרום ממני ספרים בזה אחר זה, כמו סכר שנפרץ… את הספר השני כתבתי עוד לפני שהספר הראשון יצא. כולם ייעצו לי לחכות ולא לכתוב ספר המשך, כי מי יודע אם הספר הראשון בכלל יצליח, אבל אני אמרתי שאני כותבת בשביל עצמי ולא בשביל אף אחד אחר, ולכן המשכתי לכתוב".
השאר, כמו שאומרים, היסטוריה. ספרה הראשון קיבל לפני מספר שנים ספר-זהב, וכעת הוא נושק לספר-פלטינה, והיד עוד נטויה. כיום מוציאה בריפמן כ-3 ספרים בשנה.
ספרי, בבקשה, על תהליך הכתיבה שלך.
אני כותבת בשעות הבוקר, כשהילדות שלי בגן ובבית הספר. אני פשוט מתיישבת ליד המחשב ומתחילה לכתוב… כמה שעות בכל בוקר, כמה זמן שיש לי. לצערי, אין כמעט שום דבר רומנטי באופן הכתיבה שלי. הייתי שמחה לספר לך שאני כותבת מול מפל מים ושכל היום מתעופפים מולי פרפרים כחולים ונדירים, אבל… בפועל, אני כותבת מפינת האוכל, בין המטבח לסלון המחוברים ביניהם. אני זקוקה לשקט מוחלט כשאני כותבת. אני לא מסוגלת לשמוע אפילו מוסיקה תוך כדי.
מה שכן, כשאני כותבת אני נהנית להשקיף על הגינה שמקיפה את הבית שלנו ופונה ליער (או בעצם לשאריות של היער שהותיר הטכניון). בבוקר שקט מוחלט כאן וכל מה ששומעים הוא את ציוץ הציפורים – תענוג. מאז נסלל כביש ביער, יש גם תנועת מכוניות, אבל היא לא רבה (אז אולי אין לי מפל ופרפרים אבל בכל זאת יש משהו…). במשך כל היום יש כאן תנועה ערה של חתולים – חתולי הבית שלנו וחתולי הגינה, כך שלא פעם אני נאלצת לקטוע חוט מחשבה, לעצור את הכתיבה וללכת לפתוח את הדלת ולהכניס או להוציא חתול או את הכלבה. אני יושבת קרוב לדלת הכניסה ולכן מהווה לא פעם סוג של "דור מן".
האם לדעתך ישנם אתגרים מיוחדים בכתיבה לילדים?
כמו בכתיבה למבוגרים: הספר צריך להיות אמין, צריך להיות היגיון פנימי שמוליך את העלילה, היגיון בתוך העולם שברא הסופר (גם כשמדובר בעולם פנטסטי), צריך לשמור כל הזמן על עניין (ולי אישית יש נטייה להרבות בתיאורים, ממנה אני משתדלת להיזהר). מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להכניס הומור, בעיקר כשכותבים לילדים.
איך את יודעת שזהו, סיימת, והספר מוכן לשליחה?
אחרי שאני מסיימת את הכתיבה אני עושה הגהה וקוראת את הכול שוב מההתחלה. כשאני מרוצה מהתוצאה – הספר מוכן. אני סוגרת את המסמך ועוברת לפרויקט הבא.
ישר לפרויקט הבא? ומה עם מעצורי כתיבה?
קורה לי בכל פעם שאני מסיימת ספר. קודם כל אני נכנסת לפאניקה, מה שבטוח. כל פעם מחדש אני נבהלת ומשוכנעת שזהו, נגמר לי המזל, נגמרו לי הרעיונות ולעולם לא אכתוב שוב ספר. אחר-כך זה עובר, כמובן ועולה בי הרעיון הבא. לצערי, עדיין לא למדתי מהנסיון…
כתיבתם של סופרי ילדים רבים הושפעה מחוויית ההורות. האם זה נכון גם לגבייך?
