עיר חלולה – ביקורת ספר

ביקורתו של נדב מילר-אלמוג על "עיר חלולה", הספר השני בסדרת "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים", מאת רנסום ריגס

"עיר חלולה" הוא הספר השני בסדרת "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים", מאת רנסום ריגס. הספר ממשיך לגולל את קורותיהם של ג'ייקוב וחבריו המשונים, אשר נקלעו למלחמת הישרדות נגד החלולים והרשפים המפלצתיים אשר רודפים וצדים את בני מינם, אשר ניחנו בכוחות יוצאי דופן שונים. כמו הספר הראשון, גם "עיר חלולה" הינו הפקה ספרותית מרהיבה, מושקעת ומצמררת כאחד. בין דפיו שזורות אינספור תמונות מרהיבות ומשונות, בשחור לבן, ובמידה רבה, העלילה מספרת את סיפורן של התמונות, לא פחות מאשר התמונות משמשות על מנת להעשיר את העלילה.

ריגס, כך עולה, התקשה להשלים את כתיבת הספר השני בטרילוגיה המתוכננת, וכתיבתו של "עיר חלולה" דרשה זמן רב מן המצופה. יחד עם זאת, אני שמח להעיד כי הזמן שחלף בין צאתו של הספר הראשון לשני הושקע היטב. אם "המעון של מיס פרגרין" היה מהנה מאוד, אך מעט בוסרי, "עיר חלולה" מרגיש יותר מנוסה ובוטח.

"עיר חלולה" מתעלה על קודמו

בין ההבדלים בין הספר הראשון והשני ניתן לציין במיוחד את רמת האנרגיה לאורך העלילה ואת רמת העניין. ספרו הראשון של ריגס התחיל בעוצמה רבה ובהבטחה גדולה, אך היה צפוי מאוד ובערך מאמצעו החל לאבד מכוחו ומן העניין שבו. כמו כן, עול ההצמדות לתמונות המצורפות, גרר את המחבר לבצע "סלטות" עלילתיות שסרבלו את הטקסט ופגעו בזרימתו. בניגוד לו, הספר השני, אשר מתחיל בדיוק מן הנקודה בה הסתיים קודמו, מתחיל בעוצמה שקטה ומתקדם בכוח גובר והולך לקראת סיומו. למרות שבשלב מסוים, התלאות שעוברים הגיבורים מתחילות להתיש ולבחון מעט את הסבלנות, "עיר חלולה" הוא ספר שקשה להניח מן היד. כמו כן, הפעם ריגס התאמץ פחות להתאים את העלילה לתמונות, מה שתרם לעלילה, גם אם פגע בטענה הסיפורית, לפיה התמונות הן מסמכים אותנטיים. מלבד העובדה שהמתואר בעלילה לא תמיד נצמד למתואר בתמונות, אין שום דרך הגיונית בה הן צולמו בזמן אמת, ולכן מובן מלכתחילה שהן לא באמת לקוחות מן הסיפור עצמו.

נקודה נוספת ראויה לציון, היא שב"עיר חלולה" ריגס מרשה לעצמו להוסיף ולהתרחק משלל מוסכמות ז'אנריות נדושות, ובכך מצדיק את ההבטחה שעורר בתחילת דרכו. בספר החדש, לא תמיד דברים מסתדרים כשורה, לא כולם זוכים לסוף טוב ולא כל התרחשות בעלילה, מעניינת ככל שתהיה, היא בעלת תפקיד בהמשך. לפעמים קורים דברים טובים ולפעמים רעים, כי – ככה זה בחיים. היבט זה של הספר, יותר מן התמונות המצמררות, הוא אשר הופך אותו לבוגר יותר וליוצא דופן בנוף ספרי הנוער, כיום.

הבדל נוסף מן הספר הראשון הוא שבניגוד ל"המעון של מיס פרגרין", שהיה בסך הכול די מוגבל מבחינה גיאוגרפית ומבחינת השקפה על עולמם של המשונים, ב"עיר חלולה" מקבלים הקוראים מבט נרחב בהרבה על הבריות הללו, על כוחותיהן ועל תת-התרבות האזוטרית אשר פיתחו. מצד אחד, זה מרתק, ובייחוד מרתקת העובדה שריגס לא הגביל את תכונות ה"משונות" לבני אדם. גם בעלי חיים יכולים לזכות בתכונות יוצאות דופן ובכוחות משונים. יחד עם זאת, למרבה הצער, דווקא היבט מרתק זה של העולם הבדיוני, כלומר, עולמם הנסתר של בעלי הכוחות המוזרים, לא עובר היטב. לפחות, הוא אינו מממש את הפוטנציאל הגלום בו. כמו כן, הוא סובל מסתירות לוגיות, אשר מחלישות את הרושם המתקבל.

אם כבר עולה נושא הסתירות הלוגיות, הרי שבדומה ל"המעון של מיס פרגרין", גם "עיר חלולה" סובל מסתירות אלו, כמו גם מבעיות עובדתיות מהן ניתן היה להימנע עם עוד קצת תשומת לב ואולי גם תחקיר מעט יותר מעמיק. כך, אם לתת דוגמה אחת, יש גבול כמה אנשים יכולים לשהות בצוללת מימי מלחמת העולם השנייה ואף אדם בר-דעת לא יחזיק באותה צוללת גם להקה של כלבי ציד, למקרה שיתעורר הצורך לבצע מרדף על היבשה.

בשורה התחתונה

"עיר חלולה" אינו ספר מושלם, אבל הוא בהחלט ספר מהנה להפליא וקריאה מומלצת לכל מי שחובב פנטזיה המתובלת במידה נאה של אפלוליות ומסתורין. כמו כן, הפקתו המקורית והמושקעת וה"קריאות" הרבה שלו, הופכים אותו לאחד מאותם ספרים שתיהנו לראות על המדף ותיהנו לא פחות להורידו מדי פעם ולדגום אותו שוב. כעת, נותר לצפות לספר השלישי והמסכם, בתקווה שהטרילוגיה תסתיים בגראנד פינאלה ראוי, וכמובן לסרט המבויים על ידי טים ברטון ונמצא בימים אלה בשלבי הפקה ראשוניים.

גרסה קודמת של ביקורת זו פורסמה באתר "הפנקס",  15.02.2015 

"עיר חלולה"

מאת: רנסום ריגס

תרגום מאנגלית: טל ארצי

הוצאת כתר ספרים (2014.)