ביקורת: אברהם לינקולן – צייד ערפדים

אברהם לינקולן: צייד הערפדים / סת' גראהם-סמית'

מאת: מיכל מוסאי

יום רביעי בלילה, השעון בדיוק טרח להזכיר לי שהשעה שלוש. עומדת מול הספרייה שלי, ומנסה להחליט אם לקרוא או ללכת לישון. אני שולפת את הספר "אברהם לינקולן: צייד ערפדים". מסתכלת על הכריכה, קוראת שוב את התקציר, ומבינה שאין פה בכלל שאלה. אני חוזרת למיטה, פותחת בעמוד הראשון (או ליתר דיוק, בעמוד 11) וצוללת לעולמו של אברהם לינקולן, צייד הערפדים הנועז ביותר שידעה האנושות…

הספר מתאר כביכול את חייו של הנשיא ה-16 של ארה"ב, אברהם לינקולן (או בקיצור, אייב). לפי העלילה, מחבר הספר, סת' גראהם סמית,' מצא את יומנו של אברהם לינקולן 140 שנה לאחר כתיבתו, והוא חושף בפני הקוראים פרטים חדשים ומסעירים לגביו. כך נשזר אל חייו של אייב ההיסטורי סיפור שלם, "לא ידוע" בו מתגלים חיכוכיו של הנשיא עם עולם הערפדים. נקודת המפנה בספר נמצאת דווקא יחסית בתחילתו. ב-5 באוקטובר, 1818, ננסי האנקס לינקולן, אמו של אייב לינקולן, מתה ממחלה קשה. רק לאחר מכן מגלה הנשיא לעתיד כי אמו למעשה נרצחה על ידי יצור על טבעי – על ידי ערפד. לאחר הגילוי המבעית, אייב מחליט לצאת למסע-נקם בערפדים. הוא מסמן לעצמו מטרה אחת – להרוג מן האל-מתים שגזלו ממנו את אמו, וכמה שיותר, כן ייטב.

את הספר האדיר הזה קראתי תוך מעט יותר מיממה, והייתי מסיימת אותו לפני, אילולא ניסיתי להאט ולמתוח את הקריאה עוד ועוד. בתחילת כל פרק ישנו ציטוט של אברהם לינקולן מנאומיו או ממכתביו, ומהם אפשר להבין עד כמה הבן אדם היה גאון. לאורך כל הספר התמוגגתי מן האופן בו מציג סמית' את אמונתו הבלתי מעורערת של אייב בערפדים, ואני יכולה לומר לכם, שלחלקיק שנייה אפילו האמנתי לו. התיאורים בספר כל כך מפורטים וכובשים, שאי אפשר שלא ליפול בפח הזה. הגבול בין המציאות לדמיון מיטשטש עד שקשה להבחין ביניהם.

אני חייבת לציין, שמעבר להיבט הפנטסיה שבו, הספר משמש כמקור ידע היסטורי יוצא מן הכלל לגבי חייו של לינקולן. אני, אישית, גיליתי עליו דבר או שניים שלא ידעתי עליו (חוץ מעל היותו צייד ערפדים…). כתיבתו של הסופר מרתקת וכובשת כמעט כמו דמותו של לינקולן עצמו. הוא הציב לעצמו רף גבוה בכך שבמהלך הספר ישנם קטעים שמצוטטים לכאורה מיומנו של אברהם, שאמורים להישמע בשפה ובסגנון של פעם. לשמחתי, סמית' עמד היטב באתגר שהציב לעצמו. הקטעים מהיומן נשמעים אמינים ומתחברים בצורה מושלמת עם השפה העכשווית שבה מתוארים מעלליו של אברהם בגוף שלישי. כמו כן, הניגוד המיוחד הזה – בין השפה המיושנת לשפה של ימינו, מעניק לספר סגנון ותחושה ייחודיים.

בשורה התחתונה – נהניתי מכל רגע, מומלץ בחום!

ולסיום, קטע קצרצר מהספר, שמשדר מעט דיכאוניות, אך חובק בתוכו (לדעתי) מסר עמוק ומלא תקווה לגבי החיים והמוות.
קשה היה לי לתפוש כיצד אדם שהשתחרר מגורל המוות הבלתי נמנע יבקש אותו שוב, וכך גם אמרתי להנרי.
"ללא מוות", השיב, "החיים חסרי משמעות. הם סיפור שלא ניתן לספר לעולם. שיר שלעולם לא ניתן לשיר. שהרי כיצד יכול אדם להביא אותו לכדי סיום" (84)?

אברהם לינקולן: צייד ערפדים / סת' גראהם-סמית'

תרגום מאנגלית: חגי אברבוך

אופוס (2012)

348 עמודים