טרילוגיית משחקי הרעב – המלצה

המלצה וביקורת של ברק לנדסמן, בן התשע וחצי, על טרילוגיית "משחקי הרעב", מאת סוזן קולינס

קטניס גרה במחוז 12 עם אמא שלה ואחותה הקטנה, פרים. היא הולכת כל יום ליער כדי לצוד. היא חייבת לצוד כדי לא לגווע ברעב: במחוז 12 אין כמעט אוכל. קטניס מוכרת את הצייד שלה בשביל שהיא והמשפחה שלה יוכלו לקנות אוכל.

יום אחד, יש את יום האסיף. זה יום שיש כל שנה, ובו בוחרים את המיועדים – המשתתפים במשחקי הרעב. אלה נער ונערה מכל מחוז שיישלחו לזירה, שם הם ילחמו בכל שאר 11 המיועדים מהמחוזות האחרים, כולל אחד בשני, עד שיישאר רק אחד. המנצח במשחקי הרעב ומשפחתו מקבלים אוכל לתמיד, וכל המחוז שלו מקבל אוכל לשנה.

בהגרלה במחוז 12 נבחרת פרים, ואחותה קטניס מתנדבת להחליף אותה. ביחד אתה נבחר פיטה מלארק, הבן של האופה ממחוז 12.

בשבועות לפני המשחקים דואגים למיועדים לכל מה שהם רוצים, שהם לא ירעבו, מאמנים אותם ומלבישים אותם. בזמן הזה קטניס ופיטה מבלים הרבה ביחד. כאשר הם מגיעים לזירה קטניס יודעת שהיא תצטרך להרוג את פיטה אם היא רוצה לנצח. החיבור האמיתי ביניהם מתחיל בזירה, אחרי שמכריזים שיכולים להיות שני מנצחים מאותו מחוז במשחקים.

הספר "משחקי הרעב" הוא על המשחקים הראשונים של קטניס ופיטה. הספר "התלקחות" הוא על הפעם השנייה שקטניס משתתפת במשחקי הרעב ובסופו מתחיל המרד. הספר "עורבני חקיין" הוא על כל המרד של המחוזות בקפיטול.

בהתחלה של "משחקי הרעב" לקטניס אין שום דבר. ב"עורבני חקיין" היא מנהיגת המרד. היא לומדת להילחם, אפילו שהיא ידעה לצוד קודם לכן. במשחקים היא למדה להישאר בחיים, ואחר כך היא לומדת להנהיג אחרים.

קטניס לא התנדבה להחליף את פרים מתוך אומץ, אלא מתוך דאגה לאחותה. היא לא הייתה יכולה לחיות אם אין לה את אחותה. ב"עורבני חקיין" קטניס דואגת לכל אחד, לא רק לאחותה. היא דואגת לכל מי שיצא מההפגזה של מחוז 2, ואחר כך היא דואגת גם לאנשים בקפיטול. קטניס היא מנהיגת המרד, אבל היחידה שלה היא לא יחידת פיקוד אלא צלפים, והיא לא המפקדת של היחידה. בכל זאת היא עושה תפקידים של הנהגה.

אני אוהב את הספרים כי כיף לקרוא אותם. יש בהם יותר אקשן מאשר רומנטיקה. אני אוהב שהם אכזריים, כי אחד הדברים שהופכים ספר כיף לקריאה זה שהטובים לא תמיד מנצחים. בדרך כלל, ברוב הספרים, הטובים מנצחים, אין להם אפילו שריטה, והם לא מאבדים שום דבר. ב"משחקי הרעב" זה הרבה יותר קשה ויותר אלים.

אני אוהב את האכזריות ואת האלימות בספר הזה, כי זה אחד הדברים שהופכים אותו ליותר טוב. האלימות בספרים נראית לי אמתית. אם למישהו אין אוכל והוא גווע ברעב, זה בערך מה שהיה קורה אם החוקים בעולם שלנו היו כמו החוקים ב"משחקי הרעב".

אני חושב שהספרים האלה מתאימים לבני נוער ומעלה. אני חושב שאמא שלי טועה כשהיא חושבת שהם לא מתאימים לגיל שלי. אני חושב שיש ילדים בגיל שלי שכן יכולים להתמודד עם הספרים האלה, תלוי עד כמה הם אוהבים אקשן.

טרילוגיית משחקי הרעב – "משחקי הרעב", "התלקחות", "עורבני חקיין"

מאת סוזן קולינס

תרגום מאנגלית: יעל אכמון

הוצאת כנרת (2010 – 2012)