היום יום הולדתה של הסופרת השוודית הידועה, סלמה לגרלף – מחברת "מסע הפלאים של נילס הולגרסון".
היום, ה-20 לנובמבר, הוא יום הולדתה ה-155 של הסופרת השוודית, סלמה לגרלף (20.11.1858 – 16.03.1940). לגרלף זכתה לתהילת עולם בעקבות ספרה, "מסע הפלאים של נילס הולגרסון". בעקבות פועלה אף זכתה לפרס נובל לספרות, בשנת 1909, והייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס.
לגרלף נולדה בבית חווה במערב שבדיה, לאיש צבא ועקרת בית, ילדה חמישית מתוך שישה. היא נולדה עם פגם בירך ובהיותה בת 3 לקתה בשיתוק ילדים, מחלה ממנה החלימה בסופו של דבר, אך ליוותה אותה מרבית ילדותה. חיבתה לספרות החלה כבר בילדותה, כאשר טיפחה חיבה עמוקה לקריאה. לאחר מותו של אביה, נאלץ אחיה למכור את החווה, אירוע שהותיר בלגרלף רושם עמוק.
בבגרותה, הייתה לגרלף למורה בתיכון לנערות, ובו בעת עמלה על כישורי הכתיבה שלה. כישורים אלה זכו להכרה עד מהרה, אפילו על ידי מלך שוודיה ועל ידי פרדריקה לימנל, פילנטרופית פמיניסטית שהעניקה לה תמיכה כלכלית וביקשה לאפשר לה להתרכז בכתיבתה.
לגרלף נודעה בקרב הקהילה היהודית בשוודיה וגם באזורנו. ב-1900, אף ביקרה בירושלים, ביקור על כתבה ספר שנקרא על שם עיר הקודש. היא הייתה חברה של הסופרת היהודייה-גרמניה, נלי זקס, וזמן קצר לפני מותה, הסופרת השוודית אף סייעה בבריחתה של חברתה היהודייה ואמה מגרמניה הנאצית לשוודיה. הקשר של לגרלף לעם היהודי ליווה אותה במהלך חייה, והיא אף זכתה לכך שייקרא על שמה רחוב בירושלים, "מעלות סלמה לגרלף".
הכסף שכתיבתה העניקה לה, אפשר לה לטייל רבות ברחבי העולם, וייתכן כי מסעותיה אלה היוו השראה לספרה "מסע הפלאים של נילס הולגרסון". כמו כן, הוא אפשר לה לרכוש מחדש את בית ילדותה, ובסופו של דבר גם להשיב את האדמות סביבו למשפחתה. לאחר מותה, נשמר הבית והפך למוזיאון, לבקשתה, והוא מהווה מוקד משיכה לתיירים בשוודיה עד היום.
נילס הולגרסון
"מסע הפלאים נילס הולגרסון" החל באופן לא כל כך פלאי. הספר הוזמן מן המחברת מן המחברת מן הוועדה לבתי הספר היסודיים בשוודיה, כספר לימוד לשיעורי גיאוגרפיה ולימוד על שוודיה. לשם כתיבתו סיירה לגרלף ברחבי הארץ במשך שלוש שנים ולמדה על הטבע, החיות והציפורים המקומיים. כמו כן, איתרה מעשיות ופולקלור מן הפרובינציות השונות, ואת כל אלה שזרה ליצירתה.
למי שלא מכירים את נילס הולגרסון, הספר מגולל את קורותיו של ילד עצלן, גרגן ואנוכי, ששואב הנאה מהצקה והתעללות בחיות החווה. כאשר משפחתו הולכת לכנסייה, נילס נשאר בבית, ובמקום ללמוד את כתבי הקודש, כפי שנדרש, הוא תופס ננס. הננס מציע לנילס מטבע זהב בתמורה לשחרורו, אך הילד מסרב. בתמורה, הננס הזועם הופך את נילס לננס בעצמו ונעלם. כעת, כשהוא ננס, נילס מגלה שהוא יכול להבין את שפת החיות, אך מגלה לחרדתו שאלה כועסות עליו ויותר משמחות על ההזדמנות לנקום בו, כשגודלו הנוכחי מאפשר זאת.
בזמן התרחשויות אלה, להקת אווזי בר חולפת מעל החווה במסלול נדודיהם ואחד מן האווזים של החווה מבקש להצטרף אליהם. נילס, שמנסה למנוע זאת ממנו, אוחז בצווארה של האווז ומוצא עצמו נישא על גבו, כשהוא מצליח לברוח. אווזי הבר אינם מרוצים מן המצטרפים החדשים ללהקה, אך מקבלים אותם אל קרבם ולוקחים אותם למסע ברחבי שבדיה, תוך שהם נחשפים לשלל הנופים, בעלי החיים, המשאבים והמנהגים של המולדת השוודית. במהלך המסע, נילס מתבגר, לומד את הטעות שבדרכיו, מתחרט על מעשיו בעברו ומאמץ מזג יותר ידידותי, אחראי ומתחשב.
הספר ראה אור בשני חלקים, ב-1906 ו-1907 וזכה לפופולריות רבה. יחד עם זאת, הוא זכה גם לביקורת לא מועטה ובוצעו בו לא מעט שינויים, על מנת להתאימו לממלכתיות הנדרשת, תוך מתן כבוד לכל חלקי הארץ.
ב-1909, זיכה אותה פועלה הספרותי בפרס נובל לספרות, והיא הייתה האישה הראשונה לזכות בפרס. לאחר מכן, צורפה הסופרת גם לוועדת הפרס, בה הייתה חברה כ-25 שנה. נילס הולגרסון הפך לאייקון תרבותי ראשון במעלה בתרבות השוודית, והוא אף מופיע על שטר ה-20 קרונות, על בולים ובשלל עיבודים לתיאטרון ולטלוויזיה.
