"הדרקון הראשון שלי 2" של דרימוורקס מצליח לשחזר את הקסם של הסרט הראשון, ואף להתעלות עליו.
ארבע שנים לאחר פגישתנו הראשונה עם היקאפ, בנו המהורהר של סטואיק הצ'יף, עם תות'לס הדרקון ועם שאר תושבי כפר בֶּרְק, מגיע סרט ההמשך. באקט מאוד לא הוליוודי, גם דמויות הסרט התבגרו במהלך השנים ומי שהיו נערים צעירים שמחפשים את עצמם ודרכים להוכיח את יכולותיהם, ניצבים כעת בפתחם של חייהם הבוגרים. במקביל, גם מערכת היחסים בין הוויקינגים לדרקונים העמיקה עם הזמן ויוצרי הסרט השכילו להציג את השינוי – הן בני האדם והן הדרקונים השתנו. הסדר החדש מתערער בעקבות הגעתו של דראגו האיום, שמעוניין לגייס את הדרקונים למטרותיו.
העלילה
הדבר הראשון שבולט לגבי הסרט הזה, הוא שלא מדובר בעוד המשכון שנעשה בשביל הכסף. דין דבואה וכריס סנדרס, יוצרי הסרט הראשון יכולים היו להסתפק בשטיקים ההוליוודיים הרגילים: עוד הרפתקאות, עוד אפקטים, כמה גאגים ומסע פרסום יקר ומושקע היטב. אבל זאת הקלה גדולה לכתוב שלא זהו המצב. בדומה לסרט הראשון, ואף במידה רבה יותר, "הדרקון השני שלי" מונע על ידי סיפור טוב ומעניין. לפרקים הסיפור מתאמץ יותר מדי וקופץ ממקום למקום, אבל בסך הכול, תשומת הלב בולטת בכל פריים ופריים ובכל דמות ודמות, עם האפיון שלה. כלומר, היא הייתה בולטת, אם לא היינו שוקעים עמוק בסרט ומפסיקים לנתח אותו. כשזה קורה, זו כנראה הביקורת הכי טובה שיש.
העיצוב
הדבר השני שבולט בסרט, הוא ההשקעה בעיצוב. זהו כנראה אחד הסרטים המרהיבים ביותר שדרימוורקס יצרו. מן השנייה הראשונה ועד האחרונה, כל דבר בעיצוב של הסרט מביע קסם. זוהי אנימציה במיטבה. הדמויות מעוצבות נפלא, הרקעים עוצרי נשימה, התנועה זורמת כמו אלף מ"שר הטבעות", סצנות התעופה מלהיבות וסוחפות. אפילו התלת-ממד עבר טוב ותרם לאפקט הכללי. בקיצור, מדהים.
הפסקול
את האפקט המלא משלים הפסקול הנפלא של ג'ון פאוול שהצליח לרקום מאפיינים מרכזיים מן הפסקול הראשון, אבל ליצור בעזרתם פסקול שונה, מלא הבעה ויפהפה. ניכר שבמקום למחזר את הפסקול המעולה הסרט הראשון, הוא כתב את המוסיקה במיוחד לסרט הזה. את הביקורת הזאת אני כותב לצליליו ואין צורך להביט בשמות השירים כדי לחוש את הסיפור כולו.
פחות אהבתי
שני הדברים היחידים שלא אהבתי היו: ראשית הנאומים ורגעי ההגות הארוכים של היקאפ, שגרמו לי לחשוב לפרקים שמא הוויקינג הצעיר הוא איזה אב קדמון של וודי אלן. שנית, בדיחות הכבשים המוגזמות. אז נכון שמדובר באנימציה ואף כבשה לא נפגעה בזמן צילומי הסרט (מלבד בסנדוויץ' של מישהו), אבל מבחינתי, גם באנימציה יש דברים שנראים כואבים ואכזריים שלא לצורך.
מתאים לילדים?
זאת שאלה שלא פשוט לענות עליה כאן, בטח בלי ספוילרים. זהו סרט מרהיב וסוחף, עם דמויות שקל וכיף להזדהות אתן. לכן, בגדול, כן. מצד שני, להזכירכם, בסרט הראשון, לא כולם יוצאים לגמרי בשלום מן הלחימה. אותו הדין נכון לגבי הסרט השני. רק אתם יודעים אם ילדיכם מסוגלים להתמודד עם העובדה שגם בסרטים קורים לפעמים דברים לא טובים.
בשורה התחתונה
"הדרקון הראשון שלי 2" הוא מסע קסום בן 102 דקות, שבסופו תרצו לראות אותו שוב. למרות שהאנימציה ממוחשבת, יש בו את אותו קסם מצויר ששולח את חובבי האנימציה לקולנוע כל פעם מחדש. אם אתם הולכים לראות, אני ממליץ לנצל את ההזדמנות ולראות את הסרט הראשון כדי להיזכר ואז לראות גם את השני.
טיפ קטן שיחסוך לכם זמן ואכזבה: אין למה לחכות לסיום הכתוביות, אין תוספת בסופן.
קדימון הסרט (שלא כדאי לראות אם אתם לא רוצים שום ספוילרים לעלילה)
