ביקורת: התריסר

ביקורתה של מאיה מרמרי על "התריסר", הספר השני בטרילוגיה הפוסט-אפוקליפטית, "המעבר", מאת ג'סטין קרונין

הספר "התריסר" הנו ספר ההמשך של "המעבר", מאת ג'סטין קרונין והחלק האמצעי בסדרת המעבר. בתחילת הספר מוצגות שלוש דמויות חדשות מימי תחילת האפוקליפסה, כל אחת מהן בעולם נפרד משלה: לילה, הלוא היא גרושתו של וולגסט, מוצאת את עצמה בעיצומו של היריון כשהנגיף מתפשט, ומגיבה לכך בהכחשה מוחלטת ומנסה להתנהג כאילו כלום לא קרה. אפריל, ילדה שמנסה להגן על אחיה מפני הזוועות ולשם כך נעזרת בנהג אוטובוס אוטיסט בשם דני. וקייטרידג', המעוז האחרון של דנבר, חייל לשעבר שהורג נגיפיים ממרפסת פנטהאוז. בניסיונם לשרוד, ימצאו עצמם שלושת השורדים נשאבים לחלק מהחזיתות החשובות למול המגפה המשתוללת.

מפה קרונין  חוזר אל הנקודה ממנה הספר הקודם הפסיק וממשיך ממנה. פיטר, איימי, אלישיה ומייקל מתבססים בחיים יומיומיים, כשסדרה של אירועים דורשת מהם לחלץ עצמות מהשגרה שבנו לעצמם וללכת למצוא תשובה לבעיות שרודפות אותם. הם יגייסו לצדם את הטובים ביותר ויצאו יחדיו למשימה כנגד כל הסיכויים, לעצור רשע משתולל שמאיים לשעבד את הציוויליזציה בה הם חיים. במהלך הספר נשזרים כל חוטי העלילה הנפרדים אל עבר צומת מכריעה בה יהיה על העולם להתמודד, לטוב או לרע, למול התריסר.

בניגוד לנטייה של ספרי המשך להיות חלשים יותר מהספר הראשון, "התריסר" לא מאכזב ומספק המשך מרשים לעלילה שהחלה ב"המעבר" ולדעתי אף עוקף אותו באיכותו. נתחיל במהירות המרעננת שהספר השני נפתח בה: העלילה זורמת ומתחילה כבר בהילוך שלישי. מספר הדמויות המרכזיות מצטמצם וכך מתקבל מבט חד יותר על הסיפור כולו. אין הכוונה שהסופר מוותר על העושר שאפיין את הספר הקודם – קרונין מצליח שוב לפתח את נושא הערפדים, להוסיף לו גוונים ועומק יחד עם ירידתו לעומק הרשע והכאב של הנפש האנושית. כל זאת הוא עושה בזהירות ודיוק של סכין מנתחים.

כפי שניתן להבין, אהבתי את הספר הזה יותר מקודמו, ולכן גם המגרעות שמצאתי בו ספורות יותר. יחד עם זאת, גם הוא אינו נטול מגרעות. בו בעת שמיקוד העלילה מחדד אותה, חשתי שייתכן כי בשל כך מתפספס חלק מפיתוח הדמויות והיחסים הבין-אישיים ביניהן. בנוסף, בספר הזה כבקודמו, ישנה הנטייה של קרונין לנטוש קווי עלילה בלי להגיע לסופם. ההנחה שלי היא שדמויות אלו ימצאו את עצמן בתפקיד מרכזי בספר הבא, כפי שקרה עם גריי, המנקה / פדופיל לשעבר, שקיבל סוף בלתי מספק בספר שעבר, אך זכה לקאמבק חזק בספר הנוכחי. עם זאת, זה מתסכל להתחיל להזדהות עם דמות שנדמית כשחקן מרכזי, כשזו נעלמת לפני שהיא עושה את המהלך שלשמה נועדה.

לסיכום, אני ממליצה בחום על הספר לכל מי שקרא את הספר הקודם, ומי שלא קרא – שילך לקרוא, כי הספר הזה נהדר. בשל הסצנות האלימות והמיניות בו לא הייתי ממליצה עליו לחבר'ה צעירים (לדעתי גיל המינימום הוא 16, אבל אני אשאיר את ההחלטה בידיכם). "התריסר" הוא ספר קולח, עשיר ומלא דמיון ובאותה עת, נצמד חזק לגבולות ההיגיון ויוצר עולם אמין ונהדר. קרונין בהחלט גרם לי לספור את הימים עד צאת הספר האחרון בסדרה (ולכל המתחכמים מביניכם, הוא טרם יצא באנגלית) ולחכות בקוצר רוח לגלות איך יבחר לסיים את הטרילוגיה.

התריסר ( The twelve )

סדרה: המעבר (The Passage)

מאת: ג'סטין קרונין

תרגום מאנגלית: אינגה מיכאלי

הוצאת מטר (2014) 

624 עמודים