קשה לי לשים את האצבע על משהו ספציפי, כיוון שאני מושפעת מהמון דברים ובתוכם גם מחווית ההורות. הספר הראשון שלי (אבני הכוח) נכתב לפני שהייתי בהריון ויצא לאור כשבתי הבכורה, יערי, הייתה בת שלושה חודשים, בערך.
אחד מספריי הוא ספר פעוטות בשם "אמא, נכון?" אותו כתבתי ממש בהשראת יערי והוא גם מוקדש לה. היתה לה תקופה, סביב גיל שנתיים+ שהיא הייתה שואלת אותי מליון שאלות, שרובן היו מתחילות ב"אמא, נכון ש…?" וכך נולד הספר הזה. את הספר הזה גם איירתי והאיורים מבוססים כולם על צילומים של יערי כשהייתה קטנה.
איך יערי מתייחסת לעובדה שהיוותה השראה לספר, שגם הוקדש לה?
יערי נולדה לתוך זה, לזה שאמא היא סופרת, ולכן העניין נראה לה די מובן מאליו. לכל אחד יש את המקצוע שלו ואמא שלה היא סופרת, זה הכול. היא מאוד גאה בי, כמובן, ולפעמים גם נבוכה כשהיא רואה ילדים (למשל מבית הספר שלה) שמעריצים אותי. יחד עם המבוכה, היא גם נהנית לאחרונה לחפש את השם שלי בגוגל. כל הספרים שלי מוקדשים גם לה, גם לבעלי וגם לבנות הקטנות שלי (לאחר שהן נולדו, כמובן), אבל הספר "אמא, נכון?" מוקדש רק לה. היא גאה בו ושמחה עליו, אבל קצת מבואסת ש"הפכתי" אותה לבן… (עשיתי את זה כדי לפנות לקהל רחב יותר) הגיבור הוא בן ששואל שאלות, ולא בת. אומרים על אשתו של א.א.מילן, שהייתה מלבישה את כריסטופר רובין כבת. מסתבר שאני עשיתי הפוך, אבל לפחות רק בספר ולא במציאות…
האם את חושבת על היום שבו בנותייך תהיינה מספיק מבוגרות כדי לקרוא את ספרייך?
ליערי יש חברים בכיתה שכבר קוראים את הספרים שלי בסדרת פרוזה צעיר. לצערי, הסנדלר הולך יחף ויערי בינתיים לא כ"כ אוהבת לקרוא בכלל. אני מקריאה לה מדי פעם והיא מכירה את הספרים שלי, אבל היא עדיין לא ישבה וקראה ספר שלי מתחילתו ועד סופו בכוחות עצמה. אני מניחה שזה עוד יגיע. זה נראה לי כמו חלום, ששלושת הבנות שלי ישבו ויקראו ספרים שלי… אני מניחה שייצרתי לעצמי קהל קוראות בכך שילדתי אותן.
אומרים שהעידן האלקטרוני צמצם את המרחק שבין המחברים וקהלם. האם זה משהו שאת חשה בו?
העידן האלקטרוני אפשר לי תקשורת הדדית עם הקוראים ויש לכך ערך רב בעיניי. כשיצא הספר השני בסדרת "ווינטר בלו", הוקם אתר אינטרנט שמלווה את הסדרה. באתר נמצא פורום, אליו אני נכנסת מדי יום ומתכתבת עם קוראים. נוצרו שם חברויות נהדרות וקשרים מיוחדים מאוד. פעילי הפורום נפגשים ביניהם מפעם לפעם וזה באמת מקסים לראות. אני פעילה בפורום המרכזי "מכתבים ושאלות למחברת" ואילו שני הפורומים הנוספים משמשים את יתר החברים.
כיוון שיש לי ספרים נוספים מלבד סדרת "ווינטר בלו", הוקם לפני זמן מה אתר כללי, שמאגד מידע על כל ספריי. בנוסף יש לי דף פייסבוק פעיל, שגם אליו אני נכנסת מדי יום ומתכתבת עם קוראיי.
