הסיפור המכני / נדב מילר-אלמוג
רשימת ביקורת על הספר "מלאך מכני", מאת קסנדרה קלייר
"מלאך מכני" הוא הספר הראשון בטרילוגיית "מכשירי התופת", מאת סופרת הפנטסיה קסנדרה קלייר. סדרה זו היא מעין פריקוול לסדרת "בני הנפילים", שהביאה לקלייר את פרסומה. שתי הסדרות מתרחשות בגרסה בדיונית של עולמנו, בה לצד החיים המוכרים לנו והחברה האנושית מתקיימת גם חברה של יצורים על-טבעיים, ביניהם פיות, שדים, ערפדים ואנשי זאב, מלאכים ומסדר לוחמים בשם "בני הנפילים" או "ציידי הצללים", אשר מגנים על האנושות מפני מפגעים על-טבעיים. בני הנפילים מלווים את האנושות לאורך ההיסטוריה, כאשר דם מלאכים זורם בעורקיהם, והם מצוידים בידע ובכלי נשק מיוחדים המקנים להם יכולות לחימה על-אנושיות, כמו גם כישורי תעתוע המסתירים אותם מעיניהם של "הסתמיים", בני האדם הרגילים.
ציידי הצללים בלונדון הוויקטוריאנית
בסדרת "מכשירי התופת", במקום רחובות ניו-יורק של המאה ה-21, מציגה קלייר בפני קוראיה את סמטאות לונדון של התקופה הוויקטוריאנית ואת ציידי הצללים, כפי שהיו כמאה שנה לפני האירועים המתוארים בסדרה הראשונה. המעבר לתקופה הוויקטוריאנית יוצר מעין פרדוקס, משום שבעוד שהזמן הסיפורי נע כביכול לאחור הרי שקלייר דווקא נעה קדימה והתפתחה כיוצרת. קלייר של "מלאך מכני" בטוחה יותר בעצמה, עמוקה יותר ומעזה להתמודד עם סוגיות עלילתיות בדרכים יותר יצירתיות ופחות ברורות מאליהן. בנוסף, נראה שהמחברת מודעת מאוד לקהל קוראיה ומתקשרת אתו מבעד למילים, אפילו בפנייה ישירה.
נקודה נוספת שראויה לציון, היא שאפתנותה של קלייר בכתיבת הסדרה החדשה. ניסיונה להציג את לונדון הוויקטוריאנית בצורה אמינה בולט ומבורך, גם אם לא תמיד אלגנטי. קלייר מתארת בבירור את הגיאוגרפיה של לונדון בעולמה ומקפידה לתאר את הגינונים ואת צורת החשיבה המאפיינת את הדמויות בנות התקופה. היא גם מציבה דגש על הבדלי האישיות בין דמויות אמריקאיות ודמויות אנגליות. בנוסף, פרקים שונים נפתחים בציטוטים מיצירותיהם של סופרים ומשוררים שהיו מוכרים במאה ה-19 ובעלילה שזורים רפרנסים מעניינים לאישים ולאירועים בני התקופה. אלה מרוממים את הסיפור ומעניקים לו נופך נוסף.
כך, למשל, אחת מן הדמויות המרכזיות מבין "שוכני התחתיות" הוא אלכסיי דה קווינסי (שנקרא לרוב רק דה קווינסי), ערפד עתיק השולט על שבט ערפדים לונדוני ביד רמה. זה האחרון נראה כרפרנס לתומס דה קווינסי, מחבר בן התקופה הוויקטוריאנית, בעל סיפור חיים מרתק ואישיות מורכבת. דה קווינסי המציאותי כתב על התת-מודע כבר ב-1845, שנים רבות לפני שעשה זאת פרויד. כמו כן נודע בשל חיבוריו בנושאים שונים לרבות חלומות והזיות, שימוש בחומרים נרקוטיים, ובמיוחד בשל חיבורו "על הרצח כאחת האמנויות היפות" (On Murder Considered as one of the Fine Arts). לדה קווינסי הייתה השפעה על יוצרים אחרים שהאפילו עליו בפרסומם מאז, ביניהם אדגר אלן פו וארתור קונן דויל. האם קוראיה של קלייר יסתקרנו דיו כדי לעשות את ההקשר, וממנו יגיעו לחומרים שהעניקו למחברת השראה? כנראה שזה תלוי בגיל ובגיאוגרפיה. בארץ, אני מניח שברוב המקרים התשובה תהיה – לא. למרות זאת, במקרים המועטים שכן, יכול "מלאך מכני" להוות צוהר לעולם מופלא של יצירות ספרותיות ולתקופה היסטורית, שהשפעתן ניכרת בתרבות המערבית עד היום.
הסיפור המכני
למרות הנקודות הטובות של הספר, ויש רבות כאלה, "מלאך מכני" רחוק ממימוש הפוטנציאל הגלום בו. ראשית, הספר מזכיר מאוד – שלא לומר מזכיר מדי את טרילוגיית "בני הנפילים", ובפרט את "עיר של עצמות". הקשר האסור בין טסה גריי, גיבורת הספר, ובין וויל הרונדייל, לוחם הצללים הגאוותן והפלרטטן, שמכיר בפניה את עולמם של בני הנפילים, מזכיר את הקשר האסור בין קליירי פריי וג'ייס לייטווד, גיבורי הסדרה הקודמת. ג'ם, חברו הטוב של וויל ואחיו לנשק מזכיר להפליא את אלק. ג'סמין, ציידת הצללים היפהפייה, מזכירה את איזבל היפה. גיבורת הספר, טסה, חולקת תכונות אופי עם קליירי – הכוחות הסמויים, ההיסטוריה השקרית, האומץ המתפתח, הגורל הייחודי המקנה לה חשיבות בקרב בני הנפילים ועוד.
