היום יום הולדתו של סופר הפנטסיה, ק"ס לואיס, מחבר סדרת הספרים הקלסית, "דברי ימי נרניה".
היום, ה-29 לנובמבר, הוא יום הולדתו של סופר הפנטסיה האנגלי ממוצא אירי, קלייב סטייפלס לואיס (29.11.1898 – 22.11.1963). קצת מוזר לכתוב על לואיס בצורה אינציקלופדית, כי יצירתו הייתה כה קרובה אליי, ובכל זאת, הנה סקירה קצרה.
לואיס נולד בפרברי בלפאסט שבצפון אירלנד. בלפאסט של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 לא הייתה מקום סימפטי במיוחד והשילוב של מזג האוויר האירי, הזוהמה העירונית והרפואה הלא-מפותחת דיו, הביאו לכך שאחוז תמותת הילדים היה גבוה. הוריו של ג'ק, אשר בקשו לשמור על בריאות ילדיהם הכריחו את ג'ק (שם החיבה שבחר לעצמו קלייב ושליווה אותו כל חייו) ואת אחיו הגדול, וורן, להישאר הרבה בבית. שני האחים שהיו צריכים להעביר את זמנם בדרך כלשהי מצאו תעסוקה בקריאה. למרבה המזל, ביתם היה מלא בספרים, כך שלצמד האחים לא חסרו חומרי קריאה.
השפעת הקריאה הרבה לא אחרה לבוא, כאשר כבר ב-1906, כשהיו ג'ק בן 8 ואחיו בן 11, החלו בפיתוח ובכתיבה ואיור של עולם פנטסיה בדיוני בשם "בוקסן". עולם זה הושפע מן הספרים הרבים אשר קראו הילדים, ובעיקר מספריה של ביאטריקס פוטר, מחברת ספרי "פיטר הארנב". לפיכך, גם ממלכת בוקסן אוכלסה על ידי חיות מדברות. אלמנט זה ורבים אחרים הבשילו במרוצת השנים והפכו ל"דברי ימי נרניה", או לפחות השפיעו עליהם מאוד.
בגיל 18 החל לואיס ללמוד באוניברסיטת אוקספורד, שם הכיר את מי שיהיה גם הוא לסופר פנטסיה מפורסם ונערץ, טולקין. חברות זאת הייתה השפעה נוספת על כתיבתו. למעשה, התערבות בין השניים הולידה ב-1936 את "Out of the Silent Planet", ספר מדע בדיוני שזכה גם לשני המשכים. טולקין, מצדו, לא ממש עמד בתנאי ההתערבות, וסיפור המסע בזמן שאמור היה לכתוב לא הושלם מעולם.
השפעה נוספת של טולקין על לואיס, הייתה השבתו אל חיק הנצרות (אותה נטש המחבר בגיל 15). האידיאולוגיה הנוצרית, כפי שיודע כל מי שקרא, את "דברי ימי נרניה", או את חלקם, הייתה חלק מהותי מן הספרים ומן הרוח שעמדה מאחוריהם.
בשנות חייו האחרונות סבל לואיס מבעיות בריאות, ובמיוחד מבעיות בכליות. הוא נפטר ב-1963, בדיוק שבוע לפני יום הולדתו ה-65. הוא חולק את יום פטירתו עם סופר המדע הבדיוני, אלדוס האקסלי ועם קנדי, נשיא ארה"ב, שנרצח בצהרי אותו יום.
מה לי ולק"ס לואיס? דמיינו, אם תרצו, ילד קטן, יושב בביתה הקט של סבתו, בעפולה. הוריו וסבתו שוב מדברים ביניהם בפולנית, והוא לא מבין אף מילה. אבל בידיו, הוא מחזיק את "האריה, המכשפה וארון הבגדים". הוא פותח וקורא:
. . . זה ארון עצום!" הרהרה לוסי. והיא הוסיפה לצעוד פנימה, מפלסת לה דרך בין הקפלים הרכים של המעילים. פתאום חשה, כי משהו חורק מתחת לרגליה. "מה זה? עוד כדורי נפטלין?" הרהרה והתכופפה כדי למששם בידיה. ואולם במקום שתחוש במגע העץ החלק והקשה של קרקעית הארון, חשה במשהו רך הדומה לאבקה, והמגע היה קר מאוד. "מוזר מאוד," אמרה וצעדה עוד צעד אחד או שניים.
כעבור רגע הבחינה כי הדבר המתחכך בפניה ובידיה אינו עוד פרווה רכה, אלא משהו קשה ומחוספס, אפילו דוקרני" "ממש כמו ענפי עצים!" קראה לוסי. אחר כך ראתה לנגד עיניה אור, לא במרחק סנטימטרים ספורים ממנה, מקום שם צריך היה להיות דופן הארון, אלא בריחוק רב. משהו קר ורך ירד עליה. כעבור רגע ראתה שהיא עומדת באמצע יער בשעת לילה. ומתחת לרגליה שלג ופתיתי שלג מרחפים ויורדים בחלל האוויר.
זהו רגע של קסם, ואותו פנס שהאיר את דרכה של לוסי אל ממלכת הפנטסיה של נרניה, האיר את דרכי אל אינספור עולמות קסומים אחרים. בילדותי, לק"ס לואיס היה מקום אפילו יותר מהותי מזה של טולקין. את "האריה, המכשפה וארון הבגדים" קראתי פעמים רבות יותר שאוכל לספור ורגעים מתוך הספר זכורים לי ממש כרגעים מילדותי שלי. בסדרת ה-BBC, המבוססת על הספרים, צפיתי באדיקות. במדפי הספרייה, לספריו של לואיס שמור מקום של כבוד, לרבות סיפורי "בוקסן" וספרים נוספים שלו, שלמרבה הצער, די נשכחו כיום. למעשה, לא יהיה זה מוגזם אם אומר שספרי נרניה, בסדרת "מרגנית" של הוצאת זמורה ביתן, הם אלה שהחלו את הרומן שלי עם ז'אנר הפנטסיה ועם הספרות בכלל, רומן שנמשך עד היום.
יום הולדת שמח, פרופסור לואיס, ותודה על כל הסיפורים!
