למרבה הפלא, הרקולס עם דה רוק הוא סרט מבוכים ודרקונים הטוב ביותר שראיתם, השנה. חבל רק שהוא לא כל כך הרקולס.
להגיד שניגשתי אל סרט "הרקולס" החדש ללא ציפיות יהיה שקרי. לאור הקדימונים, באתי אליו בציפייה שיהיה לא טוב. דוויין ג'ונסון, הידוע יותר בשם המתאבק שלו, "דה רוק", נראה זקן מדי, מזוקן מדי ועם תספורת קרה מטופשת מדי. האפקטים בקדימון נראו מיושנים ומתאימים ברמתם יותר לטלוויזיה מאשר למסך הגדול. בקיצור, למרות שאני משתדל לשמור על ראש פתוח, דעתי הייתה די מגובשת.
זה קל ומתבקש לקטול סרט כזה. זה אפילו קל מדי. יחד עם זאת, לאחר שראיתי את הסרט, נראה לי שהרקולס 2014 הוא דוגמה לאחד מאותם סרטים שהקדימון לא עושה עמם צדק. נכון, הוא לא עומד בסטנדרט של שוברי קופות בני זמננו, ובכל זאת, מדובר בסרט אקשן קיצי, קליל ומודע לעצמו, באופן שאפילו מאפשר לו לעשות כמה דברים מעניינים.
עלילת הסרט, המבוססת על סדרת קומיקס של סטיב מור, לוקחת את המיתוס המוכר של הרקולס, בנו של זאוס ומקבצ'צ'ת אותו. הרקולס הוא שכיר חרב שנודד ברחבי תראקיה עם קבוצת חברים, הכוללת גוץ פראי ואילם, אמזונה קטלנית ונאה, לוחם סכינים, חוזה עתידות ומספר סיפורים. במילים אחרות, הרקולס הוא לוחם שחבר בקבוצה בה חברים גם גמד, אלפית, גנב, כהן ופייטן. הם מקבלים משימות, מבצעים משימות ורק חסר לשמוע ברקע את צלילי הטלת הקוביות. מי שבא לראות סרט על חצי האל החזק, ככל הנראה יצא מאוכזב. מצד שני, כסרט "מבוכים ודרקונים", הוא טוב בהרבה משלל סרטים דומים שנעשו בהשראת משחק הפנטסיה המפורסם.
במקום לספר שוב את הסיפור המוכר ולהציג את אלי האולימפוס השונים, הסרט מציב את הגיבור וחבריו בתקופה בה האלים יותר נפקדים מנוכחים וגם האמונה בקסם הוחלפה באנקדוטות של שמועות וסיפורים. זהו עידן בו הקסם אינו בנמצא, אך הרציונאליות עוד לא תפסה את מקומו. לאורך הסרט מתעוררת שוב ושוב השאלה, האם הרקולס הוא אכן בנו של זאוס, או רק שכיר חרב שמנצל את כוחו ואת האגדה על מנת לעשות קופה ולפרוש כאיש עשיר באיזה אי נידח.
במקביל, העדיפו יוצרי הסרט לאתגר את התפיסה של הרקולס כגיבור יחיד, ותחת זאת, מדגישים את חשיבותה של הקבוצה בהצלחתו. יכולות מיוחדות, כן – על-אנושיות? לא בטוח. דווין ג'ונסון רצה לגלם את דמותו של הרקולס כבר זמן רב, אלא שדמותו של החצי-אל עובדה למסך פעמים כה רבות שקשה לחדש עליה. הבחירה ללכת על סגנון יותר צנוע במקום לנסות לחדש בכוח באמצעות תקציב מנופח היא מעניינת, וגם אם היא לא יצרה סרט מדהים, בהחלט הביאה ליצירת סרט מהנה ומודע לעצמו, שאפשר לראות בהנאה חסרת יומרות. זאת, בניגוד לשוברי קופות משמעותיים יותר, שהתגלו כלא יותר מזבלונים מאכזבים.
נהניתם מן הסרט? כדאי לכם להישאר לצפות בכתוביות הסיום, אשר ממשיכות במידה מסוימת לספר את קורותיו של הרקולס בצורה מאוד חביבה.
האם לראות? למה לא.
תלת-ממד? לא מזיק, לא מועיל.
