ביקורת: "ליל כל המכשפות"

ליל כל המכשפות / דבורה הרקנס

ביקורת מאת: עינבל ויסמן

"ליל כל המכשפות", או "גילוי של מכשפות", בתרגום ישיר מאנגלית, הוא הספר הראשון בטרילוגיית "כל הנשמות" (The All Souls Trilogy)

"ליל כל המכשפות" מגולל את סיפורם של דיאנה בישופ ומתיו קלרמון. דיאנה היא דוקטור להיסטוריה, מדענית ונצר למשפחת מכשפות מוכרת, המתכחשת ככל יכולתה ליכולותיה הטבעיות בכשפים. מתיו הוא ערפד יפה-תואר וחיוור עור, אשר מגלה עניין רב בדיאנה ובספר מסתורי המכונה "אשמול 782" – ספר אלכימיה עתיק המעורר את סקרנותם של שלל יצורים על-טבעיים.

בקלות רבה הזדהיתי עם הדמויות הראשיות של הספר, שכתוב משתי נקודות מבט – של דיאנה, בגוף ראשון, כשהיא הדוברת והמספרת, ובגוף שלישי על מתיו, הערפד. המעבר מדמות לדמות נעשה בפרקים, כך שבכל פרק מתקדמת העלילה בצורה רחבה, מנקודת מבטן של שתי הדמויות. בדרך זו יכולים הקוראים להתאהב בגיבורים שלהם בהדרגה, בזהירות, מבלי משים.

אחד הדברים שמשכו את תשומת לבי לגבי הספר, הוא התיאור של האופן בו דיאנה מבחינה מי מהיצורים מביט בה לפי התחושה: כשמכשפה מסתכלת עליה היא מרגישה עקצוץ, כששד מתבונן בה היא מרגישה כאילו חלפה נשיקה על עורה, וכשערפד מתבונן בה, שני גושי קרח קופאים בין שכמותיה.

אני מכירה את התחושה הזו שמישהו מתבונן בי. אני, כמו רבים מבני משפחתי וחבריי, יכולים לדעת מי מתקשר לפני שאנו מרימים את השפופרת (ועוד לפני השיחה המזוהה). אני אוהבת לגעת בכל מה שאני רואה, כאילו אצבעותיי יכולות לספר לי סיפורים על החפצים שמעניינים אותי. אני, אישית, הכי אוהבת ללטף ספרים ופסלים. לכן, כשקראתי בספר "אצבעותיי יכלו אולי לספר לי עוד על כתב היד גם בלי שאפתח את כריכתו," חלפה בי צמרמורת רכה של הזדהות, מעין עקצוץ, במורד חוט השדרה. הנהנתי לעצמי במרץ. תיאורים דומים נוספים בסגנון זה גרמו לי לתהות שמא משמעות הדבר שאף אני מכשפה.

כשדיאנה פותחת את הספר משתחררת אנחה רכה מתוכו. היא מתעלמת מהעובדות הלא מדעיות הנוגעות אליו, מהכשפים שמצויים בו ומנסה לשפוט אותו ולבחון אותו בעיניים מדעיות טהורות, ללא שמץ של שימוש בקסם שלה. באופן דומה, כל פעם שפתחתי את הספר להמשיך בקריאה, השתחררה ממני אנחה קטנה – אנחת עונג. הסיפור רומנטי ומתובל במעט סקס, הרבה תאווה ותשוקה והמון מתח – מתח מפני אלו שאולי רוצים לפגוע בגיבורים שלי, מתח מיני ביניהם ומתח לגבי המסתורין הטמון ב"אשמול 782".

במורד נפתולי העלילה המורכבת והמרגשת של הספר, דיאנה נפתחת בעל-כורחה לכוחות הכישוף ולמשפחת הערפדים, ומתמודדת עם החלקים החסרים בפאזל חייה: מי הרג את הוריה ולמה? מה יש בספר, שכולם רוצים? מדוע היא נותרת מכשפה, למרות מאמציה להתכחש לכך וחשוב מכול – איך לקבל את עצמה באהבה, כפי שהיא.

הרגשתי שאולי זה שיעור בעבורי, בעבור כולנו, המתכחשים לפעמים לכל מיני חלקים מיוחדים בנו ומוותרים עליהם על מנת "להיות כמו כולם". אבל אין דבר כזה "כולם". ה"כולם" מורכב מהרבה פרטים, ייחודיים ומיוחדים וזה מה שנותן לנו עניין בעולם, בחיים. היו מיוחדים – הרשו לעצמכם להיות מי שאתם באמת!

נהניתי מהקריאה עד כדי כך שהתעצבתי ממש כשראיתי שמספר הדפים שנותרו לי לסיום הולך ופוחת. הספר היה קולח, קריא, מענג. הוא זרם בקצב טוב ובצורה הגיונית אל סופו. הסוף מספק ומאפשר לספר לעמוד בפני עצמו, אבל גם פתוח, כזה המזמין אותי לדמיין מה קורה הלאה, או לרוץ לבדוק אם יש ספר המשך. וזה בדיוק מה שעשיתי. וכך גיליתי שזהו ספר ראשון מתוך טרילוגיה, ושהספר השני, Shadow of Night, יצא באנגלית (כבר הזמנתי) והשלישי בכתיבה עכשיו.

לסיכום: מומלץ – לא לילדים ונוער, כן למבוגרים באשר הם!

ליל כל המכשפות (A Discovery of Witches)

דבורה הרקנס

הוצאת כנרת ומטר (עברית 2012)

תרגום מאנגלית: נועה בן פורת

670 עמודים