קורנליה מבעד למראה / נדב מילר-אלמוג
רשימת ביקורת על הספר "אדם האבן" מאת קורנליה פונקה
"אדם האבן" הוא הספר הראשון בסדרה "עולם המראה", שכתבה סופרת הילדים והנוער הגרמנייה, קורנליה פונקה. מכיוון שזוהי הסדרה הראשונה של המחברת מאז הסדרה המצליחה "לב של דיו" (שאף עובדה לסרט), פרסום הספר מלווה בסקרנות רבה. פונקה אינה נוהגת לכתוב סדרות ספרים, ובכך היא ייחודית בנוף ספרות הילדים והנוער של ימינו. יחד עם זאת, לדעתי, שני ספריה האחרונים שראו אור בעברית – "איגריין האמיצה" ו"רוכב הדרקונים" – לא עמדו בציפיות שיצרו סדרת "לב של דיו" ו"מלך הגנבים". האם סדרת "עולם המראה" היא זו שתשיב את פונקה למעמדה הרם? בספרות כמו בספרות, התשובה אינה פשוטה.
העלילה
הרעיון מאחורי "עולם המראה" אינו חדש או מקורי – ויעידו על כך ייצוגים רבים שלו בשנים האחרונות. כפי ששמה מרמז, הסדרה מספרת על עולם פנטסטי, שהדרך להגיע אליו היא לעבור מבעד למראה. בעולם המראה, המעשיות המוכרות לנו מסיפורי האחים גרים אכן התקיימו. בעולם זה חיים לצד בני-אדם גם גמדים, פיות, מכשפות, טרולים ושאר בריות קסומות. כמו כן, ניתן למצוא בו שלל חפצים מכושפים, כגון שיערות מראשה של רפונזל שצומחות במהירות ואינן נקרעות לעולם, ריר היעלמות, עצי זהב, בגדי שינוי צורה ועוד. הרעיון של קיום עולם שכזה הוא סטנדרטי מאוד, שלא לומר – סטנדרטי מדי, אבל דווקא ממקום זה יוצאת פונקה למחוזות מלהיבים בהרבה.
בפרק הראשון מציגה פונקה את גיבורי הסיפור, יאקוב ואחיו הקטן ויל – מחווה לג'ייקוב ווילהלם גרים המפורסמים. אביהם של האחים נעלם יום אחד בילדותם, מבלי שידעו מה עלה בגורלו. גם אלמנט זה משקף היבט מסיפור חייהם של האחים גרים: אביהם מת בפתאומיות כשהיו ילדים. לילה אחד, כאשר יאקוב הפזיז מתגנב לחדר העבודה המיותם של אביו, הוא מגלה את המראה שמובילה אל ממלכת האגדות. מאותו לילה, יאקוב בורח אל אותו עולם בתכיפות גוברת והולכת ולתקופות ממושכות, אך מסתיר את קיומו של העולם האחר מאמו ומאחיו.
בנקודה זו עוצרת העלילה, ואנו שבים ופוגשים את האחים שתיים-עשרה שנים לאחר מכן. כעת, הם כבר בשנות העשרים לחייהם. במהלך הזמן שחלף, איבדו האחים גם את אמם. יאקוב בנה לעצמו חיים חדשים בעולם המראה, ורכש לעצמו מוניטין כצייד אוצרות מוכשר. קיומו הסודי נחשף בעקבות רגע של חוסר זהירות: ויל, צפה בו עובר לעולם האחר. הוא עוקב אחריו אל מבעד למראה ונפגע מקללה נוראה שהופכת את עורו בהדרגה לאבן. כעת מוצא עצמו יאקוב במרוץ נגד הזמן: עליו לרפא את אחיו לפני שזה יהפוך למפלצת ויאבד עצמו לדעת.
