סרטו החדש של סטודיו לייקה, "הקופסונים", מרהיב ביופיו – אולי היפה ביותר שלהם, עד כה. למרבה הצער, הוא מופץ רק בדיבוב לעברית
"הקופסונים", סרטם החדש של החבר'ה בסטודיו לייקה, שאחראים גם על "קורליין" ועל "פאראנורמן", הוא אולי סרטם היפה ביותר, עד כה. לאחר הצלחת סרטם הראשון באורך מלא, "קורליין", אשר מבוסס על ספרו הנפלא של ניל גיימן, החליטו בלייקה לצאת לדרך חדשה ולקחת פיקוד גם על הסיפורים שמאחורי התסריטים בבסיס סרטיהם. התוצר הראשון של החלטה זו היה "פאראנורמן", אשר המשיך את הקו האפל, משהו, שהפך להיות מזוהה עם הסטודיו. הסרט הביא עמו לא מעט חידושים מבחינת שיטות האנימציה בסטופ-מושן, מבחינת העלילה ומבחינת הגישה לשיווקו. אך כל זאת לא עזר לו, כיוון שהתוצר היה, למרבה הצער, לא מספיק אטרקטיבי בשביל להפוך את הסרט ללהיט.
"הקופסונים" אמנם ממשיך את הסגנון האפל של שני הסרטים הקודמים, אותם יצר הסטודיו, אך מצליח למצוא איזון טוב יותר בין אותה אפלוליות ובין המקסם המרומם והחמקמק שמבדיל, למשל, בין סרט שתראו ותשכחו מיד, ובין כזה שתראו, תחשבו עליו ואף תקנו את הדי.וי.די (זוכרים את אלה?). האפלוליות עדיין נמצאת שם, אבל הפעם היא לא כל כך מרכזית, ולכן גם ניתן יותר ליהנות ממנה. דמויות הטרולים מעוצבות להפליא ואפיונן חמוד מאוד. כמו כן, גם עיצוב הדמויות האחרות והנופים והרקעים מעוררי השתאות ביופיים. מבחינה זו, הסרט הוא תענוג לחובבי אנימציה, ובייחוד לאלו שלא משתגעים על אנימציה ממוחשבת.
עלילת הסרט מזכירה, במידת מה, את "ספר הג'ונגל" של קיפלינג. בבסיסה, סיפורו של אגז (Eggs), עולל שהופרד מהוריו ומצא את דרכו לידיהם של טרולי הקופסאות, או בתרגום לעברית – הקופסונים". אלה, הנם טרולים המתגוררים בתעלות הביוב, אשר מתחת לעיר הוויקטוריאנית, "גבינתיים". הם נקראים "קופסונים", בשל מנהגם לעטות לגופם קופסאות, שמשמשות להן גם לצורכי הסוואה, שכן מדובר ביצורים ביישניים מטבעם. עוד בטבעם היא חיבה גדולה לטכנולוגיה ולכל מה שניתן לפרק ולהרכיב. אגז גדל כאחד הטרולים, כשהוא לומד את דרכיהם וכלל אינו מודע להיותו בן-אנוש.
מדי לילה יוצאים הקופסונים למסעות ביזה, במהלכם הם אוספים כל דבר שימושי עליו ביכולתם להניח את ידיהם. אולי בשל כך יצא להם שם מפוקפק בקרב תושבי העיר שממעל. מצד שני, גם עלילות הדם המופצות עליהם יכולות להיות קשורות בעניין. עלילות אלו מופצות ומלובות בעיקר על ידי סנאצ'ר המדביר ועוזריו הנאמנים. אחרי הכול, פחד מטרולי הקופסאות הוא טוב לעסקים ואולי יוכל אף להביא לסנאצ'ר הרשע את "הכובע הלבן" הנכסף – סמל המעמד הגבוה של גבינתיים.
בזה אחר זה, נתפסים הקופסונים על ידי המדבירים והילד אגז רואה את חבריו הקטנים מתמעטים ואת עולמם התת-קרקעי המופלא מידרדר לעזובה. אך כאשר המדבירים תופסים גם את פיש (Fish), אביו המאמץ, אגז מחליט שהגיע הזמן לעשות מעשה ויוצא להילחם על שמם הטוב של חבריו ולהציל את אביו.
למרות שהסרט לא אפל במיוחד, הוא עדיין לא מתאים לילדים קטנים. הן מבחינה ויזואלית והן מבחינת האירועים המתרחשים בו, ילדים קטנים עלולים להיות מוטרדים מן הצפייה בו, ובשלב כלשהו בסרט אף שמעתי ילדה לוחשת לאביה, "אני לא רוצה לראות יותר", בקול לחוץ. היא לא הייתה היחידה. מצד שני, הילדים אשר צלחו את הצפייה עד הסוף, העניקו לו תשואות ומחיאות כפיים נלהבות.
בגרותו היחסית של "הקופסונים" הופך את ההחלטה להפיצו בארץ בדיבוב לעברית בלבד לתמוהה ומצערת. יש בסרט כל מה שדרוש על מנת להפוך ללהיט גם, אם לא בעיקר, בקרב קהלים יותר מבוגרים, ואני די בטוח שחובבי האנימציה הרבים בישראל היו מגיעים אל בתי הקולנוע בשביל ההזדמנות לראות סרט יפהפה שכזה על המסך הגדול. כל זאת לא בא לזלזל בדיבוב, שהוא מבין הטובים ששמעתי עד כה, ובכל זאת, בבחירה בין דיבוב לעברית ובין המקור באנגלית, כנראה שאבחר במקור תמיד. בדרך כלל, סרטים שמופצים בדיבוב, בלבד, הם כאלה שבכל מקרה אין למבוגרים עניין בהם. אך כיוון ש"הקופסונים" כלל אינו מתאים לילדים קטנים (עד גיל 6-7, לפחות), הרי שמפיצי הסרט בארץ עלולים לצאת קרחים מכאן ומשם.
נקודה נוספת שפוגעת בסרט אינה קשורה דווקא להפצתו בישראל, אלא לשגיאה מצערת של היוצרים. באופן כללי, "הקופסונים" אינו מצטיין בעידון. אך כאשר אחד הנבלים מסווה את עצמו בדמות אישה, הטיפול בנושא מגושם וצורם. אני לא מעוניין לספיילר כלום, אבל אומר רק שלא אאשים את מי שימצא בכך טעם לפגם, או שהדבר יגרום לו לצאת מן הסרט עם טעם קצת לא טוב. הדעות באינטרנט חלוקות, האם מדובר בטרנספוביה, מיזוגניה או סתם חוסר טקט, אבל יהיה מה שזה יהיה, אין ספק שזה פגע בהצלחתו של הסרט.
לסיכומו של עניין, "הקופסונים", אינו סרט מושלם, אבל הוא בהחלט תוספת מרשימה לרפרטואר החזק, גם כך, של סטודיו לייקה. הדיבוב של הסרט מספיק טוב בשביל לא להפריע מדי למבוגרים ולשמש ילדים שמתקשים עם אנגלית. לחובבי אנימציה אדוקים, הייתי ממליץ ללכת לראות אותו אפילו כך על המסך הגדול. יחד עם זאת, אין ספק שהיה לי קל יותר להמליץ עליו אילו ניתן היה לראות אותו באנגלית.
