ספר הביכורים של רנסום ריגס ייקח אתכם למסע מופלא ואפל, בכתב ובתמונות, מעבר לזמן ולמרחב
בתחילת ינואר השנה, כתבתי לכם על "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים", ספרו הראשון והמרתק של רנסום ריגס, אשר ראה אור ב-2011. כפי שסיפרתי, הספר הצית מהומה גדולה לקראת צאתו, כאשר חברות הסרטים הגדולות בתעשייה התחרו זו בזו על רכישת הזכויות לעיבודו לסרט, ואפילו הבמאי טים ברטון ביקש לאמץ אותו כפרויקט אישי. בזמנו, שאלתי איזו הוצאה ישראלית תרים את הכפפה ותתרגם את הספר לעברית. ובכן, כעת השאלה שלי נענתה – הוצאת כתר ספרים. אז על מה בעצם כל המהומה? צריך רק לקרוא את הכיתוב על גב הספר בשביל להתחיל להבין:
מגב הכריכה
המעון של מיס פרגרין לילדים משונים הוא אחת התופעות המפתיעות בעולם הספרות בעשור האחרון. ספרו הראשון של רנסום ריגס שהה למעלה משנה ברשימות רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" ונמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם.
זהו סיפורו של ג'ייקוב, שיוצא למסע אל הלא נודע, בעקבות מילותיו האחרונות של סבו האהוב: "המפלצות חזרו". כעת הוא חייב לגלות את האמת שמאחורי הסיפורים המדהימים ששמע כל חייו על המעון המשונה של מיס פרגרין.
סיפור אנושי מרגש, פנטזיה מצמררת וכובשת שאסור להחמיץ.
לבני 12 עד 120
לשם שינוי, אני מסכים עם מה שכתוב על הכריכה.
"המעון של מיס פרגרין" הוא ספר פנטסיה אפל, המשלב תמונות וטקסט באופן מרתק. הספר שזור תצלומים ישנים ודהויים אשר "מאיירים" את סיפור העלילה. למעשה, מדובר בתצלומים אמתיים, אותם קיבל המחבר בהשאלה מאספני תמונות שונים (שמותיהם מצוינים בעמודים האחרונים). כלומר, התמונות אינן שזורות בספר – הספר שזור בתמונות, והן אינן מאיירות את הסיפור, אלא להיפך – ה"איורים" קדמו לסיפור עצמו. ריגס טווה עלילה מלאת קסם בהשראת התצלומים והסיפור שנולד שובר מוסכמות לא פחות מן האופן בו נהגה.
גיבור הסיפור הוא ג'ייקוב, נער בן 16. בניגוד למוסכמות המקובלות בז'אנר, ג'ייקוב אינו יתום, הוא יהודי והוא מגיע ממשפחה עשירה. הוא לא טוב-לב במיוחד. למעשה, הוא די נבזה, אם כי לא במידה בה אי אפשר להזדהות אתו. הוא בן-עשרה נורמלי ואמין, החי בתקופתנו, המאה ה-21 – מצרך נדיר מדי בספרות הנוער מאז ומתמיד. כמו בני-עשרה רבים, הוא לא מסתדר עם הוריו, אך נהנה מקשר מיוחד עם סבו, אייב, שהוא גם ניצול שואה. מצד אחד, ריגס אינו חומק מן ההיבט הזה של המציאות. מצד שני, הוא גם לא נופל לקלישאות המקובלות. הדרך בה הוא מתייחס לנושא מרתקת.
סבו של ג'ייקוב סיפר לו סיפורים רבים בילדותו, על המקום אליו נשלח כדי להימלט מאימת הנאצים, בזמן שכל משפחתו נספתה. לדבריו, מקום זה, בית יתומים אשר נוהל על ידי מיס פרגרין, היה מקום מופלא, בו השמש תמיד זורחת והילדים שגרו בו היו תמיד שמחים. אבל זה לא הכול, כי מה שהיה משותף לכל הילדים במעון, היה שכולם היו "משונים". כל אחד ואחת מהם ניחן ביכולות על-אנושיות שונות. גם היבט זה של הסיפור יכול היה בקלות למעוד אל הקלישאתי ולהזכיר את קומיקס "האקס-מן" והמוסד של אקסוויאר לילדים מוטנטים, או אפילו את סדרת ספרי "הארי פוטר", גם בה ילדים בעלי כוחות יוצאי דופן שוכנים בהוגוורטס. אבל שוב ריגס מצליח להתוות לעצמו מסלול מקורי משלו, שמתאים באופן מושלם לעלילה.
