ביקורתה של רעות לביא-פלג על "תעתועים", הספר הראשון בטרילוגיה לבני נוער, מאת אתי אלבוים

הספר "תעתועים", מאת אתי אלבוים, מצטרף לרשימה הקצרה יחסית של ספרות פנטסיה ישראלית. אלבוים מצאה את אחד הפתרונות היפים לטעמי לכתיבת פנטסיה בעברית, ולהתמודדות עם הבעיה המוכרת – שבישראל ישנה מציאות כל כך מורכבת ומסובכת, עד שקשה לראות כיצד אפשר להכניס לתוכה פנטסיה. הרי מה שנראה כל כך טבעי בנופי אנגליה או ארה"ב, או בעצם בכל מדינה באירופה – קשה מאוד לראות איך הוא מצליח להשתלב פה. קוסמים, אלפים וגמדים בישראל? אין להם מסורת ושורשים בתרבות הישראלית שהיא בעצם קצרה מאוד – רק שישים ושש שנים (לעומת התרבות היהודית הארוכה, שלא תמיד קשורה לישראל), ולכן אולי נראים כנטע זר בספרות הישראלית. אם כך, אלבוים ממקמת את ממלכת הפנטסיה של ספרה, מגילנדו, מחוץ לישראל – ביבשת אנטרקטיקה. אך היא יוצרת קשר כלשהו של הממלכה הזו למציאות העולמית בכללותה, ולישראל בפרט. מבלי לגלות יותר מדי, אומר רק שאהבתי את הקישור לירושלים ולעיר העתיקה – שהם מבין המקומות היחידים בישראל שאני יכולה בקלות לדמיין אותם מלאים בקסם.

עם זאת, ישנן כמה בעיות לדעתי עם הספר, אשר הופכות אותו לפחות מרתק לקריאה. הבעיה המרכזית, לטעמי, היא שגיבורת הספר, והממלכה כולה – לא אמינות כל כך. לכל ממלכת פנטסיה יש חוקים משלה. אבל לממלכת מגילנדו נראה שאין ממש חוקים. לא ברור למי יש כוחות מיוחדים ולמי אין, איך מקבלים כוחות מיוחדים, האם נולדים איתם או שהם מתפתחים במשך החיים – או האם הם קיימים רק בגבולות הממלכה? כמו כן, לא ברור מי יכול לגור בממלכה הזו וכיצד זה מתאפשר – מי מזמין את האנשים לגור שם ולמה. כך למשל, אחד הדמויות בספר הוא קוסם, אך לא ברור איזה סוג של קוסם הוא. האם הוא קוסם כמו שאנחנו מכירים במציאות – שעושה תעלולי קלפים, מוציא ארנבים מהכובע והופעתו מבוססת על טריקים של אחיזת עיניים אצל הצופים, או שהוא קוסם "אמיתי", בעל כוחות מיוחדים? בעיה נוספת בספר היא שכל הדמויות הן די סטריאוטיפיות – יש שם את "המשרתת", "הנסיכים", "הגמד", "האלף", "המלך", "הקוסם", "המלכה", וכדומה. כך הם מוצגים בפנינו, וכך הם נשארים לאורך כל הספר. דמותם אינה מתפתחת ואנו לא לומדים להכיר אותם בפני עצמם. הדיאלוגים מעטים מדי לטעמי, ואינם ממלאים את תפקידם. במקום, למשל, לקרוא דיאלוג בין אהוב לאהובה, וללמוד ממנו כיצד צומחת אהבתם, אנו מקבלים משפטים כמו: הם מדברים כל הלילה, בוחנים את האהבה ביניהם ושמחים לגלות שהמרחק לא פגם בה אלא הצית אותה עוד יותר.

בעיה נוספת היא שאנחנו, הקוראים, נדרשים להאמין לכל מיני התרחשויות שקצת סותרות אחת את השנייה, או מקשות עלינו להתמסר לעולם המתואר בספר. מחד, מדובר בממלכה קסומה – בה לחלק מהתושבים (או לכולם?) יש כוחות מיוחדים, כמו קריאת מחשבות, משיכת מתכות ויכולות היפנוטיות. מאידך, היא נבנתה באמצעים טכנולוגיים סופר-מתקדמים, והיא כוללת פיתוחים משוכללים ומדעיים כמו כור גרעיני וכיפת זכוכית עם בקרת אקלים. כמו כן, יש בה הרבה עניים מרודים, ומשפחות שלמות שמסתמכות על ילדיהן בני העשרה לפרנס אותן – אך לא מפני שהשלטון מושחת וחומד לעצמו את כל העושר – המלך מתואר כנדיב וחומל, אשר חס על כל יצור חי – אלא פשוט כי "ככה זה". וכפי שהגיבורה מקבלת כל זאת בהשלמה – כך גם עלינו. דוגמה נוספת היא שהגיבורה – בת לאחד הקוסמים הנודעים ביותר שהיו בממלכה, אשר ירד מגדולתו – היא עכשיו ענייה מאוד ונאלצת לעבוד כמשרתת בארמון. אך אין בה שום התמרמרות על כך, אלא סתם, שוב, השלמה סטואית עם המצב.

אציין עוד רק כי הספר הצליח להפתיע אותי, וזוהי נקודה לזכותו, מפני שכיום רבים הם ספרי הפנטסיה הנכתבים מבלי לחדש דבר בעלילותיהם, כאשר הם רק ממחזרים עלילות מספרים פופולריים בתחום. נקודה זו אני זוקפת לזכותו. הסופרת, אתי אלבוים, ידועה בזכות סדרת הפנטסיה הפופולרית לילדים, "אמא קסומה" – ואולי הספר מיועד לקהל קוראים בגילאים דומים, או אולי רק מבוגר במעט.

תעתועים

מאת: אתי אלבוים

הוצאת ידיעות אחרונות (2014)

375 עמודים