ביקורתו של ספרן הלילה על "עידן דרקולה", מאת סופר הפנטסיה, קים ניומן, הוצאת אופוס (2013)
ספרו של קים ניומן, "עידן דרקולה", הנו החלק הראשון בסדרת ספרי פנטסיה המציעים היסטוריה בדיונית חלופית. לפי היסטוריה זו, הרוזן דרקולה הרצחני הצליח לגבור על רודפיו, שלא כמו בספרו המקורי של בראם סטוקר. לפיכך, הערפד מתגלה בתקופות ובאירועים היסטוריים שונים ונפגש עם אייקונים תרבותיים מן העבר המציאותי ומן הספרות. ב"עידן דרקולה" הרוזן נישא למלכה ויקטוריה וממצב את עצמו בעמדת כוח באימפריה החזקה בעולם. לאור זאת, יצירי הלילה אינם צריכים להסתתר עוד ולהסתיר את דבר קיומם. ערפדים מכל רחבי אירופה נוהרים ללונדון ואנגלים רבים בוחרים להפוך לערפדים.
אבל כצפוי, המפגש בין האל-מתים ובין בירת האימפריה מעורר אינספור בעיות. הערפדות מחלחלת את כל שכבות האוכלוסייה ומצבם של ערפדים עניים שונה בתכלית מזה של ערפדים בני אצולה. התסכול בעם גובר והולך ומאיים להתפרץ, כמו חבית נפץ. הגפרור מגיע בדמותו של רוצח סדרתי סדיסט, אשר נע בסמטאות האפלות של וויטצ'פל ותוקף זונות ערפדיות בסכין מצופה כסף (המסוכן לערפדים). בניסיון למנוע מן המצב להידרדר לאבדן שליטה מוחלט, נשלח צ'רלס בוריגרד, סוכן המשטרה החשאית הבריטית, כדי לעלות על עכבותיו של הרוצח. אל בוריגרד מצטרפת ערפדית עתיקה בשם ז'נבייב דיודונה. יחדיו, הם מנסים לפתור את התעלומה ולהישאר בחיים.
אני מוכרח להודות שקריאת תקציר העלילה עורר בי ספקות רבים לגבי "עידן דרקולה". המלכה ויקטוריה מתחתנת עם דרקולה… לונדון מתערפדת… ג'ק המרטש רוצח זונות ערפדיות… זה נשמע יותר מדי. שום דבר טוב לא יוכל לצמוח מזה, חשבתי לעצמי. רושם זה זכה לאישור נוסף, כאשר הבטתי בכריכת הספר, שיצרה בי רושם של כרזת תיאטרון זולה, או כריכה של ספרון זול, נוסח ספרוני השני פני של המאה ה-19. גם הכיתוב "מאת מוחו החולני והמטורף של מר קים ניומן" לא שידר יותר מדי רצינות. בקיצור, ציפיתי לספר מתחכם, מאולץ וילדותי. יחד עם זאת, גיימן המליץ עליו, ועוד כמה אנשים שמבינים דבר או שניים בספרות, ולכן החלטתי לתת לו צ'אנס. אני מאוד שמח שעשיתי זאת. בין דפי הכריכה מתגלה ספר בוגר, שאפתני ומעניין, שמבטיח גבוהות-גבוהות ומקיים!
מידת הרצינות של הספר תפסה אותי לא מוכן והכתה בפניי בעוצמה (במובן החיובי). למען הסר הספק – "עידן דרקולה" אינו עוד ספר פנטסיה לבני הנעורים! אני לא יכול להדגיש נקודה זו מספיק. הוא אלים, מיני ומורכב יותר ממרבית ספרי הפנטסיה שראו אור בארץ בשנה האחרונה. במובן זה, הוא דומה יותר ל"שטן בעיר הלבנה" של אריק לארסון, מאשר לשלל ספרי הערפדים, אנשי הזאב ורוחות הרפאים, הפופולריים כעת. כיאה למחבר הכותב סיפור שמשלב בין התקופה הוויקטוריאנית, לדרקולה ולג'ק המרטש, קים ניומן לא חשש ללכלך את הידיים. יחד עם זאת, המעניין הוא שהמפלצתיות האמתית שעולה מבין הדפים, אינה על-טבעית או פנטסטית, אלא אנושית.
