ביקורת – סרפינה: עם בוא הדרקונים

הדרקונים באים / נדב מילר-אלמוג

רשימת ביקורת על ספרה של רייצ'ל הרטמן, "סרפינה: עם בוא הדרקונים"

הדבר הראשון שמבחינים בו בספר "עם בוא הדרקונים", הפותח את סדרת "סרפינה", הוא מידת המחשבה שהושקעה בעולם הסיפורי, אשר נחשף במהלכו לפרטי פרטיו. אחד האופנים הבולטים שבו מחשבה זו באה לידי ביטוי היטב, הוא שמות המקומות, הדמויות, העמים והגזעים – כל אלה דברים שלא פשוט לעשות באופן מהימן ולא צורם, אולם הרטמן הצליחה לעשות זאת בצורה אמינה ומעניינת. כמו המוסיקה שתופסת מקום מרכזי בעלילה, לשמות השונים שבחרה המחברת יש את "הצליל" הנכון והם מתגלגלים היטב במחשבה ועל הלשון. זוהי אינה רק סוגיה אסתטית, אלא אמצעי שעוזר לקורא להכיר ולהתרגל במהירות לכל השמות והמונחים אותם יצטרך להבין בהמשך.

תקציר העלילה

גיבורת הסיפור היא סרפינה, נערה בת שש-עשרה, המועסקת כמוזיקאית בחצר המלכות של ממלכת גוׄרֵד. בעולמה של סרפינה, דרקונים קיימים וחיים בשלום מתוח עם בני האדם מזה ארבעים שנה. בעוד חגיגות יובל הארבעים לשלום מתקרבות, נמצאת גופתו של הנסיך האהוב, רוּפוּס, וישנם רמזים כי יורש העצר נרצח על ידי דרקונים. כעת ספרינה מוצאת עצמה במרכזה של מערבולת אירועים ותככים, מהולה בגזענות ובדעות קדומות; ובזמן שהיא מסייעת לתכנן את חגיגות השלום, אם לא תשכיל לתכנן את צעדיה, היא עלולה לאבד הכול – אפילו את חייה.

דרקונים מזן שונה
מלבד התיאור המפורט והשמות הטובים, כנראה נקודת החוזק הגדולה ביותר של הספר היא אפיון מרתק של אומת הדרקונים. הדרקונים של הרטמן הם לא אוסף יחידים החיים להם בבדידות מזהרת וממתינים לאבירים אנושיים שיבואו לצוד אותם. תחת זאת, מדובר באומה נושנה וגאה, בעלת היררכיה, קשרים חברתיים ומערכת פוליטית מורכבת. יותר מכך, במקום לייצג את העולם הישן והפראי, אותו בא האדם להשמיד עם הטכנולוגיה שלו, אצל הרטמן היוצרות התהפכו: הדרקונים ניחנים בחשיבה חדה, הגיונית וקרה, כמו גם ביכולת לשנות צורה וללבוש דמות של בני אנוש. הדרקונים מנצלים יכולות אלו על מנת להשתלב בקרב בני האדם וללמוד אותם. את הטכנולוגיה והמדעים שהם לומדים הם מנצלים בשביל לעקוף את הידיעות של החברה האנושית ולהשאירה הרחק מאחור. לא ברור מדוע לדרקונים תהיה כזאת חשיבה לוגית וקרה, אך מעניין לראות, לשם שינוי, עולם סיפורי שבו הדרקונים מייצגים את הקדמה וההיגיון, ואילו בני האדם את החיבור לרגש ואת העבר החשוך.
יחד עם זאת, מצערת העובדה שהרטמן לא הלכה עם אפיון זה "עד הסוף", אלא בחרה כי הדרקונים שלה ייקחו את המדע שלהם מבני האדם ורק יקדמו אותו טוב יותר ומהר יותר מהם. ניתן היה לצפות כי עם מוחות כה מפותחים ומהירים, הדרקונים יתפתחו טכנולוגית בכוחות עצמם. מכיוון שלא זהו המצב בספר, מהירות ההתקדמות של הדרקונים על פני בני האדם פשוט אינה הגיונית, מה שפוגע באמינותם. בנוסף, כאשר בני האדם נחותים כל כך מבחינת כוח, קדמה טכנולוגית, יכולת חשיבה ואורך חיים, הם הופכים להיות לא יותר מ"מקקים מסקרנים". או אז נשאלת השאלה מה עוצר בעד הדרקונים מלתפוס את מקומם בתור הזן השליט, במקום להסתובב כזרים המסומנים באמצעות פעמונים, להיות מרוכזים בגטאות ולהיכנע לתכתיבים אנושיים. הרטמן מנסה להסביר זאת, אבל אל מול יתרונות כה משמעותיים, הדבר נותר בגדר תעלומה. כנראה שהגנתה היחידה והחזקה ביותר של האנושות מפני שלטון של אש, נובעת פשוט מעליונות מספרית משמעותית.

על רומנטיקה, דרקונים ודברים אחרים
מבחינת רומנטיקה, הספר מכיל מידה סבירה לחלוטין של זו – מספיקה בשביל להנעים את הקריאה על חובבי וחובבות הז'אנר, אך גם לא מעיקה עבור מי שלא. סרפינה היא עוד דמות נשית חזקה, בעלת מוח חריף ועצמאי והיא לא הופכת לעיסה דביקה וחלושה בפני הגבר שבו היא מתאהבת, אלא שומרת על אחידות אישיותה לכל אורך הדרך. ברוח זו, סרפינה אינה עוד דמות חזקה אך פלקטית, בעלת מוסריות עליונה, אסרטיביות בלתי ניתנת לערעור ויכולת ניתוח הגובלת בחוש שישי; היא טועה, היא כושלת ומשלמת על כך מחיר אמתי. כמו כן, בהחלט לא מדובר בסיפור אהבה קיטשי. כמו כל דבר אחר בספר, גם האהבה סבוכה ומפותלת ואינה באה על פתרונה בזיקוקים וכוכבים מנצנצים. כל זאת תורם מאוד לאמינות הסיפורית וליכולת של הקורא להתחבר לקריאה.
בעיה אחת שעומדת בעוכרו של הספר היא עלילה המתקדמת ומתפתחת בקצב אטי מדי. הקצב האטי יוצר לפרקים את הרושם של סדרת אירועים המתרחשים על גבי רצף כרונולוגי, אבל לא מתחברים לגמרי לכדי מקשה אחת. ייתכן שניקוי זהיר של תיאורים והסרה או קיצור של מספר סצנות היו משפרות אותו פלאים. הקצב משתפר במחצית השנייה של הספר, וגובר ככל שהוא מתקרב אל קצו. ואכן, הקצב המהיר יותר הולם יותר את העלילה ומשפר משמעותית גם חוויית הקריאה. בסופו של דבר, הסיפור משלים מסע נאה בעולמה של סרפינה ובו בעת שהוא נסגר יפה, הוא גם מניח תשתית טובה לספרי ההמשך.
"סרפינה: עם בוא הדרקונים" – כתבה: רייצ'ל הרטמן, תרגמה: קטיה בנוביץ', הוצאת אוקיינוס ומודן, 2014.

פורסם במקור באתר "הפנקס"