ספרן הלילה ביקר בכנס הפנטסיה העולמי בברייטון שבאנגליה והביא עמו רשמים על פנטסיה ממעבר לים.
מאיפה מתחילים לתאר חוויה כמו כנס הפנטסיה העולמי? אולי בלהסביר עליו קצת. כנס הפנטסיה העולמי הוא כינוס שנתי של אנשי מקצוע, אספנים ומתעניינים אחרים בתחום הפנטסיה בספרות ובאמנות. בשל האופי המקצועי שלו (בשונה מכנסי החובבים הנפוצים) ובשל מסורת האיכות שלו, הוא נחשב לאירוע מבוקש המושך אליו אורחים מן התעשייה מכל רחבי העולם. חלק מקסמו של הכנס הוא תוצאה של העובדה כי מספר המבקרים בו מוגבל ל-850, בלבד, והכרטיסים נחטפים זמן רב לפני שהוא פותח את דלתותיו. במהלך השנים הרבות מאז שנוסד ועד השנה, עזב הכנס רק פעמיים את גבולות ארה"ב. בפעמים אלו התקיים בלונדון, בשנים 1988 ו-1997. הגעתו של הכנס בפעם השלישית לאנגליה והתפנות של מקום ששמחתי למלא, היו כל הסיבה שנדרשה לי על מנת לנעול את דלתות הספרייה הפנטסטית לכמה ימים ולצאת למסע מעבר לים, כדי לראות, פנים מול פנים, מה קורה בז'אנר הפנטסיה בעולם.
* * *
לאחר דרך קלילה, שכללה נסיעה ברכבת, טיסה ומונית מלונדון, עם מספר חברים מהארץ ומגרמניה, הצבתי את רגליי בצהרי יום רביעי מול מלון הילטון ברייטון מטרופול. חבריי למודי הכנסים הזרים צעדו להם בבטחה אל אזור הבר של בית המלון, שם חיכו להם כבר כמה מחבריהם – סופרים, סופרות ומו"לים מארה"ב, אנגליה ואוסטרליה. אני, כמו אורח ממושמע, התקדמתי בעקבות השילוט אל אזור ההרשמה, על מנת לאסוף את התג ואת ערכת המשתתפים שלי. במעלה מדרגות כפולות שלא היו מביישות את הוגוורטס, מצאתי את אזור ההרשמה בו המתינו הררי תיקים וספרים. עם תג מחיר בן כמעט ארבע ספרות לכרטיס, כנס הפנטסיה העולמי אינו אירוע זול בשום קנה מידה, אבל נראה כי החבר'ה האלה השקיעו קשות כדי לתת תמורה לאגרה. אפילו התג, כך התברר, היה גם נרתיק רב-שימושי ובו מקום למסמכים, לכרטיסי ביקור ולכל הדברים שצריך כשרוצים להשאיר את הארנק מחוץ להישג יד – יעיל כדי לא להתפתות לקנות ספרים. לא שהייתה סיבה לקנות, כיוון שכאמור, רבים מאלה היו ערומים להם במגדלים מסודרים, מחכים להיאסף.
הונחיתי אחר כבוד לקחת שני תיקים ולהתקדם מקבוצת מגדלים לקבוצת מגדלים ולבחור מכל אחת ספר אחד (מי נותן לספרן תיקים מול ערימות ספרים ואומר לו, קח?!). עד סוף המסלול, היו שני התיקים מלאים בכל הספרים שיכול הייתי לסחוב – ועוד אחד או שניים שלא יכול הייתי, אבל החלטתי לסבול בגבורה ולקחת גם אותם. המבקרים למודי הניסיון, התייחסו באדישות אל ערימות הספרים, מתוך ידיעה כי לא כדאי להתמלא מן המתאבנים, לפני שמתחילה הסעודה. כיאה לספרן חסר-תקנה, זה לא ממש עניין אותי. לקחתי את כל "המתאבנים" והחלטתי להתמודד גם עם "הארוחה" בבוא העת. כשהבנתי שאין שום סיכוי שאסתובב כל היום עם הספרים, לקחתי את עצמי למלון הסמוך בו שכרתי חדר לימי הכנס. למרבה הפתעתי, גיליתי כי ההחלטה לבחור מלון סמוך וזול בהרבה מהמלון הרשמי הייתה… נכונה לחלוטין. במלון הקטן והאינטימי (Adelaide House) ציפו לי מארחים חביבים וחדר קטן וחמוד, עם נוף מקסים וכל מה שדרוש – כולל ארוחת בוקר טבעונית מ-עו-לה. השארתי את ערימות הספרים והתיקים בערימה ושבתי בהליכה קצרה אל ההילטון. בדקות הספורות שנדרשו לי בשביל לעשות את כל זאת, אזור הקבלה כבר התעורר לחלוטין לחיים, והתאפקתי לשמור על ארשת פנים מכובדת כשכמה מן הסופרים הידועים ביותר בז'אנר הפנטסיה צעדו על פניי בדרך אל הבר. שמעתי כבר שכנס הפנטסיה העולמי נקרא גם בר-קון, אבל כעת התחלתי להבין למה. כל אירוע החל מן הבר, ובצורה טבעית, גם זרם בחזרה אליו.
