ביקורת: טינקרטנק

סופרת הילדים המוערכת והאהובה, נורית זרחי, שבה עם ספר חדש. הכירו את הפיה-ילדה טינקרטנק

"טינקרטנק" הוא ספר ילדים קצר, המלווה בתמונות מרהיבות, פרי שיתוף פעולה בין סופרת הילדים הידועה נורית זרחי והמאייר דוד פולונסקי. הספר מגולל את סיפורה של טינקרטנק, ילדת פיות שאינה מרגישה במקומה בעולמן של הפיות, ואף מוגלית ממנו כדי למצוא את דרכה בעולם בני האדם. כל סיפור העלילה מתרחש במהלך מספר שעות, מן הערב ועד לבוקר יום המחרת.

מגב הכריכה

טִינְקֶרְטַנְק הוּא סִפּוּרָהּ שֶׁל יַלְדָּה שֶׁחַיָּה בְּעוֹלָמָן הַוָּרֹד שֶׁל הַפֵיוֹת, אַךְ מְגַלָּה שֶׁהִיא לֹא שַׁיֶּכֶת לְשָׁם. אָז לְאָן הִיא כֵּן שַׁיֶּכֶת?

פֵיוֹת אוֹכְלוֹת לִבְבוֹת פְּרָחִים וְגַרְגְּרֵי סֻכָּר. וְיֵשׁ לָהֶן שֵׂכֶל שֶׁל פֵּרוֹת. וְהֵן עָפוֹת בְּקַלּוּת.
אֲבָל טִינְקֶרְטַנְק לֹא מַצְלִיחָה לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת קַלּוֹת. גַּם כְּשֶׁהִיא מְנַסָּה, הִיא צוֹנַחַת לָאֲדָמָה.
"אִם אֲנִי כְּבֵדָה לָמָּה אֲנִי פֵיָה וְאִם אֲנִי פֵיָה לָמָּה אֲנִי כְּבֵדָה?" טִינְקֶרְטַנְק שׁוֹאֶלֶת. לְמַזָּלָהּ הִיא פּוֹגֶשֶׁת אֶת מִיס עוֹבֶרְיָן הָעוֹרֶבֶת. יַחַד הֵן יְנַסּוּ לִמְצֹא אֶת הַתְּשׁוּבָה.
טִינְקֶרְטַנְק הוּא מַסָּע שֶׁל קֶסֶם, פְּרִי עֲבוֹדָתָם הַמְשֻׁתֶּפֶת שֶׁל שְׁנַיִם מִגְּדוֹלֵי סִפְרוּת הַיְלָדִים כַּיּוֹם: הַסּוֹפֶרֶת נוּרִית זַרְחִי וְהַמְאַיֵּר דָּוִד פּוֹלוֹנְסְקִי.

שמה של טינקרטנק, כפי שניתן לנחש הוא קריצה או מחווה לשמה של טינקרבל, הפיה מארץ לעולם-לא, מספרו של ג'ימס מתיו בארי, "פיטר פן". טינקרבל מקושרת אסוציאטיבית לפעמון, ועל אף שבארי עצמו תיאר אותה כקצת עבת-בשר, מרביתנו כיום רואים בדמיוננו את דמותה החטובה והקלילה, כפי שיוצגה בסרטי דיסני. לעומתה, ואולי בתגובה ישירה אליה, גיבורת ספרה של זרחי נקשרת אסוציאטיבית לכלי רכב מסורבל והרסני – טנק.