גם כלים עלילתיים חוזרים על עצמם, כגון מניעים של דמויות, אירועים שונים המקדמים את העלילה וכיו"ב. מבלי להסגיר דבר מן הסיפור – קליירי מתגוררת עם בני הנפילים בזמן שהיא מחפשת את אמה שנחטפה, טסה שוכנת אתם בזמן שהיא מחפשת את אחיה שנחטף, פרטים שונים נחשפים במהלך מסיבה של שוכני תחתיות, ואפילו מועדון "פנדמוניום" בניו-יורק, הפותח את עלילת "עיר של עצמות" מופיע בדרך-לא-דרך בלונדון של המאה ה-19. ניתן לשער כי חלק מן ההקבלות הרבות נובע מהנאתה של קלייר להעניק לקוראיה את מבוקשם, או מתוך רצון להראות כיצד להיסטוריה יש נטייה איומה לחזור על עצמה. אך גם אם בכך הדברים אמורים, הרי שכאשר הדמיון כה רב, קשה שלא לפרש זאת פשוט כחוסר מקוריות.
על החיים ועל המוות
סוגיה נוספת המעיבה על ההנאה מן הספר ופוגעת באמינותו, היא האופן שבו קלייר מתייחסת אל נושא האלימות והמוות. בני הנפילים אינם מלאכים ואינם שדים, אינם "סתמיים" ואינם בני אלמוות. הם ניצבים בתחום ביניים שכזה, מבודדים מכולם. בנוסף, בשל מלחמתם הנצחית בשדים ובשוכני תחתיות סוררים, חייהם לרוב אלימים וקצרים. הקונספט הזה מרתק ומהווה שינוי מרענן לכל אותם נרטיבים בהם החבר'ה הטובים ניחנים בכוחות-על "דינמיים" – חלשים מספיק בשביל לאפשר מראית-עין של סכנה, אבל חזקים מדי בשביל להפסיד, להיפגע באופן בלתי-הפיך או למות. מתעוררת תקווה שקלייר, סוף כל סוף, מציעה יחס שונה ואמין יותר לאתוס הגבורה הפנטסטי… עד שהיא מתחילה לתאר קרבות ולהרוג דמויות.
אין המדובר, חלילה, בדמויות מרכזיות. אלו "סתם" דמויות משנה, שברובן לא זוכות אפילו לשם. אף על פי כן, הקלות בה הרג ומוות מתקבלים כמעט מצמררת ומשדרת חוסר הבנה של לוחמה אמיתית והשלכותיה. כך, למשל, לאחר קרב גדול, לא מהססת קלייר לכתוב ש"אמנם רק שני לוחמי צללים נהרגו, אבל…". גם דמויותיה אינן מתרשמות ממוות בנקל. מספר עמודים לאחר מכן, ציידת צללים מתבטאת באופן דומה והדבר חוזר על עצמו ביחס לקרבות שונים. נראה כי למוות אין משקל רגשי אמתי בסיפור, אלא אם כן יש לו תועלת עלילתית באותו רגע נתון. כאשר אין זה המצב – שדים, ערפדים, טרולים ולוחמי צללים, כאחד, יכולים להרוג ולמות, ללא הינד עפעף, כאילו היה זה לא יותר מסרט אקשן שטחי: נער ונערה נפגשים, ידה-ידה, קורה משהו, יש קרבות, אנשים טובים ורעים מתים, לגיבורים שלום, הסוף. גישה כזאת הייתה אולי מקובלת בעבר, אבל הייתי רוצה להאמין שהתקדמנו מאז ושלקוראים של היום, גם הצעירים והפחות מנוסים שבהם, מגיע יותר מאשר ייצוגים שבלוניים של טובים ורעים, אנחנו והם וכיו"ב.
עובד בתרגום, או אובד בתרגום
מלבד הסוגיות הקשורות ליכולותיה של קלייר כסופרת, מצטרפות גם סוגיות הקשורות למהדורה העברית. תרגומה של אינגה מיכאלי זורם, מושקע ונעים לקריאה ברובו. יחד עם זאת, מתרגמים אינם עורכים ואינם מגיהים, ולא ניתן להתעלם מן הרושם שהספר הופק בחפזה. "מלאך מכני" מכיל כמות לא מבוטלת של שגיאות, ניסוחים מסורבלים ומקרים של חוסר אחידות מבחינת איות ופיסוק. ניתן לשער כי הסיבה לכך היא הפופולריות הרבה של ספריה של קלייר והלחץ להביא – במהירות האפשרית – את "מלאך מכני" אל קהל הקוראים המצפים. יחד עם זאת, נראה כי לא היה מזיק לעכב מעט את שחרור הספר ולהעבירו הגהה נוספת.
לסיכום
"מלאך מכני" מהווה תוספת חביבה לעולם ציידי הצללים. הוא מראה התפתחות בכישוריה של המחברת ואף קורץ לחומרים עמוקים ומבטיחים בספרות ובהיסטוריה. מנגד, הוא אינו מקורי והכתיבה בו עדיין מגושמת, שלא לומר – מכנית מדי, כאילו ביקשו המחברת, ההוצאה וכל מי שקשורים במותג לדהור על הצלחת הסדרה הקודמת. לפיכך, "מלאך מכני", אף שאינו ספר רע, יתאים בעיקר לחובבי קסנדרה קלייר, שלא שבעו מן הסדרה הקודמת ורוצים לבקר שוב בעולם שיצרה. אחרים, ככל הנראה, ימצאו את הספר פחות מרשים.
"מלאך מכני" מאת קסנדרה קלייר, תרגום: אינגה מיכאלי. הוצאת גרף, סדרת גרף צעיר, 2013.
פורסם במקור באתר "הפנקס".
