ביקורת ספר: גרגור ואימת האבדון

ביקורתה של מאיה מרמרי על "גרגור ואימת האבדון", הספר השני בסדרת "עולמטה", מאת סוזן קולינס.

הספר, "גרגור ואימת האבדון", הנו הספר השני בסדרת "עולמטה", מאת סוזן קולינס. הספר מתחיל במצב לא פשוט. משפחתו של גרגור אמנם התאחדה, אך הצרות שלו טרם נגמרו. במהלך שהותו בעולמטה, אביו של גרגור לקה במחלה מוזרה שמונעת ממנו לחזור לעבוד, או אפילו לעזור בבית. גרגור שוב צריך לתפקד כמבוגר אחראי ולעזור לאמו, שצריכה כעת לעבוד עוד יותר בשביל לממן את כל המשפחה. נראה כאילו הבעיות פשוט לא מרפות מהמשפחה שלו.

נראה גם כי עולמטה לא יכול לעזוב את גרגור. הג'וקים התחילו להתרבות בביתו (הוא לא יכול להביא את עצמו להרוג אותם מאז שאחד מהם הציל את אחותו), ונראה כאילו הם רק צופים בו. השגרה המתוחה אליה נכנס הגיבור מאז שב לביתו עם אחותו ואביו מגיעה לקצה, כאשר אחותו נעלולה נעלמת בסנטרל פארק, בסמוך למקום בו שבו מן ההרפתקה הקודמת. מבוהל ומודאג, הוא חוזר למטה בגפו, רק כדי לגלות שהוא ואחותו שוב קשורים לממלכה שמתחת בעבותות נבואותיו של ברתולומיאו איש סנדוויץ'. בתוך המעטה יחכו לו כרגיל אויבים, הרפתקאות רבות מספור, חברים חדשים וגילויים חדשים על עצמו.

הספר החדש הרבה יותר מרתק, הרבה יותר הרפתקני ועם הרבה פחות גינוני חצר. העלילה לא מתמהמהת וזורקת את הקוראים כמעט מיד לתוך האפלה והאקשן. כל זה לא בא כמובן על חשבון הצחוק, הכיף והבלבול שהוא מנת חלקו של כל ילד. משביססה את העולם הסיפורי בספר הקודם, קולינס לא יושבת על הגדר וממשיכה להעמיק את העולם שיצרה עם יצורים חדשים, יכולות חדשות ודמויות חדשות.

למרות שהכתיבה השתפרה פלאות בספר השני, עדיין מרגישים את אותה כבדות-יתר אצל גרגור. יש תחושה שהבגרות המנטלית שלו מוגזמת ומתאימה יותר לדמויות של בני נוער יותר מבוגרים. עניין נוסף שהפריע לי, הוא המחסור באינטראקציה מעמיקה בין רוב הדמויות שאינן גרגור. המון דמויות מקבלות זמן מסך קטן מאוד, מה שמקטין את היכולת שלנו להכיר אותן יותר לעומק או לפתח את הקשרים הבינאישיים שלהן.

לסיכום, "גרור ואימת האבדון" בהחלט מתעלה על קודמו. הוא מוצף בקטעי אקשן מסעירים, בחידות ובמסתורין בהם שלוב גם נרטיב מרתק של גילוי אישי, לקיחת אחריות והתבגרות. גם דמויות המבליחות לזמן קצר, אינן כושלות לדיכוטומיה של שחור ולבן. הן מגיעות עם כל היתרונות והמגרעות שנמצאים בכל אחד מאתנו. עם סוף פתוח שלא משאיר ספק בנוגע לקיומו של ספר המשך, אני ממליצה על "גרגור ואימת האבדון" לכל ילד או ילדה שאוהבים סיפורי הרפתקאות שובי לב.

גרגור ואימת האבדון (Gregor and the Prophecy of Bane) 

עולמטה (Gregor the Overlander)

מאת: סוזן קולינס

תרגום מאנגלית: יעל אכמון

הוצאת כנרת (2014)

238 עמודים