"במאורה באדמה גר לו הוביט…" ואז בא הבמאי פיטר ג'קסון והפך אותו לטרילוגיה בממדים אפיים!
לאחר שנים ארוכות של המתנה ולאחר מסע פרסום מושקע בצורה חסרת תקדים – "ההוביט: מסע בלתי צפוי" יצא לדרך. שמועות רבות הופצו לגבי הסרט על ידי המעטים שזכו לראות אותו, או קטעים ממנו, כך שאתם ודאי סקרנים לדעת מה מכולן נכון, וחשוב מכך – האם הסרט טוב. ובכן, אדלג לסיכום ואחזור משם לפרט: הסרט טוב – ממש טוב! הוא מושקע, עתיר אפקטים ומספק חוויה קולנועית מיוחדת במינה. יחד עם זאת, לחוויה הזאת יש מחיר מסוים – אם הספר יקר ללבכם, עדיף שתכינו את עצמכם לשינויים רבים וליברליים.
תלת-ממד או לא תלת-ממד, זאת השאלה!
מאז החלו סרטי התלת-ממד לצבור תאוצה, לפני מספר שנים, הם הצליחו לרכוש קהל אוהדים נרחב, אך גם ציבור מתנגדים נחוש שנמנע בתוקף מצפייה בסרטים בפורמט זה. עבדכם הנאמן נמנה עם המחנה השני. מצד שני, פיטר ג'קסון הבטיח גדולות ונצורות לגבי התלת-ממד של "ההוביט" והקרנת הטרום-בכורה הייתה בפורמט זה, כך שהיה ברור לי שאני הולך לנסות אותו – למענכם, כמובן…
אני שמח להודיע כי הסרט נראה מדהים, לפחות על מסך ה-IMAX המרשים של YES PLANET בראשון לציון – אני לא יכול לערוב שכך יהיה בכל בתי הקולנוע בהם יוקרן. התמונה הייתה חדה וצבעונית ותלת-הממד לא נראה מעולם יותר טוב! וכשדברים אלה באים ממני, זה אומר הרבה מאוד. זה לא שאני לא אוהב סרטי תלת-ממד, כמו שאני פשוט סובל בהם! יחד עם זאת, במקרה של ההוביט, הוקל לי כשנוכחתי לגלות שהתמונה הכהה שמאפיינת סרטי תלת לא הייתה כאן, מה שהפחית באופן משמעותי את העומס על העיניים. כמו כן, אפקט התלת באמת העניק למסך תחושת עומק הרבה יותר אותנטית ממה שהורגלתי בו. על סמך חווית הצפייה, אני מרגיש שאני יכול לחרוג ממנהגי ולהמליץ על הסרט במתכונת התלת-ממד.
נאמן, או לא נאמן?
יצירתו של טולקין ידועה בקהל מעריציה האדוקים. אלה היו מודאגים מאוד כאשר נודע כי העיבוד של הספר למסך הגדול יחולק לשני סרטים, ודאגו אף יותר כאשר נודע שיחולק לשלושה. ג'קסון, מצדו, הבטיח להיות נאמן מאוד לרוחו של הסיפור וליצירתו של טולקין. אך האם הסרט עומד במבחן המעריצים? כן ולא.
למה לא – ג'קסון הכניס בסיפור שינויים רבים מאוד. את חלקם ניתן להסביר וחלקם נראים פשוט שרירותיים. כך, למשל, נוסף פתיח לא מבוטל אשר קושר את העלילה לאירועי טרילוגיית "שר הטבעות" וממצב את "ההוביט" כפריקוול. עוד, נוספו קטעים ממושכים על גלדריאל, אלרונד, סארומן ורדגאסט החום, אשר כולם משמשים לקשור את עלילת "ההוביט" הקצרה יחסית לעלילה הגדולה יותר של היסטוריית הארץ התיכונה. באופן אישי, אני לא בעד הגישה הזאת, אך לא ניתן להתכחש לכך שמבחינת התסריט, השינויים עושים את תפקידם. כמו כן, מן הראוי לציין כי תענוג היה לראות את כריסטופר לי, בן ה-90, שב לגלם את דמותו של סארומן. מי ייתן והשחקן יזכה להשתתף בסרטים רבים נוספים, בבריאות ובהנאה!
