ביקורתו של דוד אייזיק על "אורות ספטמבר", ספרו של הסופר הספרדי, קרלוס רואיס סאפון.
"אורות ספטמבר" מתחיל כמו סיפור הרפתקאות בריטי מתקופת מלחמת העולם השנייה: נערה מתבגרת בשלהי נערותה, רגע לפני שהיא הופכת לאישה, מגיעה עם אמה ואחיה לכפר קטן השוכן למרגלות חופי נורמנדי, לאחר מותו הפתאומי של אב המשפחה.
שם הם פוגשים מעסיק מסתורי שביתו מלא ביצורים מכאניים מופלאים ומעוררי חלחלה, כאחד. מי הוא היצרן המסתורי, למה אסור להיכנס לאגף שלם בטירתו? מה פשר החוקים המשונים שהוא מכתיב?
אט-אט, בלי שנרגיש, הסיפור מתפתח לסיפור מסתורין בעל אותו ניחוח בריטי, ובמרכזו, עלילת רצח ויצור מעורר-בעתה בעל כוחות אדירים. הסיפור מתקדם בקצביות לעבר שיא ונקרא, הן כסיפור אימה מהיר והן כסיפור אהבה, שהופך אהבת נעורים לאהבת נצח החוצה את גבולות הזמן והמלחמה.
למרות ש"אורות ספטמר" נועד בהגדרתו לנוער ואני כבר לא משתייך לקטגוריה זו כבר שנים רבות, נהניתי מכל רגע! קרלוס רואים ספון תווה את העלילה בכתיבה תסריטאית קולחת ועשירה, והדמויות המרכזיות מקבלות אישיות ואופי, כך שקל להזדהות אתן.
בעלילה שזורים תיאורים שיוצרים תמונות מלאות חיים ותחושות אמתיות של שמחה והתרגשות, לצד תמונות חיות ונעות. בתזמון מדויק חושף ספון את עברו של לזרוס, הממציא המסתורי, ונותן לדמות מניע והמון מוטיבציה ומסביר את כל מה שדורש הסבר. הסוף מצליח להפתיע ולמרות שרמזים לסוף זה הגיעו עוד בתחילת הסיפור, הוא מצליח לרגש.
"אורות ספטמבר" הוא סיפור שלם ומדויק שמשאיר תחושת געגוע לדמויות וסקרנות באשר לעתידן.
תענוג!
"אורות ספטמבר"
מאת: קרלוס רואיס סאפון
תרגום מספרדית: ארז וולק
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן (2013)
206 עמודים