דברים שלמדתי על כתיבה
אבל זהו חלק מן העניין לגבי כנס שכה רבים ממנו הם אנשי מקצוע מן השורה הראשונה בתחום: כשבכל מקום יש ממי ללמוד, בכל פינה ניתן למצוא עוד שיעור מאלף, גם בלי אירועים מיוחדים. למרות שבפאנלים הרשמיים השתתפו כמה מן הסופרים, התסריטאים והמאיירים המפורסמים בעולם, לא פחות מרתקים (ואולי אפילו יותר) היו ה"פאנלים" בשיחות על בירה בבר, על כוס יין באולם הנשפים, על המרפסות, על המדרגות ובכל מקום אחר בו ניתן היה לשוחח. בין הדברים שגיליתי במהלך הכנס, הן במסגרת אירועים והן מחוץ להם:
- אין אמיתות מוחלטות – לכל סופר וסופרת יש את הדרך האישית להגיע אל היצירה.
- גם סופרים מעריצים סופרים אחרים. אפילו הסופרות הכי מפורסמות בתחום, כיום, מרשות לעצמן להעריץ זו את זו, מחפשות ללמוד האחת מן השנייה וחולקות טיפים וידע זו עם זו. מה שטוב להן, כנראה טוב גם לאחרים. אף סופר אינו מעל כולם ואינו זקוק ללמוד עוד.
- יש סופרים שמתחילים מן העלילה ויש סופרים שמתחילים מן הדמויות, יש סופרים שמתכננים מראש את הכול, מאלף ועד תו, ויש כאלה שמתחילים בהתחלה ומחכים לגלות לאן הדמויות תיקחנה אותם. יש סופרים שמתחילים מן הדיאלוגים ויש שמתחילים מן התיאורים. שני הצדדים לעולם לא מסכימים זה עם זה, אבל כל עוד יוצא בסוף ספר גמור, זה לא באמת משנה.
- בפאנל על בניית דמויות, עם רובין הוב, סטיבן גאלגר, ג'ספר קנט, פיאונה מקינטוש, סוזן מקלאוד ותומס פ. מונטליאון למדתי שאם רוצים להכיר דמויות, כדאי לגרום להן לדבר זו עם זו, ולראות מה יש להן להגיד. פעמים רבות, הן יכולות ללמד אותנו על עצמן דברים שלא ניחשנו שידענו.
- בפאנל על ענף הקומיקס כיום, עם ניל גיימן, ג'ו היל ויוצרים אחרים מתחום הקומיקס, למדתי שיש הרבה דרכים להגיע אל עולם הקומיקס, אבל זהו עולם לא פשוט. ימי הזוהר של הוצאות הקומיקס הגדולות ואינספור סדרות גיבורי-העל חלפו. כיום הם מתקיימים יותר בהוליווד מאשר בין הפאנלים. יחד עם זאת, למרות שהשוק התכווץ באופן משמעותי, קורים בשוק דברים מרתקים. השחרור מן השיקולים הפיננסיים שהיו מנת חלקם של היוצרים בשיאה של התקופה המסחרית, מאפשר לקולות בוגרים יותר, אמיצים יותר, ובהתאם – מעניינים יותר, לשוב ולעלות.