* * *
הרעיון הבסיסי לפיו המעשיות אינן בדויות אלא מבוססות על מציאות שהייתה ונשכחה, או מתקיימת עדיין, נסתרת מן העין, הוא רעיון מוכר לעייפה. באופן כללי, נרטיבים מודרניים ופוסט-מודרניים הנשענים על מעשיות קלסיות קיימים בשפע, ומרביתם אינם אלא צל חיוור של החומר המקורי. יחד עם זאת, "אדם האבן" מצליח לבלוט בזכות הגישה של פונקה למעשיות. ראשית, ההקשר הביוגרפי לצמד המלומדים הגרמנים שהביאו לעולם את "מעשיות לילד ולבית", מסמן מלכתחילה גישה רצינית יותר לסיפורים. שנית, נראה שפונקה הצליחה להתחבר לאותו גרעין אפל וראשוני המאפיין מעשיות ואגדות, אך באותו מקום ראשוני יוצרת הסופרת קונפליקט עז באמצעות קיבועו בחלל ובזמן. מעשיות, ככלל, מתקיימות במעין "אל-זמן" ו"אל-חלל" שמאפשרים להן להיות אוניברסליות, חסרות זמן. אולם בעולם המראה אותו קיום סטטי נגדע, והזמן זורם אל תוכו וסוחף אותו למערבולת של שינויים טכנולוגיים וחברתיים. בתוך שנים ספורות, ממלכת האגדות מזנקת מאותה תקופה עלומה של לפני הזמן, אל קיום המקביל לזה של אירופה במאה התשע-עשרה. ערים מודרניות מחליפות בהדרגה את הנוף הכפרי, רכבות קיטור חוצות את הנוף הפסטורלי, נשק חם מתחרה בחרבות ובקסם, ואפילו הקפיטליזם פושט בכול ומכחיד את הנאיביות. בתנאים אלה, האפלה שמורגשת מתחת לפני השטח במרבית הסיפורים, צפה ומתפרצת אל פני השטח בצורת מלחמה בין גזע בני האדם לגזע הגוילים – יצורים המתגוררים, בדרך כלל, מתחת לפני האדמה. כפי שקורה לעתים קרובות במלחמות, המלחמה מפלגת גם גזעים נוספים למחנות, ואילו גזעים אחרים אינם בוחרים צד אלא מנצלים את העוינות לרווחתם.
אל תוך קונפליקט זה מטילה פונקה את גיבוריה: יאקוב, ויל ושותפותיהם לדרך – חברתו של ויל ושועלה המלווה את יאקוב במסעותיו. קו העלילה המרכזי אמנם מתאר את מסעם להציל את ויל מגורלו האכזר, אולם ניכר כי החבורה נקלעת למרכזם של אירועים גדולים מהם, אותם עליהם לצלוח בשלום. באותה מידה ש"אדם האבן" הוא סיפורם של יאקוב וויל, הוא גם סיפור על עולם שבו הסדר הישן מתנגש עם סדר חדש; הקסם מתנגש בטכנולוגיה, ורוחות השינוי מלוות ברוחות מלחמה. בהתאמה להצגת הקונפליקט הנ"ל, זהו גם סיפור על יחסים בין שולטים ונשלטים: גזע האדם, אשר שלט בעולם המראה מזה דורות, משוכנע שהוא עליון על הגזעים האחרים, ואילו גזע הגוילים אינו סתם גזע של מפלצות, אלא עם נרדף וניצוד, המגלה לפתע כי בכוחו לקחת את גורלו בידיו ולהתמרד. ההצגה המפוכחת של העולם יוצרת עמימות מוסרית ומורכבות מעניינת. פונקה נמנעת מיצירת דיכוטומיות פשטניות של טובים-ורעים אלא מציגה קונפליקטים בין תפיסות מנוגדות. יחד עם זאת, היא נמנעת מהטפת מִשְנַה ליברלית, כפי שעושות יצירות פוסט-מודרניות רבות, ומתעקשת על סדר וארגון. כל אלה הופכים את עולם המראה לעולם מעשיות אמין ומרתק, המעורר את המחשבה ומגרה את הדמיון. זהו עולם אפל ואכזרי, ממש כשם שהוא קסום, מסתורי ומפתה. זהו גם, ככל הנראה, הספר הכי בוגר של פונקה עד היום.
* * *
מלבד ההיבטים הנוגעים לסיפור עצמו, יש לציין כי אחד הדברים הראשונים שלוכדים את העין בספר הוא העיצוב הנאה של הכריכה, עליה מוצג דימוי מסתורי, מאיים ומפתה כאחד. בחזית: מסגרת מעוטרת בשושנים ובצמחים מטפסים – דימויים של עיטורים מספרי אגדות מהודרים, כמו גם דימוי של מראה ישנה, בעלת מסגרת עץ. דמותו של עש, שנחה בחלקה העליון של המסגרת מוסיפה חיים ונופך מסתורי ומסקרן. העיטורים מודפסים כתבליט, מעניקים למראה עומק ומזמינים את הקוראים לחוש אותם באצבעות. בתוך המסגרת צפים באפלה פני אבן ירקרקים, חציים מואר וחציים חשוך, ועיניים זהובות מביטות נכוחה בהבעת פנים חתומה. כל האלמנטים הללו הופכים את הכריכה להבטחה, להזמנה להביט מבעד למראה. זהו אחד מאותם מקרים נדירים יחסית לספרים בישראל, בהם הכריכה הולמת את אופי הספר ונאמנה לתוכנו.