אבל אם כבר מדברים על מפלצתיות, הערפדים של ניומן הם דמויות מרתקות. בדומה לסופרים רבים אחרים שכתבו בז'אנר, הערפדים אצל ניומן מגיעים משושלות דם שונות, אולם ההשפעה של שושלות הדם ב"עידן דרקולה" היא שונה. ראשית, הנצח אינו מובטח, אלא רק נעשה יותר אפשרי. שנית, ה"התערפדות" לא פותרת את כל סוגי המחלות האנושיות, וחלקן יכולות לקבל תפנית לא נעימה עם התהליך. שלישית, אף על פי שמעמדו הרם של דרקולה נשמר בספר, הוא אינו הערפד הוותיק ביותר, ובוודאי שאינו אבי הערפדים, או מקור ל"דם ערפדי טהור ורב-עצמה", כפי שהוא מופיע לעתים קרובות. אבל אולי הדבר המעניין מכול, הוא האופן בו ניומן מראה כיצד ההפיכה לאל-מת לא ממש מקלה על החיים. הערפדים בספר אמנם יכולים להיות רבי-עצמה, אך גם מאוד פגיעים וכפופים למערכות אשר הקשו עליהם בחייהם. כל זה מוסיף המון עניין ובהחלט גורם להסתכל על הנושא מנקודת מבט אחרת.
למי שאינם מכירים את התרבות הוויקטוריאנית ואת הספרות שצמחה ממנה, "עידן דרקולה" הוא יופי של צוהר, שמתחנן למחקר נוסף. למי שמכירים את התרבות ואת הנרטיבים השונים, הספר מבטיח טיול מספק בלונדון של 1888, עם שפע רפרנסים שכיף לזהות ולהבין מה ניומן עשה עמם. חלקם מוצלחים יותר מאחרים, אבל רובם ככולם מעניינים.
למרות כל זאת, "עידן דרקולה" אינו נטול מגרעות. את חלקן כבר הזכרתי, כמו למשל, הכריכה שלא עושה עם הספר צדק (למרות שהיא בסך הכול תרגום די מדויק של הכריכה המקורית, באנגלית). הבעיה המהותית הראשונה שמתגלה, היא מספר הדמויות והשמות עמם יש להתמודד בתחילת הקריאה – בעיה שרק מוסיפה להתחלה די מסורבלת ממילא. יחד עם זאת, בשלב מסוים, אחרי שברור בגדול מי נגד מי ומי הדמויות המרכזיות העלילה נכנסת לשוונג והקריאה נעשית יותר זורמת.
בעיה נוספת, ואולי מהותית יותר, היא שאף על פי שהספר הולך רחוק, הוא לא הולך עד הסוף, כאילו ביקש ניומן רק להראות שביכולתו להוציא אל הפועל את הרעיון המטורף שלו לגבי ההיסטוריה האלטרנטיבית של דרקולה. את מה שהסופר הבטיח, הוא מקיים, ואפילו בצורה מעניינת, אבל על הדרך, מספר כיווני עלילה מבטיחים נזנחים, ודמויות מעניינות נעלמות מבלי שמוצו, לאחר שסייעו להביא את העלילה מנקודה א' לנקודה ב'. כל זה מחליש את הנרטיב ומפריע לו להותיר רושם יותר עמוק על הקורא, או להעניק לו ערך מוסף. ייאמר להגנתו שהוא לא מתיימר להציע ערך מוסף, מלבד בידור מתוחכם יותר מזה הנפוץ. ובכל זאת, התעוררה בי תחושת פספוס, תחושה שעם עוד קצת מאמץ, עריכה והידוק, "עידן דרקולה" יכול היה להיות הרבה יותר ממה שהוא. מצד שני, גם בידור מתוחכם אינו דבר של מה בכך.
לסיכום
כנגד כל הציפיות, "עידן דרקולה" העניק לי את אחת מחוויות הקריאה היותר מוצלחות שהיו לי לאחרונה. הוא שאפתני, מסקרן ובהחלט מעורר חשק לעוד. לספר הבא בסדרת ספריו של קים ניומן, כבר אדע לצפות, ואני מקווה שהוא יצליח מספיק כדי שאופוס יתרגמו גם את המשכיו. מומלץ לחובבי התקופה הוויקטוריאנית, אך למותר לציין כי ספר העוסק בערפדים, אגודות סודיות ורוצחים סדרתיים, יהיו תיאורים לא פשוטים.
רוצים להתרשם בעצמכם? קבלו דוגמת קריאה מתוך "עידן דרקולה"!
עידן דרקולה (סדרת עידן דרקולה)
מאת: קים ניומן
תרגום מאנגלית: צפריר גרוסמן
הוצאת אופוס (2013)
415 עמודים