לעומת שינויים אלה, ישנם שינויים פחות מובנים. הייתי מציין כמה כאלה לדוגמה, אבל אני חושש שהתועלת שבמנייתם אינה מצדיקה את הספוילרים. לכן אסתפק בלומר שיש גם שינויים פחות מוסברים, אשר עלולים להטריד את מי שמכיר את הספר היטב ואוהב אותו כמות שהוא. יחד עם זאת, בדומה לשינויים המוסברים, ספק אם גם החופש היצירתי הזה שהפגין ג'קסון יטריד את מי שאינו מכיר את היצירה המקורית. מבחינה קולנועית, זה עובד.
למה כן – למרות שג'קסון הפך את הסיפור הצנוע של טולקין לסרט מסעות אפי שמתחבר עם הרוח של "שר הטבעות", הוא כן העניק לו גם צביון מיוחד והקפיד לתת גם לחובבים של היצירה הספרותית המקורית את מה שהם רוצים. היה נפלא ודי מרגש לשמוע כמה משיריו של טולקין מתעוררים לחיים על המסך הגדול. יש האוהבים את השירים בסיפור של טולקין ויש השונאים אותם, אבל אין ספק שהם מהווים חלק מאופיו המיוחד של "ההוביט". אף על פי שהחיבור של השירים לתסריט יכול היה להיות יותר מעודן, הם הולחנו ובוצעו היטב.
רגע נוסף שנהניתי לראות מתעורר לחיים הוא רגע המפגש בין בילבו ובין גולום. הטכנולוגיה התקדמה רבות בעשור שחלף, וגולום של "ההוביט" מצליח בו-זמנית להיראות גם הרבה יותר טוב וגם נאמן לדמות שהיכרנו ב"שר הטבעות". אין לי ספק כי סצנת ה"חידות בחשכה" תהיה מן החביבות על הצופים.
מבחינת אווירה, אין מנוס מלהודות שג'קסון הקריב הרבה מן התמימות והעידון של הסיפור המקורי כדי ליצור טרילוגיה של שוברי קופות. עם זאת, ניכר כי הבמאי הקפיד למתן את הדחיפות והרצינות מלאת הפתוס שאפיינה את הסרטים הקודמים שעיבד, באמצעות מנות מדודות היטב של הומור ופליאה. אלה מצליחים להעניק לסרט אופי משלו. בכך, יכול להיות שהבמאי הצליח להעניק חווית צפייה יותר קלילה, שעשויה לפתוח את סרטיו החדשים לקהל שהתקשה להתמודד עם הרצינות התהומית של "שר הטבעות".
האורך – מוצדק או לא מוצדק?
פיטר ג'קסון ספג ביקורת קשה על בחירתו להפוך את "ההוביט" לטרילוגיה. אז, האם הבחירה הייתה מוצדקת? אני מניח שזה תלוי במטרה ובקהל. אני, למשל, נוטה לחשוב גם כעת שאין הצדקה. הסיפור המוכר והאהוב של טולקין הורחב ונמתח קשות, כך שאם המטרה הייתה לעבד את הספר למסך הגדול בנאמנות, האורך אינו משרת זאת.
לעומת זאת, אם המטרה הייתה ליצור טרילוגיה קולנועית מהנה של שוברי קופות, האורך מוצדק ועושה את העבודה היטב. אם הסרט הראשון הוא אינדיקציה לבאות, הרי שלמרות האורך המשמעותי, ג'קסון לא מבזבז זמן מסך ואין על המסך אף רגע דל. אז נכון, שלוש שעות זה לא מעט זמן, אבל כיום זה כבר לא נחשב לאורך כזה יוצא דופן.
אבל אם כבר מדברים על אורך, אז…
בשורה התחתונה:
"ההוביט: מסע בלתי צפוי" לוקח חירויות רבות עם הספר עליו הוא מבוסס ודורש מן הקהל להתייחס בסלחנות ובהבנה לשינויים הרבים. יחד עם זאת, בעבור אלה מקבל הקהל תמורה מלאה לכספו – מדובר בסרט פנטסיה עשוי היטב, בסטנדרטים שלא נראו עד היום. זה לא סרט שכדאי להחמיץ, זה לא סרט שכדאי להוריד וזה לא סרט שכדאי להתפשר על חווית הצפייה בו. זהו סרט שנועד לצפייה בתלת-ממד, באולם קולנוע בעל מסך גדול ומערכת שמע איכותית וכך מומלץ לראותו.