בנוסף, ראוי לציין גם את תרגומה של חנה לבנת, שהוא מן המוצלחים שקראתי בשנים האחרונות. הוא קולח, עשיר וכמעט נטול מהמורות. משלב השפה מתאים כמו כפפה לסיפור עצמו – לא נמוך מדי וגם לא ארכאי ומרוחק. אף על פי שלבנת היא המתרגמת הקבועה של פונקה, נראה שהפעם היא התעלתה על עצמה, והמעבר מן הגרמנית לעברית הוא פשוט תענוג, וכך גם חווית הקריאה.
* * *
למרות השבחים הרבים להם הספר ראוי, יש לציין את ההיבטים המוצלחים פחות של "אדם האבן". ראשית, הטקסט קצר מאוד, ועניין זה מורגש למדי; ולא באופן של משאלת-לב סתמית שיהיה יותר ארוך. בשונה מסופרים רבים שכותבים אקספוזיציה בלתי נגמרת ומתישה, פונקה מועדת בכיוון ההפוך: הספר נטול רקע או הקדמה כמעט לחלוטין, והקוראים נדרשים להיכנס במהרה אל העלילה. לפני שחולפים יותר מחמישה עמודים, הם נזרקים הישר אל לב לבו של הסיפור, להרפתקה אשר תימשך עד לסופו. הספר כולו נקרא כמרוץ קדחתני ומתיש לפרקים, לאורכה ולרוחבה של ארץ האגדות, בלי שום עצירה שתאפשר ליהנות ולהעריך את הנוף. באופן זה, לא נותר מקום להתפתחות אישית של הדמויות, או של הקוראים. החיפזון הזה מקשה על הקוראים להיקשר לדמויות ולהבין מה מניע אותן, והוא אינו מתאים לספר ראשון בסדרה, שתפקידו להניח את התשתית לאירועים העתידיים.
הגישה הקצרנית הזאת מעוררת תחושה שיד נעלמה הסירה חלק נכבד מתחילת הספר, ופשוט הציבה במקומו מעין פלאשבק קצרצר, שלא באמת מספיק בשביל להתניע את העלילה. מעניין האם בין כל האוצרות אותם מוצא יאקוב בארץ האגדות לא נמצאים במקרה הדפים החסרים שמספרים על הרקע של הדמויות הראשיות ושל העולם הפנטסטי – הדפים שהיו הופכים את "אדם האבן" לספר שלם.
נקודה נוספת היא גילם של הגיבורים. אף על פי שאין חוק לפיו על הגיבורים בספרות ילדים ונוער להיות ילדים או בני נוער בעצמם, גיבורים מבוגרים בספרים לקוראים צעירים הם נדירים. לפיכך, הבחירה להציב את ההרפתקה בשנות העשרים של הגיבורים, היא מקורית ואמיצה. יחד עם זאת, אני לא בטוח עד כמה קהל היעד הרשמי של ספרים מסוג זה יכול או רוצה להזדהות עם גיבורים מבוגרים, פעילים מינית, שלעתים חושבים על חתונה ומתמודדים עם סוגיות ודאגות "של גדולים". השילוב הזה, בין פנטזיה בסגנון המזוהה יותר עם ספרות ילדים ובין אלמנטים בוגרים יותר, הופך את "אדם האבן" לבן-כלאיים, המתאים לפלח מצומצם יחסית של קהל – בוגר דיו כדי להזדהות עם הגיבורים וקורותיהם, אך גם צעיר בנפשו מספיק כדי לא להירתע מסיפורים מסוג זה.
לסיכום
"אדם האבן" הוא מעשייה מודרנית קסומה, מסתורית ומהנה לקריאה. כתמיד, דמיונה של קורנליה פונקה אינו יודע גבולות. יחד עם זאת, הספר קצר מדי וחסרה בו התפתחות, הן מבחינת העלילה והן מבחינת הדמויות המרכזיות. בשורה התחתונה, למרות חסרונות אלו, הספר הראשון בסדרת "עולם המראה" אכן מהווה עליית מדרגה משני ספריה האחרונים של פונקה שתורגמו לעברית. הוא בוגר יותר, אמין יותר ולמרות אורכו המצומצם, הוא גם מותיר רושם רב יותר לאחר תום הקריאה.
"אדם האבן" מאת קורנליה פונקה, תרגום: חנה לבנת. סדרת מרגנית, הוצאת זמורה-ביתן, 2013.
פורסם במקור באתר "הפנקס"
