ביקורת: נערה באור

ביקורתו של אהוד מימון על "נערה באור", ספרו של הסופר זוכה פרס הפנטסיה העולמי, לביא תדהר

השוליים הם תחום המעסיק את לביא תדהר רבות ביצירותיו. בשולי הדברים, בשולי הערים, המציאות מאבדת מהחדות שלה ומתחילה להתמוסס לתוך עולמות אחרים, ובתחום זה מתרחשים רבים מהסיפורים של תדהר. פעמים רבות אנו קוראים בהם על עולם מוכר לכאורה, שאליו פולשים מאפיינים זרים, קסומים. "נערה באור" הוא סיפור כזה, שעבור קוראים ישראלים נטוע עמוק במציאות מוכרת.

"נערה באור" הוא סיפורו של דני, ילד בחיפה של שנות ה-80 (או תחילת שנות ה-90), שחוגג את בר המצווה שלו. בחלק מהכסף שקיבל הוא קונה יומן של קוסם שפעל בחיפה בזמן מלחמת העולם השנייה, ויומן זה פותח לו פתח לתעלומה. דני, חובב נלהב של ספרי הבלשים שגיבורם, דוד תדהר, מחליט להתחקות אחר תעלומה זו. הניסיון לפתור אותה יוביל את דני, ואת הקוראים, לאותם שוליים, לגבולות של העיר שבהם הוא יגלה "עיר אחרת, שהזכירה את העיר הזו רק במעט". זו עיר מוכרת אך זרה. הוא יגלה את שולי העיר שלו, שבהם הקסם אמתי (אולי) והמציאות של העבר חיה לעד.

תדהר בונה בצורה נהדרת את המעבר הזה, את הגילוי האטי של העיר האחרת והמציאות האחרת. תוך כדי כך אנחנו גם מגלים את הדמויות ורואים כיצד הן משתנות לנגד עינינו, מכיוון שהעלילה אינה עיקרו של הסיפור הזה. תדהר, האמון היטב על ז'אנר ספרי הבלשים הזולים בכריכה רכה, בונה את הסיפור של על תבנית זו. דני עוקב אחר הרמזים עד "לרגע שבו חייב להתרחש העימות הסופי", הרגע שבו האמת אמורה להתבהר (קראו את הסיפור הנהדר הזה בעצמכם והחליטו אם מתבהרת בסופו אמת כלשהי). אבל התעלומה ופתרונה אינם לב הסיפור. לבו של הסיפור הוא הרבדים הנוספים שנגלים לנו בכל הדמויות שעומדות במרכזו ככל שהוא מתמשך. הגילויים החשובים הם אלה שאנו מגלים אודות דני, אביו ודודו, ואודות אותו קוסם מתקופת המלחמה ועוזרתו היפהפייה.

אחת מדמויות אלה שהולכת ומתגלית לנו עם הסיפור היא העיר חיפה. תדהר מתאר אותה ביד אוהבת ומיומנת, אורג יחד את הרחובות וההיסטוריה, החנויות  והריחות, למסכת חיה. המסכת הזו מושתת על מקומות שכל אדם שמסתובב ברחובות העיר יכול לראות אותן גם היום (חנויות הספרים המשומשים שדני פוקד עדיין קיימות), אבל משולבים בה פרטים שיגרמו לקורא לתהות לרגע האם באמת מדובר בחיפה שהוא מכיר. כך תדהר מעצים את תחושת הקסם, את החדירה של הפנטסיה אל הראליה ואת טשטוש הגבולות שהוא כה מצטיין בו.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודת התורפה של המהדורה העברית – התרגום. יש לי שתי גרסאות של הסיפור באנגלית, אחת היא כתב יד שתדהר שלח לי לפני שנים אחדות (כאשר עבדתי על הרצאה שעסקה בסיפוריו) והאחרת זו שראתה אור בקובץ Naked City. בשתיהן יש התייחסות לרחוב ארלוזורוב הנקרא על שם האדם שנורה "על החוף", כאשר ברור מההקשר שמדובר בחוף של חיפה. אני לא יודע איזה טקסט היה בידי המתרגמת, אבל בגרסה העברית נוספו המילים "שנורה על החוף בתל אביב", ולפתע שמץ הספק שזרע כך תדהר לגבי זהות העיר המתוארת נעלם. וחלק מהקסם נעלם.

במקומות אחרים ניכר רישול בתרגום, ושמא עריכה לא מספקת. Somber מתורגם כ"עגמומי" בעוד שבהקשר התרגום צריך להיות "כבד ראש"; מישהי מתוארת כ"בעלת גיל לא מוגדר" (איך אפשר להיות בעלים של גיל?); כתב cursive מתורגם ל"מחובר" בעוד שבעברית אין כתב מחובר; אפשר למצוא ביטוי כמו "רק פרטי הרקע בלבד"; התיאור של דני העושה דבר מה with great leisure מתורגם כ"בזמנו החופשי" במקום כ"בניחותא". ואלה רק דוגמאות אחדות מהחלק הראשון של הסיפור. רמז לכך יכול להימצא בכך שהמתרגמת, אדרה חתומי, מצוינת גם כעורכת התרגום. כמי שתרגם וערך תרגומים אני יכול להעיד שאין תחליף לעין נוספת, חיצונית, שעוברת על תרגום.

"נערה באור" הוא סיפור נהדר. זהו סיפור אהבה לחיפה, לספרים ולקסם. זהו סיפור העוסק בטשטוש גבולות מסוג שאני מאוד אוהב. אהבתי גם את איור הכריכה של עדי אלקין. הייתי רוצה להמליץ עליו מכל הלב, אבל בעיות התרגום מקשות עלי להמליץ על הגרסה העברית שלו.

נערה באור / לביא תדהר

תרגום: אדרה חתומי

הוצאת בוקסילה מדיה (2014)

מהדורה דיגיטלית