- בפאנל על ספרות אפוקליפטית למדתי שאפוקליפסה יכולה להיות דבר משחרר מאוד. הרבה יותר מכלי לביקורת חברתית, היא כלי מצוין לבחינה של נפש האדם. כמו כן, בצורה הכי פרקטית שיש, היא יכולה להיות כלי מצוין לכתיבה, שמאפשר לסופר או הסופרת לבחור באיזה חלק של העולם להתמקד, להחליט מה נשאר ומה אבד, וכך ליצור ממש סביבת מעבדה סיפורית.
למדתי, כמובן, עוד הרבה דברים, אבל זאת הייתה טעימה על קצה המזלג. על פניו, אין בזה כל כך הרבה, אבל לפעמים, לשמוע את הדברים ישירות מפיהם של היוצרים מעניק להם יתר-משמעות ומשנה תוקף.
לפגוש את סר טרי פראצ'ט
אחת מן הסיבות העיקריות ששמחתי לבוא לכנס הפנטסיה העולמי, הייתה האפשרות לפגוש בפעם הראשונה, ומבחינתי לפחות, גם האחרונה, את סר טרי פראצ'ט. האירוע עמו היה אחד הרגעים המשמחים והעצובים עבורי בכנס. פראצ'ט, בן ה-65, מבכירי הכותבים בז'אנר הפנטסיה ומבחירי הקהל, אובחן לפני שנים מספר כחולה בזן מיוחד של אלצהיימר אשר תוקף אנשים צעירים יחסית. אף על פי שהוא אדם מצליח ואמיד מאוד, אף על פי שמאחוריו אהבתם ואיחולי ההחלמה של מיליוני מעריצים מסביב לעולם, זה לא נראה כמו מאבק שבו תצא ידו של אביר הפנטסיה על העליונה.
במבט ראשון, פראצ'ט שעלה על הבמה נראה כפי שנראה תמיד, בדיוק כמו בתמונות. אך במבט שני, סימני המחלה ניכרו בו היטב. מלוויו עוזרים לו ללכת ולעלות במדרגות, מכוונים אותו ומגוננים עליו. הוא מתקשה להתחיל לדבר, אך כאשר הוא נכנס לקצב, הוא עדיין שם. עדיין פראצ'ט. עדיין… מחלה ארורה! רבים תוהים כיצד הוא מסוגל להמשיך לכתוב במצבו. התשובה לכך, כך עולה, היא תוכנה לזיהוי קולי שעברה מודיפיקציה מיוחדת. התוכנה מכילה את כל המילים, המונחים והשמות שהסופר השתמש בהם בספריו, ומתעדכנת בהם. באופן זה, ובעזרת עוזריו הנאמנים, פראצ'ט מצליח להמשיך לעשות את מה שאהב מאז ומתמיד וכה מגדיר אותו.
ספרו החדש, "Raising Steam" (ה-40 במספר בעולם הדיסק!) נחשף במהלך האירוע עמו, ועוזרו אף הקריא מתוכו את הפרק הראשון. את האמת? נשמע טוב ומבטיח! כאשר נשאל לגבי בתו, אשר אמורה לתפוס את מקומו בכתיבת המשך סיפורי עולם הדיסק, פראצ'ט השיב בהומור אך בנחרצות: "היא תכתוב ותעשה זאת היטב, או שהיא תצטרך לתת על כך את הדין". עוד, ספרו עוזריו, ריאנה, בתו של פראצ'ט, יכולה הייתה לסגת מן האתגר, להסתייג או לחפש עזרה חיצונית, אך נראה כי פראצ'ט ג'וניור לקחה על עצמה את האתגר ופשוט התיישבה לכתוב. האם תוכל הבת להמשיך את הקסם של אביה? רק הזמן יגיד. בינתיים, יש לנו ספר נוסף של עולם הדיסק, פרי מחשבו של פראצ'ט, עצמו. הספר צפוי לצאת לחנויות בבריטניה מחר (יום ה', ה-07.11.2013).
