ביקורת: שומרת הדרקונים

מסתבר שעדיין אפשר לכתוב סיפורים נפלאים על קסם, מסע הרפתקאות וחברות אמיצה.

"שומרת הדרקונים", מאת קרול וילקינסון, מבוסס על סיפור סיני נושן על חברות לא צפויה הנרקמת בין שפחה צעירה וחסרת-כול ובין דרקון זקן וחכם. בהתאם לאופנה האחרונה בעולם הספרות והקולנוע, הוא גם ראשון מתוך טרילוגיה. אחריו צפויים להגיע "גן הדרקון הסגול" ו"ירח דרקון", אף הם בהוצאת "גרף".

לכאורה, יש לספר את כל הנתונים בשביל להיות סתם עוד הרפתקה שבלונית ופשטנית, כדוגמת מאות ואלפי סיפורי חניכה לקוראים צעירים, שראו אור בעשרות השנים האחרונות: נערה יתומה ודלת-אמצעים, יצור מיתי קסום וטוב-לב, מבוגרים רעים ומושחתים, מסע הרפתקאות רצוף סכנות – כל אלה דברים שראינו כבר אינספור פעמים. יחד עם זאת, מחברת הספר, קרול וילקינסון, מצליחה להתחבר למשהו עמוק, לאותו מקום בו נוגעים מיטב הסיפורים שנועדו לכאורה לילדים, אבל מהנים בכל גיל.

מגב הכריכה

הוא דרקון בן אלפי שנים, שופע חוכמה וידע. היא רק ילדה, שפחה צעירה שלא יודעת אפילו את שמה. שניהם חיים בפחד וברעב בפינה נידחת של סין, תחת מרותו של שומר הדרקונים הקיסרי: שיכור עצלן, אלים וחמדן. עד שיום אחד בוחר הדרקון לקחת שומרת חדשה, לו ולאבן הדרקונים היקרה שלו. ביחד יוצאים השניים למסע שיחצה את קיסרות סין העתיקה, מרכס ההרים שבמערב ועד לאוקיינוס משיב החיים שבמזרח, דרך כפרים וערים ובשיט על הנהר הצהוב. לאורך הדרך אורבות להם תלאות רבות. מי יושיט עזרה לדרקון זקן, שאיבריו הפנימיים שווים הון בשוק השחור, ולילדה נבערת, שחייה אינם שווים מאומה?

הרפתקה מרתקת ומרגשת לקוראים צעירים, ולצעירים ברוחם.

נכון, בהסתכלות כללית, העלילה צפויה ולא מקורית במיוחד, אבל כשמתחילים בקריאה, הולך ונגלה סיפור נפלא ומקורי בדרכו שלו, אשר עומד בפני עצמו אל מול ההיצע העצום של ספרי הפנטסיה לילדים ולנוער הקיים בשוק. הסיפור, המתרחש בסין העתיקה, מצליח להעביר אווירה אמינה ומושכת של ארץ רחוקה בתקופה נשכחת, אמתית ולא אמתית כאחד. וילקינסון לא רק מיטיבה לתאר את נופי סין, שעל פניהם חולפים הגיבורים, אלא גם את התרבות המקומית. כך, למשל, בין הדברים הבולטים היא תרבות האירוח, שהייתה מאוד בולטת בעבר הרחוק ונשתכחה מן האנושות במרוצת השנים. בדומה לסיפורי מיתולוגיה ומעשיות נושנים, טוב-לב ורוע נמדדים ומוצגים לא אחת באמצעות נימוסי האירוח של  הדמויות השונות.

מבחינת סיפור המסע והאירועים השונים המתרחשים במהלכו והאווירה הכללית, הסיפור גרם לי לחשוב על ספרו של טולקין, "ההוביט" – רק שהגיבורה הצנועה היא ילדה ולא הוביט, מסעה הוא הרחק מן ההר הנישא ולא אליו, והדרקון אינו הנבל, כי אם שותפה למסע על האוקיינוס. אני לא מתכוון שווילקינסון היא סוג של טולקין, או פעלה בהשראתו, אלא שישנם קווי דמיון רבים בין הסיפורים, גם מבחינת סצנות שונות, אך בעיקר מבחינת התחושה הכללית, המשלבת הרפתקה וחוויות מופלאות עם קורטוב של הומור ועם ערכים.

למרות האופן בו הסיפור מתקשר עם סיפורים קלאסיים ישנים, יש בו גם לא מעט חדשנות, והוא לא ממהר ליפול לקלישאות נבובות ולנוסחאות שהיו אולי מקלות על הכתיבה, אך משטיחות את עומקו. כך, למשל, האופן בו גיבורת הסיפור לומדת להכיר את עצמה הוא די הדרגתי. הסתירה שבין הילדה חסרת-השם והתלותית שהייתה בתחילת הסיפור, לגיבורה העצמאית שהיא לומדת להיות, מספקת שלל הזדמנויות לאירועים מרתקים מחד ומלאי הומור מאידך. וילקינסון מנצלת זאת היטב. תהליך ההתפתחות והלמידה שלה גם מוסיף עניין לסיפור, אך באותה עת גם הופך את הדמות לאמינה, עמוקה ומעוררת הזדהות.

בולט אף יותר הוא האופן בו החברות שבין הגיבורה לדרקון נבנית. בניגוד לסיפורים רבים מהז'אנר, נאמנותם של השניים זה לזה אינה נלקחת כמובן מאליו. וילקינסון מתארת חברות אמיצה, מן הסוג אותו חלקנו מכירים מסיפורים עליהם גדלנו. ויחד עם זאת, היא נמנעת מסצנות דביקות ומתיאורים נוטפים קיטש. השפחה-לשעבר והדרקון, שחי שנים ארוכות בשבי, שניהם למודי ניסיונות רעים ואינם ממהרים לבטוח באיש או זה בזה. הם בוחנים האחד את השני ולא אחת גם נכשלים במבחנים, טועים ומתחרטים, אבל דווקא בשל כך, התוצאה כה מעניינת וסוחפת.

בשורה התחתונה

"שומרת הדרקונים", של קרול וילקינסון ממשיך למצב את "הסדרה של גילי בר-הלל" כסדרה איכותית לילדים ולנוער (ולא רק להם). אם סיפורי הרפתקאות, חברות נאמנה וחניכה מדברים אליכם, סביר להניח שהספר יותיר אתכם מסופקים היטב. מתעוררת רק השאלה מה צפוי בשני הכרכים הבאים, והאם יצדיקו את היותו של הספר ראשון בטרילוגיה.

שומרת הדרקונים

קרול וילקינסון

תרגום מאנגלית: ענבל שגיב-נקדימון

הוצאת גרף – הסדרה של גילי בר-הלל (2012)

295 עמודים