ביקורת: סדרת "הארצות הקסומות"

ביקורתו של ערן אבירם על סדרת ספרי המשחק, "הארצות הקסומות", מאת דייב מוריס וג'אמי טומסון

"צאו להרפתקה בעולם הדמיון!"

כן, כן, שמענו. פעם בכמה שנים מתורגם לעברית ספר משחק – סיפור הרפתקה שמחולק לפסקאות, בו הקורא עוטה את תפקיד הגיבור ובוחר כיצד להתקדם בעלילה, במעין שילוב בין ספר קריאה למשחק תפקידים – וכמעט תמיד מופיעות על הכריכה הבטחות בסגנון "אינספור אפשרויות להתקדמות!". סדרות ספרי המשחק המוכרות ביותר בארץ הן "כישוף!" וספרי "עשה לעצמך צמרמורת", ושתיהן מבטיחות, כאמור, שתוכל לצאת להרפתקה בעולם חסר גבולות, בו תוכל לבחור ללכת לאן שתרצה.

מבטיחות ומקיימות, אבל רק בערך: לא רק שההרפתקה מסתיימת די מהר – בדרך כלל אחרי כשעתיים-שלוש של קריאה – אתה גם לא באמת בוחר לאן ללכת ומה לעשות, אלא רק במגבלות הסיפור שהוצב לך. סדרת "הארצות הקסומות" מבקשת לטפל בשתי הבעיות הללו: כהרפתקן בעולם פנטזיה באמת פתוח, לא רק שאתה חופשי להחליט לאן ללכת ומה לעשות, ובכך יוצר לעצמך את הסיפור – אתה גם יכול לשחק במשך עשרות שעות.

כל ספר הוא ארץ קסומה אחרת

סדרת הארצות הקסומות, מאת ותיקי הז'אנר דייב מוריס וג'אמי טומסון, היא פרויקט שאפתני, אולי קצת יותר מדי. מתוך 12 ספרים מתוכננים יצאו לאור רק 6, וארבעה מתוך אלו תורגמו לעברית. עם זאת, הפופולריות המחודשת לה זוכים כיום ספרי משחק, בעיקר על מכשירים ניידים בהובלת Gamebook Adventures, הובילה לעניין מחודש גם בסדרה הזו, וכל ה-12 עתידים לצאת בהדפסה מחודשת בשנים הקרובות.

ייחודה של הסדרה הוא בכך שכל ספר מתאר מקום בעולם הפנטזיה, המלא בערים, מפלצות, דרכים נסתרות, והרפתקאות שרק מחכות לך, הקורא, שתבוא ותגלה אותן. בניגוד לספרי כישוף ודומיהם, בהם ישנו סיפור עלילה אחד שנמתח לאורכו של הספר, גם אם בדרכים שונות, בארצות הקסומות אין עלילה אחת מתוכננת מראש. יש עולם, ויש אותך, ואתה מוזמן לצאת וליצור לעצמך את סיפורך.

למשל, בעודך מבקר בעיירה ילופורט, אתה עשוי לבחור להיכנס לפונדק המקומי. שם תשמע שמועות אודות הריסות הטירה העתיקה במזרח, ואנשי עקרב שעולים לעתים מהים וחוטפים את תושבי הכפרים באזור. לאחר מכן, כשתעזוב את העיירה, תוכל לבחור לאיזה כיוון ללכת – אולי מזרחה? – ואם תגיע לאזור הטירה העתיקה, כנראה שתפגוש באותם אנשי עקרב ואולי גם יזדמן לך לחקור את עירם התת-ימית. בסופה של ההרפתקה הזו תחזור לחוף, עשיר בניסיון ואולי גם בזהב ואוצרות קסומים, ותוכל להמשיך לאן שתרצה ברחבי הארץ.

הספרים מתחברים זה לזה, ויוצרים עולם משותף. בעוד את יוצאת לים עם ספינתך ב-"ערי הזהב והתהילה", ייתכן שתפגשי בפיראטים אכזריים, ואם אלו יביסו אותך ויטביעו את ספינתך, הם יחטפו אותך לאי הסודי שלהם. עברי לקטע 277 ב-"ים הדם האפל". אם אין לך את הספר, כמובן שתצטרכי לחזור לאחור ולהתעלם מההרפתקה האפשרית הזו.