אך גם עבור מי שאינו מכיר היטב את טינקרבל של בארי או של דיסני, הספר מציג את דמותה של טינקרטנק בהשוואה לשאר הפיות, ובמיוחד מלכתן קלרדה דה גרם. זו והעוזרות שלה מוצגות כ"ברביות" דקיקות, לבושות בבגדים צעקניים ואופנתיים–לא שונות בהרבה מילדות ונערות צעירות המאכלסות את משעולי הקניונים, כיום. מלכת הפיות מבקרת את טינקרטנק על כך שהיא לא "קלה" מספיק, או קלילה. לפיות, לדבריה, לא אמורים להיות רצונות וכוונות. אמור להיות להן שכל של פרי, והן אוכלות רק גבעולים של פטרוזיליה, לבבות של פרחים וגרגרי סוכר. עם דיאטה שכזאת, אין פלא שהן נראות דקיקות, שלא לומר אנורקטיות, קל וחומר בהשוואה לטינקרטנק, עם פניה העגלגלים.

זרחי שבה למחוזות המוכרים מסיפוריה הקודמים, כגון סוגיות של שייכות ואי-שייכות, כוונה וחוסר כוונה. דוגמה נוספת לתמות אלה אפשר למצוא במיוחד בסיפורה "אמורי אשיג אטוסה". יחד עם זאת, הספר בולט במיוחד בביקורתיות הבולטת של עולם הפיות הסכריני. הוא לא מוצג כמקום אשר כיף כל כך להשתייך אליו, ואולי בשל כך, כאשר טינקטנק מושלכת ממנו, מדובר באקט מעט פחות מאיים.

הברבורון המבורווז

סיפור נוסף אותו מזכיר הספר הוא "הברווזון המכוער" של הנס כריסטיאן אנדרסן. לסיפור של אנדרסן מסר נפלא ומעורר תקווה – גם אם נדמה לכם שאתם ברווזונים מכוערים ולא שייכים, יכול להיות שכשתגדלו, תגלו שאתם בעצם ברבורים יפהפיים. בעצם, זה לא שאינכם שייכים, אלא שאתם פשוט יותר טובים. אף על פי שזה מסר חיובי, ילדים רבים מתקשים להאמין בו, בייחוד כשהם חשים שמצוקתם נמשכת כבר זמן רב. בנוסף, הסיכוי שיהיו ברבורים כשיגדלו לא עוזר להם עם הכאבים והמצוקות שהם חשים עכשיו. אבל זרחי הופכת את היוצרות: מצד אחד, היא לא מבטיחה לילדים, שהם בעצם ברבורים בין ברווזים פשוטים – גיבורת ספרה היא "ברווזה בין ברבורות". מצד שני, המחברת מטילה ספק בתפיסות המקובלות – האם להיות ברבורה זה בכלל דבר כה טוב ורצוי שיש לשאוף אליו?

כאשר טינקרטנק מגיעה אל הארץ, היא פוגשת בדמות אימהית – עורבת בשם עובריין. זו מלווה אותה ל"פרופסור מומחה". טינקרטנק מסבירה לו את מצוקתה במשפט חד, שרבים הילדים שיכולים להזדהות אתו: "אני חושבת שאני בטעות". לאחר חשיבה מאומצת וביצוע מספר חישובים, מגיע המומחה למסקנה שטינקרטנק אינה "בטעות", היא פשוט ילדה. עובריין לוקחת אותה לסיור בעולמנו ובסופו על טינקרטנק לבחור האם היא רוצה לדבוק בניסיונותיה להיות פיה ככל הפיות, או שהיא מעדיפה להיות פשוט ילדה. בניגוד לעולם הפיות הצבעוני והצעקני, עולם בני האדם נראה חשוך יותר, אך גם יותר מגוון וחווייתי.