אך פראצ'ט לא עוצר, וכנראה לא מתכוון לעצור כל עוד הוא יכול. בנוסף לספר עולם הדיסק הקרוב, גילה המחבר כי בכוונתו לכתוב ספר טיפאני אייקין נוסף (ועוד ספר אחר שפספסתי את נושאו אך אינו קשור לסדרה). אני לא יודע איך, או למה – הלוא בספר הרביעי, "אלבש חצות", טיפאני כבר כמעט אישה בוגרת וכבר חושבת על נישואין. מצד שני, אני מניח שפראצ'ט ועוזריו יודעים מה הם עושים. עם תום האירוע לווה המחבר, באמצעות פמלייתו, אל מחוץ לאולם. לחצתי את ידו של עוזרו, מי שראיין אותו והקריא מן הספר החדש, הודיתי לו והלכתי להטביע את יגוני בפאב. אני לא יודע אם היו עם סופר הפנטסיה האהוב עוד אירועים, משום שגמלה בלבי ההחלטה שלא להיכנס אליהם. אני שמח שהגשמתי חלום וראיתי אותו, פעם אחת. אך משעשיתי זאת, החלטתי שאני מעדיף לא לדעת. אני מעדיף לפגוש את פראצ'ט רק בספרים, בתקווה שיהיו כאלה עוד רבים, ושאולי, רק אולי – כנגד כל הסיכויים – הוא עוד יצליח לצאת מזה.
גילויים נוספים
- אואן קולפר (ארטמיס פאול) החל בפרסום סדרת פנטזיה חדשה בשם W.A.R.P. הספר הראשון נקרא W.A.R.P: The Reluctant Assassin. במרכז הסדרה, נער יתום מן התקופה הוויקטוריאנית, בשם ריליי, שמוצא עצמו מעורב בארגון להגנת עדים אשר מסתיר עדים בעבר, על מנת להגן על העתיד.
- הספר השני בסדרת הפנטזיה של אן רייס, אשר עזבה את הערפדים ועברה להתמקד לעת עת באנשי זאב, נקרא The Wolves of Midwinter, והוא נראה מגניב.
- הוצאת גרף עומדת להוציא ספרים חדשים של הולי בלק (מחברת סדרת "ספיידרוויק") בעברית. על כך, אני יכול רק לברך ולהבטיח עדכונים.
- עוד כל מיני גילויים שאני לא יכול לגלות עדיין… אבל כשאוכל, זה יהיה מגניב!
הכנס נמשך וכדרכו של כל כנס, מסתיים
בלתי אפשרי לספר על כל הדברים שקרו במהלך כנס הפנטסיה העולמי. המון שיחות, המון פגישות, המון הפתעות שצפויות בעתיד, לנו בספרייה, וכמובן, גם לכם! לאחר שלושה ימים אינטנסיביים, היום הרביעי והאחרון, יום ראשון, התנהל כבר יותר בעצלתיים. מאות אורחים תשושים הסתובבו בשטחי הכנס, סוגרים פינות אחרונות, מתחילים להיפרד… זרם של אורחים כבר התחיל לטפטף החוצה, מבעד לדלתות המסתובבות, בדרכו הביתה. דוכני הספרים החלו להתקפל, התערוכות הוסרו מן הקירות ודממה החלה להשתלט על המלון. נותרו רק עוד שני אירועים, אחד מהם הוא מגולות הכותרת של ענף הפנטסיה – טקס חלוקת פרס הפנטסיה העולמי.
הטקס היה מכובד ביותר, גם אם מן היציע קשה היה להבין את דברי מנחה הערב. זוכה אחר זוכה עלו לבמה וקיבלו את הפרס, נרגשים ואסירי תודה. בסיום הטקס עלה ניל גיימן לומר מספר מילות סיום ו… זהו. תם ונשלם. מן הטקס זרמו האורחים הנותרים אל אירוע הנעילה באולם הנשפים, ואף על פי שהאירוע היה מהנה להפליא, את סופו כבר לא ראיתי. טפיחה קלה על שכמי סימנה שהגיע הזמן לשוב למלון שלי ולאסוף את חפציי, על מנת לצאת לדרך אל נמל התעופה. אפילו לא הספקתי להיפרד מכולם, אך המונית חיכתה בחוץ והטיסה, כידוע, לא מחכה לאיש. היה שלום כנס הפנטסיה העולמי ותודה לכל החברות והחברים שהפכו את הנסיעה הזאת לאפשרית ולחוויה בלתי נשכחת!
