סרט "הנוקמים" הראשון ו"שומרי הגלקסיה" הראו לנו שאפשר לעשות גם סרטי קומיקס אחרים. לכן הציפייה ל"הנוקמים: עידן אולטרון" גבוהה. האם הצליח הסרט לעמוד בסטנדרט?
פרויקט הסרטים השאפתני של מארוול היווה בשורה של ממש בקולנוע העולמי. מספר סרטים נפרדים שבמרכזם גיבורי-על שונים, המתפרשים על פני שנים ומובילים כולם לעבר סרט-על: "הנוקמים". הציפייה לסרט הראשון הייתה עצומה, אך המחשבה שלא יאכזב הייתה כמעט בלתי נתפסת. אך הפרויקט הופקד בידיו האמונות של ג'וס ווידון והתוצאה הייתה סרט מרשים שעדיין זכור לטוב ושכיף לחזור אליו שוב ושוב. מספר סצנות מן "הנוקמים" ממש הפכו לקאלט בקרב קהל החובבים.
כשחשבנו שדברים לא יכולים להשתפר יותר, הגיע "שומרי הגלקסיה", סרט נוסף של מארוול, בבימויו של ג'יימס גאן, והביא עמו גל חדש של הנאה ורגעים בלתי נשכחים. הקדימונים של "הנוקמים: עידן אולטרון" נראו מצמררים ומרגשים להפליא. לכן, הציפייה ממנו כה גבוהה. ואכן, "עידן אולטרון" הוא סרט מרשים לכל הדעות, עתיר שרירים, קרבות אדירים, פיצוצים ושורות מחץ. כל חובב קומיקס וסרטי מארוול צריך ללכת לראות. א-בל… למרבה הצער, סרטו החדש של ג'וס ווידון אינו עומד בסטנדרט הגבוה שהציבו קודמיו. על אף היותו מהנה מאוד, הוא פשוט אינו מצליח לשאת את המשקל המונח על כתפיו. לצורך העניין, הוא כמו הסרט השלישי של באטמן, לאחר "האביר האפל", בכיכובו של הית' לדג'ר. נחמד, אבל לא זה.
הדברים הטובים בסרט
הדמויות האהובות מסרטי מארוול הקודמים חוזרות ונראות מצוין! כמו כן, "עידן אולטרון" מעניק מבט מעמיק יותר אל נבכי אישיותם וחייהם של האנשים מאחורי הגלימות ובגדי הספאנדקס. האלמנה השחורה זוכה לתפקיד יותר מהותי וכך גם הוקאיי. קפטן אמריקה אף הוא נהייה קצת פחות בוק וקל יותר להזדהות עמו.
כמו כן, מציג הסרט גיבורים חדשים מדפי הקומיקס, ביניהם קוויק סילבר שחוזר בגרסה שונה מהופעתו ב"אקסמן: העתיד שהיה" של סוני, סקארלט ויץ' והישות ויז'ן. זה מגניב לראות עוד ועוד דמויות אהובות מן הקומיקס זוכות לייצוג על המסך הגדול.
זה לא סתם שקוראים לסרט הזה "עידן אולטרון". הנבל הממוחשב בעל האינטליגנציה המלאכותית מגניב מאוד. הרפרנס שעושים לו לסרט המצויר "פינוקיו" של דיסני מצוין, וספק אם מישהו שיראה את הנוקמים 2 יוכל לצפות שוב ב"פינוקיו", או לשמוע את השיר באותו אופן. באותה מידה שדבריו של אולטרון, שאין חוטים הכובלים אותו מתייחס לכך שהוא אינו בובה של סטארק, יוצרו, המשפט המהווה מוטיב חוזר, גורם לצופה לחשוב כמה הנוקמים הם עצמם בובות, למרבה האירוניה, בשל האחריות שמגיעה עם כוחותיהם.
בקיצור, אולטרון מצליח להתעלות אל מעבר לדמות ה-CGI שהוא, ולהיות דמות מטורפת, מפחידה אך גם מסקרנת. למעשה, הוא כנראה דופק הופעה לא פחות טובה, ואולי אף יותר טובה מכמה מן השחקנים.
הדברים הלא כל כך טובים בסרט
עם כל הכבוד לאולטרון – לוקי, הוא לא. למרות שיש לו כמה מן הרגעים הכי מגניבים בסרט, ושורות די מצוינות, הנבל הראשי בסרט פשוט חסר את הדקויות, הקסם והדינמיקה של תום הידלסטון. כמו כן, אם התכניות של לוקי נוטות להיות גרדיוזיות, משהו, לפחות יש בהן מידה של היגיון. הוא פורס את רשת המלכודת על פני חודשים ושנים לפני שהוא מבצע צעד.
לעומתו, אולטרון פועל במהירות ובקפריזיות מוחלטת. תכניתו הזדונית פשוט גדולה עד כדי גיחוך ויוצאת אל הפועל במהירות שהייתה גורמת לקוויק סילבר להרגיש כמו חילזון. כל זאת מגחיך את הדמות ואת הקונפליקט המרכזי בסרט. הכול נראה בעיקר כמו תירוץ לעבור מסצנת קרב והרס אחת לאחרת.
אם כבר מדברים על הרס, הרי שגם נושא זה מצליח בסרט לעבור מן המגניב אל המטופש, כאשר רמות ההרס מזכירות את "איש הפלדה" המפוספס ואפילו (האם אעז לומר זאת) סרט של מייקל ביי. זה דבר אחד כשההרס הרב נגרם בסרט הקודם על ידי פלישה של חייזרים בהנהגתו של האל לוקי, זה דבר אחר כאשר ההרס נגרם בגלל קרבות ארוכים ודי מיותרים בין האוונג'רס לעצמם. מתעוררת השאלה, מי יגן על העולם מפני ההגנה של האוונג'רס.
בשורה התחתונה, "עידן אולטרון" חסר את העידון ואת האיזון של סרט "הנוקמים" הראשון ושל "שומרי הגלקסיה". הוא לוקח את עצמו ברצינות כשהוא צריך לצחוק וצוחק כאשר הוא אמור לקחת את עצמו ברצינות. מהנה? כן, בהחלט. לראות בקולנוע? כן, גם. אבל במבחן הזמן, ככל הנראה לא מדובר בסרט בלתי נשכח וגם לא בכזה המעורר ציפיות גדולות במיוחד לקראת המשך הסרטים במיזם.