כשיצא הספר "הכנפיים של הנלי", הראשון בסדרת הפנטזיה החדשה שלי "סיפורים מווינדידסט", הוקם גם לה דף בפייסבוק, בו נערכת כרגע תחרות מקסימה של יצירת דמויות, כשהדמות הזוכה תזכה להיכנס לספר הבא בסדרה!
אם היית יכולה לחיות בכל תקופה, באיזו היית בוחרת ולמה?
שאלה מעניינת. בא לי לחיות לצד אן שרלי, האסופית (סוף המאה ה-19, אם אני לא טועה). זו נשמעת לי תקופה תמימה וטהורה כזו, לא מקולקלת. עוד לא היה מה שיוכל להשחית את הילדים בשלב הזה… הילדים שיחקו בחוץ, במרחבים, וכשהיו רעבים היו אוכלים תפוח, ולא יושבים מול הפלייסטיישן ואוכלים ביסלי…
אם היית יכולה לפגוש באחת מדמויותייך, במי היית בוחרת ומה היית אומרת לה?
לא יודעת לבחור… את ווינטר? אולי בכלל את איסק, מ"כוכבים נופלים"… לווינטר הייתי אומרת שאני מקנאה בה, שהלוואי והייתי כמותה. לאיסק הייתי אומרת שהכול יהיה בסדר.
ברבים מספרייך יש דמויות ומקומות עם שמות לועזיים, או שהם מתרחשים במקומות אחרים בעולם. האם זה מכוון?
אני אוהבת לכתוב על מקומות רחוקים, בדיוק כמו שאני אוהבת לכתוב פנטזיה – להתרחק קצת מכאן ולמצוא את עצמי במקומות אחרים. מעבר לזה, אני חושבת שהריחוק הזה תורם להזדהות עם הגיבורים, למרות שזה נראה בדיוק להיפך. כשהגיבור נמצא במיקום לא מדוייק ומרוחק מכאן הוא יכול להיות "כל אחד" וכל אחד יכול לדמיין את עצמו במקומו.
מכל מקום, השתדלתי להתנסות גם בזה וגם בזה, ואכן עשיתי זאת ב"יום שלישי בארבע וחצי". גם אם היו מבקשים ממני "לעברת" ספר – לא הייתי מסכימה. זה להוציא ממנו את המיץ ואת כל התבלינים. זה נראה לי בלתי אפשרי.
האם הלועזיות של הסיפורים נוצרה מתוך מחשבה על תרגום הספרים לאנגלית?
לא, בזמן הכתיבה ודאי שלא. אבל אחרי שהתגבשה סדרה, זה כבר נראה מתבקש לתרגם אותה. הרבה אנשים שפוגשים אותי מאוד מופתעים – הם חושבים שזו סדרה מתורגמת ולא מאמינים שהסופרת ישראלית. אני מקווה שיום אחד אצליח לתרגם אותה. זה משהו שנמצא בתהליך כבר הרבה מאוד זמן ובינתיים עדיין לא מתקדם.
בספרייך לא תמיד קיימת הפרדה מובהקת בין רע וטוב, אסור ומותר: מרסינה מ"ווינטר בלו", למשל, אינה רעה קלאסית; וב"הכנפיים של הנלי" קשה להצביע על מישהו שהוא נבל ומישהו שהוא טוב.
קודם כל, שאפו על הבקיאות (צוחקת). מעבר לזה, זו מחמאה בשבילי, משום שאני תמיד חוששת מכתיבת דמויות שטוחות מדי. אני חושבת שגם ילדים זכאים לדמויות מורכבות יותר. אני חושבת שהדמויות הרעות שלי נהיות מורכבות יותר מספר לספר. מיציתי את הדמויות השטוחות, אלה שהן רק רעות, ובשלב מסוים ניסיתי לחשוב על משהו טיפה שונה, אחר, לא מובהק כ"כ. זו אחת הסיבות, אגב, שאני חושבת שסדרת "סיפורים מווינדידסט" מתאימה לנוער בוגר יותר מאשר "ווינטר בלו". הדמויות שם אינן "פוליטיקלי קורקט" הן לא מייצגות משהו או מנסות לחנך. הן פשוט הן, ומונעות מכל מיני שיקולים.
