ביקורתה של מאיה מרמרי על "סנדמן: אקדמות ונעימות ליליות" כרך 1 ו-2, מאת ניל גיימן.
שני הכרכים של "סנדמן: אקדמות ונעימות ליליות" הנם למעשה קובץ הספרים הראשון בסדרת הקומיקס "סנדמן" המגוללת את קורותיו של אדון החלומות במאה העשרים. העלילה, שמאגדת את החוברות 1 – 8 של הסדרה, נפתחת בשנת 1916– אמצע מלה"ע הראשונה. ספר רב עוצמה נופל לידי קבוצה רבת כוחות וחסרת מושג של מיסטיקנים, המעוניינים ללכוד את המוות ולזכות בחיי נצח. תוכניותיהם משתבשות, כאשר במקום לזמן את מוות הם לוכדים את מורפיאוס, אדון השינה, ובכך גוזרים על עולם החלומות 70 שנה של כאוס. כאשר מורפיאוס מצליח להשתחרר משוביו הוא מגלה את הבלגאן שהתפזר בעולם בהיעדרו; חלומות מתפרעים וחוצים לעולם בני האדם, מחלת שינה תוקפת אנשים ברחבי העולם ועוד אסונות ניחתים בזה אחר זה. עליו לכסות אפוא על אותן שנים של היעדרות, אך קודם הוא יצטרך לצאת במסע אחר שלושת כליו – כלים אשר אוצרים בהם את כוחותיו ועצמתו ונגנבו משוביו חסרי הזהירות.
כעת אדון החלומות יצטרך להשתמש במעט שעוד נותר לו מכוחותיו, בבינתו ובידע שלו מימים ימימה על מנת להחזיר את אשר שלו לחיקו. חפציו מנוצלים, חלקם אף בצורה מחפירה, על ידי יצורים שונים שממצים את הכוח הטמון בהם. חלום יצטרך להתמודד עם נתיניו, שחלקם הפכו סוררים בהיעדרו, עם שדי הגיהינום והנהגתם ואף רשע מוכר מליגת הצדק והוא דוקטור דסטיני. אותו דוקטור שגזל את אבנו של מורפיאוס והשתמש בה על מנת לעוות את עולם החלום והמציאות, ונכלא לבסוף במוסד ארקהם.
גיימן אפוא, כיאה למעמדו כסופר פורה ומוכשר, טווה מארג עשיר שנשזר בעצמו לאורך הקובץ. לצד החייאת דמויות עבר של DC הוא מתייחס למיתולוגיה שסובבת את הסנדמן ומפנה לקאלטים שונים. העלילה זורמת מבלי להתעכב על זוטות והציורים המשורטטים בקפידה נותנים טון אפל אמיתי. היצירה המקבלת היא נוקבת ומהווה ניסוי, הלכה למעשה, בז'אנרים של ספרות וקומיקס. גיימן יוצר דמות ראשית מרתקת ובעלת פנים רבות לאורך ההיסטוריה. זוהי דמות מחושבת, חושקת, נוטרת טינה ובעיקר נאבקת למען העולם ולמען עצמה. הסופר לא מזניח גם את הדמויות המשניות ואת סיפורי הצד, והוא מקפיד לתת לקוראיו רקע לכל סיטואציה, כך שתהיה משמעותית. התוצאה היא דיאלוג בין הדמות הראשית ועולם רב-ממדי שלא נשאר חייב. העבודה על הפרטים הקטנים יוצאת מן הכלל והופכת יצירה טובה למצוינת. ובל נשכח את פרק הסיום המהמם שמתוך הרצינות והקושי מוליד נחמה, הקלה ובעיקר הכלה מלאה של החיים.
בצד השלילי (שתמיד מקפיד להגיע בשלב זה של הביקורת), "סנדמן" הוא ניסוי בכל מובן של המילה. המקצב של הסיפור אינו אחיד, והוא מלא בהפניות שלא תמיד מובנות או מוכרות לקהל הרחב (המלכה נאדה, דוקטור דסטיני). הדוגמה הכי טובה לכך היא הפרק, "24 שעות", שמורגש כמו נטע זר בטונים שלו למול השאר, תוך כדי שהוא מבגר באבחה אחת את קהל היעד של הספר לגיל 16 או אף 18 ומעלה (כפי שגיימן מעיד בעצמו בסוף החלק השני של הקובץ – " אחד הסיפורים שכתבתי שהם מזוויעים באמת").
לסיכום, כפי שכבר ניתן להבין משאר הביקורת, לדעתי, "סנדמן" הוא יצירה מיוחדת באמת, שחורגת מגבולות הקומיקס והפנטזיה. יש בה יותר מן הניסיוניות של עולם המד"ב, אך היא עדיין מצליחה לשמור על עצמה בגבולות הפנטזיה. זהו איננו קומיקס שאפשר "לנשנש". זהו מסוג הספרים שחובה לקרוא אותם לפחות פעמיים כדי להבין מה בכלל קורה שם (ואני מודה ומתוודה שיש שני עמודים שעדיין לא הצלחתי לקשר לשאר העלילה). למרות כל זאת – ובעיקר בגלל – אני ממליצה על הקומיקס הזה בחום, לכל אלו שנהנים מסיפור טוב שמסרב להידחס לתבניות סיפוריות, אלא בורא לעצמו אחת משלו.
סנדמן: אקדמות ונעימות ליליות חלקים I + II (The Sandman: Preludes & Nocturnes part I+II )
מאת: ניל גיימן
ציור: סם קית', מייק דרינגנברג ומלקולם ג'ונס השלישי
צביעה: דניאל ווזו
שערים: דייב מק'קין
תרגום מאנגלית: דידי חנוך
הוצאת כנרת (2013)