הבחירה אינה פשוטה ומלווה בחששות: מה תעשה עם חייה? מי ידאג לה? אבל ההורים אינם מכירים אותה – תחושה מוכרת בקרב ילדים. ומה אם תרצה לעוף חזרה? ובסופו של דבר, "ואתה חושב שאני מתאימה?" כל שאלותיה של טינקרטנק נענות בתשובות סבירות, מיושבות וישירות, לרבות שאלתה האחרונה, לה משיב המומחה: "אה, בטח, כל הילדים שואלים את עצמם את השאלה הזאת". בתמונה האחרונה, נראית טינקרטנק יוצאת מבית הספר, מוקפת בילדים שונים ומגוונים, והורים שונים ממתינים לאסוף את ילדיהם. לראשונה, נראית טינקרטנק כשהיא מחייכת. טינקרטנק אולי "רק" ילדה, אבל לראשונה נראית שייכת. במעשייה של זרחי, לא חייבים למצוא דרך להשתלב בעולם הפנטסטי, או להתגלות כברבור בין ברווזים – אפשר פשוט להיות ילד/ה רגיל/ה. יש משהו משחרר להפליא בכך שלא מוכרחים לעמוד באידיאלים פנטסטיים. צריכים להיות שלמים.

האם זה באמת קרה? נקודה למחשבה

כאשר מתייחסים אל הטקסט ואל האיורים הנפלאים של פולונסקי, מתעוררת השאלה – האם זה באמת קרה? האם לא התרחש הכול בדמיונה של הילדה? תחילתו של הספר בשמיים, בעולם מואר וצבעוני בצורה מוגזמת. החוסר באלמנטים מוחשיים, מצע העננים וחוסר הקצוות מעניקים תחושה חלומית.

כאשר טינקטנק מוגלית מעולם הפיות, היא נופלת ארצה – לא בשונה מחלומות נפילה רבים. כאשר היא נוחתת, ניתן לראות כי מדובר בשעת ערב. למרות שביתו של הפרופסור המומחה אמור להיות ממש ממול, עד שגברת עובריין מלווה אותה לביתו, החושך כבר יורד. כלומר, הסיפור מתרחש בזמן שילדים אמורים בדרך כלל ללכת לישון, או כבר אמורים להיות ישנים.

במהלך התמונות מרגע שהיא מופיעה, גברת עובריין גדלה והולכת, עד אשר היא יכולה לשאת את טיקרטנק על גבה. שינוי ממדים בלתי מוסבר זה, אשר מזכיר, כמובן, את "אליס בארץ הפלאות" מעורר אף הוא את התחושה כי מדובר למעשה בחלום. כאשר טינקרטנק רוכבת על גבה של של עובריין ברחבי העולם ניתן לראות כבר שחר חדש עולה, וכאשר היא יוצאת לדרכה החדשה כילדה, ניתן לראות מן האיור כי כבר אור יום. בתמונה האחרונה, ניתן לראות כי מדובר בשעת צהריים, ואנו רואים את טינקרטנק מחייכת, לראשונה מבלי שניתן לראות את כנפיה הרפויות לגבה.

כל אלה יכולים לרמז על כך שמדובר בחלום, אשר מאפשר לילדה להתמודד עם תחושותיה בצורת חלום, במהלך הלילה, ולהתעורר כשהיא שלמה יותר עם עצמה, ובשלה להתמודד עם יום נוסף של לימודים ועם המולת היום-יום.

לסיכום

נורית זרחי מספקת שוב סיפור מקורי ומעורר מחשבה, והשילוב עם האיורים של דוד פולנסקי הופך אותו לתאווה לעין. האם מדובר בקלסיקה פרי עטה של זרחי? כנראה שלא. כספר עצמאי, חסרים בו בו האלמנטים שיאפשרו לו לעמוד בזכות עצמו ויעזרו לו לבלוט באמת. מצד שני, ברוח הספר עצמו – לא כל ספר חייב להיות "ברבור" להיט. כפי שהוא,  ביכולתו להעניק לילדים בראשית דרכם בעולם הקריאה התנסות מספקת לשיפור הביטחון ומסר של תקווה. בעולם בו ילדים נדרשים מגיל אפס לעמוד בסטנדרטים בלתי-אפשריים ומטופחות בהם ציפיות ותקוות בלתי הגיוניות בעליל, יש בו בהחלט מסר מקורי ומרענן.

טינקרטנק

מאת: נורית זרחי

ספרות מקור

הוצאת כתר ספרים (2012)

28 עמודים