כיצד נולדה סדרת "סיפורים מווינדידסט"?
בשלב מסוים, ההוצאה ואני הגענו להסכמה שנסיים את סדרת "ווינטר בלו" כעבור 7 ספרים, כדי שלא תיגרר ותדרדר. כשסיימתי את הספר השביעי, היה לי ברור שאני צריכה להתחיל משהו אחר. החלטתי ללכת על משהו יותר פראי, יותר בוגר, יותר מטורף, משהו שבו אני לא דופקת חשבון ונותנת דרור לדמיון שלי. נהניתי מאוד מכתיבת הספר הראשון ולכן המשכתי… בכל שנה ייצא אחד, סביב פסח. במקביל, בעקבות ביקוש רב מצד הקוראים, התחלתי לפני זמן מה לכתוב סדרת המשך ל"ווינטר בלו". לא מדובר בהמשך ישיר, אלא בסדרה חדשה שעוסקת באותו עולם. הספר הראשון בסדרה ייצא לקראת ראש-השנה.
האם היית רואה את עצמך כותבת גם למבוגרים?
לא יודעת. זו דילמה. יש לי ספר אחד כתוב שהוא איפשהו על הגבול בין נוער למבוגרים, אבל הוא עוד לא יצא לאור. בסך הכל טוב לי איפה שאני נמצאת, וכדי לגוון לעצמי ולקוראים אני כותבת לשתי נישות: לנוער ולילדים צעירים יותר (ראשית קריאה) . אולי בעתיד אכתוב גם למבוגרים, אבל לא כרגע.
אילו טיפים היית מציעה למי שמבקשים להיות סופרים או סופרות בכלל, ולילדים בפרט?
קודם כל לקרוא הרבה (לפחות בילדות). אי אפשר לכתוב בלי לקרוא. זה הבסיס. לגבי הכתיבה עצמה, קודם כל לא להיות יותר מדי ביקורתי עם עצמך… לכתוב בשביל לכתוב, בשביל לשחרר, בשביל ליהנות ולא בשביל להוציא ספר לאור. לעתים ההגהות והתיקונים מסיחים את הדעת מהעיקר, ולכן אני לא ממליצה לקרוא מאתיים פעם את מה שכתבת במהלך הכתיבה עצמה, אלא בסופה. לא פעם מתייעצים אתי ילדים בפורום ובפייסבוק, ורבים מהם נתקעים בגלל הגהה שהתארכה מדי. אני מציעה להרפות, להניח, ולזרום עם הכתיבה. את כל התיקונים אפשר לעשות אחר כך. כדאי גם להתייעץ עם אנשים שסומכים על דעתם. לא לקבל כל הצעה וכל דעה, אבל להקשיב, לנסות לשפר, ויחד עם זאת לשמור על איזה קול פנימי אישי.
אם כבר דיברת על השראה, מיהם מקורות ההשראה שלך בכתיבה?