לעתים יבקש ממך הספר לסמן קוד מסוים, מתוך רשימה שמופיעה בתחילתו. זהו מנגנון פשוט אך חכם, שמאפשר לספר "לזכור" איפה היית ומה עשית, וכך העולם מתפתח ומגיב למעשיך. אם כבר גנבת את אבן החן הירוקה מקברו של האביר המת ("סמן את מילת הקוד בומף"), אז כשתשוב לשם בשנית לא תמצא עוד אבן חן – אלא את רוחו הזועמת. ("האם מסומנת לך מילת הקוד בומף? אם כן, עבור ל-88. אחרת, המשך").

הרפתקה רצופה במכשולים

עד כה, הסדרה נשמעת כמו חלומו המתגשם של כל מי שרצה להיות הרפתקן בעולם פנטזיה רחב גבולות (ולא הזדמן לו להשתתף בחבורת משחק תפקידים). אך הספרים לא חפים מבעיות, וחלקן, לצערנו, חמורות למדי.

ראשית, על אף הרושם החיובי הראשוני, ההרפתקן המתחיל יגלה שעליו לחפש הרפתקאות בכוח. לא קל למצוא דברים מעניינים לעשות – לפעמים תעביר אפילו שעה בשיטוט בין ערים ומרחבים פתוחים, מבלי שתתקל באיזו פיסת פנטזיה מעניינת. אין שום דבר הירואי בהסתובבות חסרת אירועים בין כמה ערים וכפרים, וזה מרגיש כמו בזבוז זמן.

שנית, וגרוע מכך, אתה עתיד להיכשל הרבה יותר משתצליח. אירועים אקראיים רבים גורמים לך לאבד את כל החפצים שלך – חלקם מהותיים לעלילות שנמתחות על פני חלקים שונים בארץ – או יותר נקודות בריאות מכפי שסביר שיהיה לך. על כל פעם שבה תצליח לזכות במעט זהב או איזה חפץ, יהיו שלושה אירועים בהם תידרש לאבד אותם. זהו עולם קטלני הרבה יותר מדי, וקשה מדי להתקדם בו.

העולם סובל מעוד צרה מוכרת מספרי כישוף – מוות אקראי מזדמן. לעתים, כשתפנה ימינה במקום שמאלה, פשוט תמות, מבלי שהיה כל רמז לכך שאסור היה לך לפנות ימינה. אמנם הדבר נדיר למדי, אך בהתחשב בכמות הזמן הרב שהשקעת בדמות, זה מבאס כפליים. אפילו שבעתיים, בהתחשב בכך שכל העוצמה שצברת עבורה (בעמל רב מדי!) לא עוזרים לה להיחלץ מהמוות. הפתרון הוא, כמובן, לרמות – אבל בספר שכזה, שבו משחקים בשביל האתגר וההרפתקה ולא בשביל לפתור עלילה מסוימת אחת, זה מרגיש מיותר ומעיק.

שווה בדיקה

על אף שהיא לא עומדת בהבטחתה במלואה, סדרת "הארצות הקסומות" מומלצת, בכל זאת, לכל חובב של ספרי המשחק. מערכת הקודים, המאפשרת לספרים לזכור את המתרחש, היא לא פחות ממבריקה, ויושמה למשל גם בספר המשחק הישראלי לשחק באור המנסרה (גילוי נאות: אני העורך שלו).

לא צריך לקנות את הסדרה כולה, מספיק לשחק באחד. ואם וכאשר תדרשו לעבור לספר אחר, זה הזמן להחליט: האם הארצות קסומות מספיק עבורכם, והצליחו לפתות אתכם לחקור ארץ חדשה?

קוראי האנגלית יכולים לשחק בגרסה ממוחשבת וחוקית, הכוללת את כל הטקסט וכל האיורים מהספרים המקוריים, בקישור הזה. לאחרונה יצא גם משחק תפקידים של FabledLands.

ספרי "הארצות הקסומות" שתורגמו ראו אור בעברית בהוצאת אסטרולוג.

הכתבה בשיתוף כנס "גיבורים", כנס משחקי התפקידים הגדול בישראל, שייערך בחול המועד פסח בבית דני, תל אביב.