כאשר ג'ייקוב מתבגר, הוא מפסיק להאמין בסיפוריו של סבו. את מקומם של סיפורי הלילה המופלאים והחלומות הילדותיים תופסת מציאות משפחתית מורכבת, גם בה ריגס אינו חושש לגעת, והוא עושה זאת בצורה אמינה – בלי להתייפייף ובלי לגלוש לאנגסט מלאכותי. אבל דווקא כשהנער חושב שהוא מבין את העולם, הוא נדרש להעמיד את אמונותיו שוב במבחן, בעקבות מותו של סביו והמילים האחרונות אותן לחש לו. כל זה אינו ספוילר, זה רק הבסיס לסיפור, כפי שהוא מופיע בכל מקום, לרבות גב הכריכה.
כמו התמונות המצמררות, הסיפור מוצא איזון דק בין יופי מהפנט לאופל מאיים ואלביתי. זהו טון מאוד מיוחד, ואין לי ספק שמי שאוהבים את הפנטסיה שלהם מתובלת בצללים עמוקים, ייהנו ממנו מאוד. למעשה, הייתי מרחיק לכת ואומר שזהו ספר חובה לאוהבי ספרות נוער ופנטסיה אפלה.
למרות כל מה שכתבתי עד כה, מן הראוי לציין שיש לספר גם חולשות. אמנם הוא חורג ממוסכמות רבות, אך בשורה התחתונה, הוא ספר אמריקאי. זה אומר שיש לו תחושה אמריקאית ותבנית אמריקאית. משמעות הדבר היא היא שעד עמוד 40 בערך, רוב התפניות העלילתיות המרכזיות נעשות די צפויות. כמו כן, למרות שהדבר לא צוין בשום מקום שאני ראיתי, אני מוכן להמר שלספר מתוכננים המשכים. הוא די זועק זאת. הדרך בה ריגס מגיע אל התפניות מעניינת יותר מבספרי ז'אנר רבים אחרים, אבל התוצאה היא אותה התוצאה. יחד עם זאת, זה לא נורא. יש דברים גרועים יותר שסיפור יכול להיות מאשר צפוי, וכמה מהסיפורים הטובים והאהובים בעולם הם גם צפויים להפליא.
חולשה נוספת של הספר מתחילה להתבהר רק בשלבים מאוחרים יותר שלו. במידת מה, חוזקו של הספר הוא גם החולשה שלו. הוא מתחיל מאוד גבוה ומייצר ציפייה רבה, אך מתקשה לשמור על האנרגיה עד הסוף. בנוסף, הקשר בין התמונות והסיפור נעשה בהדרגה יותר ויותר קלוש, מה שפוגם בתחושת האמינות הכללית. במקביל, גם הסבך העלילתי מתחיל להיות קצת מסורבל וכשלים לוגיים וסתירות פנימיות מתחילים לצוץ בזה אחר זה. כל זה מפריע לסיפור להסתיים באלגנטיות שבה התחיל, וחבל. שוב, אני מסייג את הביקורת מעט גם כאן, מכיוון שהספר כל כך קריא, שהוא נגמר לפני שהקסם המסתורי שלו מספיק להתפוגג לגמרי.
נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא התרגום. באופן כללי התרגום מוקפד, קולח ומצליח להעביר היטב את העלילה, את האווירה ואת אופיין של הדמויות. בהתחשב בכך שבספר דמויות שונות מזמנים שונים ומדורות שונים (למשל, סביו המהגר של ג'ייקוב, אביו והוא עצמו), אין ספק שמדובר היה באתגר לא פשוט. יחד עם זאת, ישנם מקומות בהם אני, באופן אישי, הייתי מעדיף לו הייתה המתרגמת בוחרת בפתרונות אחרים, שהיו מסייעים לתרגום לזרום קצת יותר ובצורה יותר ברורה, בייחוד לקראת הסוף. מצד שני, בסופו של דבר, יכול להיות שזה עניין של טעם ושל צורת חשיבה. מה שאינו נוגע בהכרח לתרגום עצמו אלא דווקא לעריכה, הן שגיאות הגהה ספורות, שהשתרבבו במספר מקומות אסטרטגיים והקשו לפעמים על ההבנה. קשה מאוד למצוא ספרים בהם אין אף שגיאה, אבל פה חלקן פשוט קפצו לעין, וגרמו לי לשוב ולקרוא את המשפטים המכילים אותן כמה פעמים כדי להיות בטוח שהבנתי. האם די בדברים האלה בשביל לפגום בהנאת הקריאה של הספר? כנראה שלא, לא באמת, כי אני עדיין מרגיש צורך להמליץ עליו בחום.
בשורה התחתונה
"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" הוא אחד מספרי הנוער המעניינים ביותר שיצאו בעת האחרונה. מי שאוהבים פנטסיה אפלה עם קמצוץ של אימה, לא יוכלו להניח אותו מהיד, מתחילתו ועד סופו. קריאה מומלצת במיוחד לסוף שבוע חורפי עם זמן פנוי!