לאורך כל שנות ילדותי גמעתי בשקיקה את ספריו של ג'ראלד דארל וכן את סדרת "האסופית". אלה היו הספרים החביבים עליי ביותר בעולם, ואני מאמינה גם שבין היתר, הם השפיעו עליי. התיאורים הצבעוניים של ג'ראלד דראל ושלל החיות שתמיד היו באמתחתו ודאי היוו לי השראה. מעבר לזאת, הם גם גרמו לי לרצות לחיות בקורפו… מעבר לזה, קצת קשה לי לשים את האצבע על משהו קונקרטי. אבל הנה, אספר לך שתי אנקדוטות קצרות שהן דווקא מאוד קונקרטיות:
כפי שכבר סיפרתי, אנחנו גרים במקום די מבודד, יחסית לעובדה שאנחנו נמצאים בלב עיר (חיפה). הבית שלנו, אליו יש לרדת בהמון מדרגות, פונה לתוך מה שהיה פעם יער אורנים מקסים. היום בנו בו מעונות עבור הטכניון. עדיין יש עצים סביב, אבל זה כבר לא מה שהיה פעם… בכל מקרה, יש שביל מקסים שעובר ממש מתחת לבית שלי ואני נוהגת לטייל בו מדי יום עם הכלבה שלי ולפעמים גם עם הבנות. שם עלה בי לראשונה הרעיון לכתוב את הספר הראשון בסדרת "ווינטר בלו, ילדת-פיות". זה היה מזמן, כשהכלבה הקודמת שלי עוד היתה בחיים. והנה סיפור משעשע: המשפט הראשון של הספר הראשון בסדרת ווינטר בלו – "אבני הכוח", הוא: "באביב, הכל נהיה סגול. אבני המרצפת האדומות צוחקות בשמש והעצים, מסודרים בטור, מתגאים בפרחיהם הסגולים כל כך…" וכן הלאה. בדיוק לפני כמה שבועות, טיילתי בשביל הנ"ל עם בתי הבכורה, יערי, והתבוננו בהנאה בפרחים הסגולים של כליל החורש, בשיח מרווה ענק שגם הוא פורח עכשיו בסגול, באיזה מטפס שהשתלט על צידי השביל והוא מלא כולו בפרחים סגולים קטנים – ואז, סיפרתי ליערי, שאת המשפט הראשון של הספר הראשון שכתבתי אי פעם, כתבתי כאן, בשביל, באביב, בהשראת אותם פרחים סגולים שאנחנו רואים עכשיו. מאז חלף עוד אביב ועוד אביב ועוד אחד, ובאותה מחזוריות מדהימה, עדיין באביב הכול נהיה סגול בשביל שליד הבית שלנו וזה נפלא ומרגש בכל שנה מחדש, והעובדה שהמשפט הזה הונצח בספר, גם היא נפלאה ומרגשת בעיניי.
ועוד סיפור לגבי מקורות השראה: אני תמיד מספרת שאני שואבת חלק מההשראה שלי מטיולים, בעיקר מחוץ לארץ. ובכן, לפני שנים, עוד לפני שהבנות שלי נולדו, נסעתי ביחד עם דורון, בעלי, לטיול בסלובניה. ביקרנו שם במערות נטיפים מדהימות. הייתה שם מערה אחת, שאינני זוכרת את שמה כרגע, שהיתה מערת הנטיפים היפה והמרשימה ביותר שראיתי מעודי. נשימתי פשוט נעתקה… טיפסנו שם באינספור מדרגות ובסופו של דבר הגענו לגשר תלוי, בתוך מערה גבוהה ועצומה, כשתחתינו נטיפים מרשימים. עמדנו שם פעורי פה ומשם בא לי הרעיון לכתיבת הספר השלישי בסדרת ווינטר בלו – "ענקי-האבן". הרעיון לעולם ענקי האבן, הנמצא במחילות מתחת לאדמה, לקוח מאותה מערת נטיפים בסלובניה.
האם תוכלי לרמוז על הפרויקט הבא שלך?
אני יכולה ממש לספר, אני לא חייבת לרמוז (צוחקת):
לקראת ספטמבר והחגים, ייצא ספר ראשון בסדרת ההמשך של "ווינטר בלו, ילדת פיות".
לקראת דצמבר, חנוכה, ייצא ספר המשך בסדרת המכשפים והמכשפות ("אניס, מכשפה מתחילה"; "מרווה, מכשפה חולמת בהקיץ"; ו"אלוורה, מכשף מוכשר בהחלט"). סדרה המיועדת לקוראים יותר צעירים.
לקראת פסח ייצא הספר השני בסדרת "סיפורים מווינדידסט".
כך שצפויה לי עבודה רבה וגם לכם, הקוראים!
תודה רבה!
רוצים לגלות עוד על אשכר וספריה? בקרו אותה בכל אחד מהאתרים הבאים:
אתר הבית של אשכר ארבליך-בריפמן
