ביקורת ספר: שוליית הרוצח / רובין הוב

ביקורתו של מרדכי כהן על "שוליית הרוצח", הספר הפותח את טרילוגיית "הרואים למרחק", מאת רובין הוב

את הספר הנוכחי, פגשתי לפני כמעט עשר שנים, כאשר הזיכרון העיקרי שנותר לי מאז, הוא – שזו אחת הסדרות הטובות ביותר שקראתי. צאתו לאור של הספר החדש בעלילותיו של פיץ' – אביר – "הרוצח של הליצן" – הביא אותי לקרוא אותו שנית, על מנת להכשיר את הקרקע לספר החדש. הקריאה המחודשת, אחרי פרק זמן רב  היא חוויה מעניינת – היא מספקת הן את הנאת 'הראשוניות', של ספר חדש, ובו בזמן נותנת התבוננות חדשה על הספר, צורת הסתכלות שאפשר להשיג רק בקריאה שנייה.

רקע עלילתי

פיץ' – אביר הוא בנו הממזר של אביר, יורש העצר המלכותי. הוא מובא לטירת הצבי, על ידי משפחת אמו, אשר טוענת שהאב הוא האחראי לילד והוא שצריך לדאוג לטיפולו וחינוכו. בואו של פיץ', בן השש לטירה, מעורר מהומה רבה, כך שבסופו של דבר אביו מולידו, בוחר לוותר על הכתר. פיץ' חי כטפיל בטירה. הוא נמצא תחת חסותו של אדון האורוות, בוריך, אשר לא משקיע בחינוכו של הילד. בסופו של דבר פיץ' מושך את עינו של המלך ערמומי, אשר רואה את הפוטנציאל הגלום בילד. הוא מחליט על עסקה – דאגה לכל מחסורו של פיץ' – ממזון ועד חינוך ראוי, ובתמורה הוא דורש את נאמנותו של הילד.

איני מפרט מעבר לכך על מנת לא לקלקל לכם את ההנאה. אתם כבר יכולים לקשר בין שם הספר לפסקה האחרונה.

מבנה הספר

בתחילת הספר אנו מקבלים הקדמה מגיבור הספר, אשר בעצם כותב את זיכרונותיו. זוהי נקודה חשובה ומעניינת ביותר בקריאה. יש לשים לב – מבוגר כבן שלושים, מספר על ילדותו מגיל שש ועד חמש עשרה – נקודות המבט השונות, הנובעות מהפרש הגילאים הוא מאד מעניין. קל מאד להתבלבל ולשייך מחשבה של פיץ' בן השלושים לאותו ילד בן שש. רעיון זה מעורר תהיה, לגבי איך שאנחנו תופסים את עצמנו בתור ילדים.

בראש כל פרק, אנו מקבלים קטע היסטורי, אשר נכתב גם הוא על ידי פיץ', אשר מרחיב ומתאר את מקורותיה של שושלת הרואים – למרחק, פרטים היסטוריים, אגדות עם ועוד. אף כאן צריך לתת לב על התייחסויותיו של פיץ' לדברים מסוימים. עד כמה הדברים מוטים, אף שלא בכוונה, לפי תפיסת עולמו של פיץ'? עד כמה אפשר לסמוך על אובייקטיביות של היסטוריון? האם הוא מתאר את מה שקרה, או את מה שהוא חושב שקרה?

להתאהב מחדש…

אחת הנקודות שהפתיעו אותי בקריאה החוזרת – היא הפשטות. התפלאתי תחילה, מדוע זכרתי את הספר כאחד הטובים שקראתי?  הוא נחמד, הוא טוב, אבל לא מדהים. אך ככל שהתקדמתי בקריאה נוכחתי לדעת שאני מתרשם שוב לטובה, זאת על אף שדבר לא השתנה. הסופרת מצליחה להעביר דרך עיניו של פיץ'-אביר, את השלג והקור האוחז בתושבי טירת הצבי, עם בואו של חורף, את האווירה החמה בין חומות המטבח, נחלתם של משרתים וחיילים מותשים, את עייפותו של נסיך הדואג לשלום ארצו, את שכלו החד של מלך ערמומי, את צבעוניות חידותיו של הליצן החיוור, את עולם הקסם – הבינה והאומנות, נחלתם של מתי-מעט, האנשים, החיות, הצמחים, המעברים הסודיים, המפות, ריח הים…

קל להיכנס לעולמו של פיץ'. קשה לעזוב אותו. למזלנו יש לפנינו לפחות עוד שישה ספרים עבי כרס, מלאים כל טוב. תיהנו.

שוליית הרוצח (The Assassin's Apprentice)
טרילוגיית הרואים למרחק (The Farseer Trilogy)
מאת: רובין הוב
תרגום מאנגלית: עידן כרמלי
הוצאת אסטרולוג (1998)
509 עמודים