ביקורת – באר האלוהות

ביקורתה של מיכל מוסאי על "באר האלוהות", הספר השני בסדרת "הערפילאים", מאת ברנדון סנדרסון

"באר האלוהות", הנו הספר השני בסדרת "הערפילאים". ספר זה, הוא עב כרס מקודמו – "האימפריה האחרונה". בין דפיו הראשונים, ישנן מפות מדהימות של האימפריה האחרונה ושל לות'אדל. גם על כריכת ספר זה ניצבת וין בגאון, בין גווני הכחול, שחור ולבן, האופייניים לסדרה.

העלילה מתרחשת כשנה לאחר סיום הספר הראשון, בעיר לות'אדל. הפעם, הסיפור מתמקד בתקופה שלאחר הפלת "השליט הגדול" – הדמות האכזרית וקרת-הלב ששלטה באימפריה אלף שנה. מסתבר שהפלת השליט הייתה בעצם החלק הקל. בלב האימפריה ישנם מאבקים פנימיים וחיצוניים. לדוגמה, שלושה צבאות מטילים מצור על העיר המאוכלסת והעשירה ביותר, לות'אדל, שבה אצור, כנראה, אוצר יקר מפז – האטיום, שבכוחו לגלות למשתמש בו איזה פעולות יעשה היריב בעתיד הקרוב.

וין, הערפילאית העוצמתית בעולם, ואלנד ונטור, האציל הצעיר שאוהב אותה, נאבקים לבנות חברה חדשה וחזקה על הריסות האימפריה. אלנד, שלקח את כס המלוכה, ניצב בפני איומים רבים. קבוצות של ערפילאים מתנקשים תוקפים אותו במהלכה של אסיפה פוליטית, ווין מצילה אותו על ידי הריגתם. האמונה של אלנד בחברה שיוויונית, גורמת לו להראות חלש ומטופש, ואף מציבה אותו בסכנה להפוך לקורבן של השוויוניות בה הוא דוגל. במהלך התפתחות העלילה, הדמויות המרכזיות מתפתחות גם הן. וין מפתחת את כוח האלומנטיקה שבה, ואלנד הצעיר, הופך מנער ביישן ומעט מסוגר, לדמות סמכותית ורבת עוצמה, כראוי לאציל.

נושא האלומנטיקה, כפי שהגה אותו סנדרסון, הוא מרתק, ולכן שמחתי שבספר זה ניתנה לקוראים ההזדמנות להתעמק ולהבין בצורה יותר טובה את התחום הנ"ל. בנוסף לאלומנטיקה שמשחקת תפקיד ראשי בסדרה, הפעם סנדרסון הכניס למשוואה נבואות, מפלצות מיתולוגיות וכדומה, שהפכו את הספר לספר פנטזיה 'מושבע'. כמו הספר הראשון בסדרה, גם "באר האלוהות" משאיר טעם של רעננות וחידוש, בתחום ספרי הפנטזיה של זמננו. ייאמר לזכותו של המחבר שהוא מצליח להימנע מקלישאות (חוץ מסיפור האהבה בין וין לאלנד שהיה צפוי מדי, חרוש מדי וכו').

למרות היתרונות שציינתי לעיל, לספר היו כמה חסרונות בולטים. הדמויות בספר השני מנתחות בינן לבין עצמן כל פרט שמתרחש במהלך העלילה. עובדה זו יוצרת סרבול, ומונעת מן העלילה להתפתח. מצאתי את עצמי טובעת בים של מחשבות מיותרות, ומייחלת לשינוי הקצב האטי והמזדחל. בנוסף לכך, הייתה בספר פוליטיקה גרועה, שנמתחה לאורך עמודים רבים. בשלב מסוים החלטתי לדלג על העמודים הללו, ולהמשיך את הקריאה בעמודים שנראו יותר 'מבטיחים'.

לסיכום

ל"באר האלוהות" יש הרבההיבטים טובים וחוזקות. יחד עם זאת, יש לו גם מספר בעיות שמפריעות לו להשתוות לקודמו. כעת נותר לגלות אם הספר השלישי והסוגר של הטרילוגיה יצליח לקנח את הסיפור בהתאם להבטחה של ה"האימפריה האחרונה".

"באר האלוהות" (סדרת "הערפילאים")

ברנדון סנדרסון

הוצאת אופוס (2012)

תרגום מאנגלית: צפריר גרוסמן

717 עמודים