מגזין הקומיקס האירופי יוצא לדרך… וגם מגיע לישראל

רגע לפני שהוא נוחת בישראל, ג'וזפה פנסטרי, היזם מאחורי הוצאת דיאגו קומיקס, מגזין הקומיקס האירופי ופרס האינדי קומיקס הבינלאומי התיישב לריאיון מקוון על המגזין, על הפרס וגם על הביקור בפסטיבל אייקון.

מהיכן הגיע הרעיון להקים את מגזין הקומיקס האירופי?

זה רעיון שהתפתח במשך הרבה זמן, למעשה מאז שהקמנו את הוצאת "דיאגו קומיקס".  תמיד היה לי את הרעיון למגזין שיציג קומיקס שונה מן המיינסטרים, מבחינת יוצרים, ז'אנרים והאווירה של הסיפורים. ברור שזהו לא רעיון חדש. שתי דוגמאות מהזמן האחרון הן מגזין Wizard האמריקאי, ומגזין CLiNT הבריטי. באיטליה, ישנם מגזינים כגון LancioStory ו-Skorpio, שהיה הראשון להציג כותבים דרום אמריקאים לאיטליה. יש דוגמאות דומות גם בארצות אחרות, ובמהלך הנסיעות שלי אני אוהב לבקר בשווקים, בהם אני תמיד מוצא מגזינים משנות השישים או השבעים, כאשר מגזינים בנושא קומיקס היו מאוד פופולריים.

הרעיון הראשוני שלי היה ליצור מגזין שיציג בבריטניה כותבים מאירופה כולה. אבל אז, כשראיתי את יוצרי האינדי הרבים מצפון אמריקה ואוסטרליה בקיקסטארטר שעשינו, קיבלתי את הרעיון שמגזין הקומיקס האירופי יוכל גם לשמש כדי להציג לחובבי הקומיקס באירופה את אותם כותרי אינדי, והנה אנחנו כאן, עם הפרויקט הזה, של מגזין שנועד לקוראים וליוצרים של קומיקס. ביקרתי במספר כנסי ספרים בינלאומיים, בהם מצאתי שיש מספר עצום של קוראים שאוהבים קומיקס אבל מאסו בכותרי המיינסטרים ורוצים משהו שונה, הן מבחינת הסיפורים והן מבחינת האמנות. כמו כן, בשני הקמפיינים האחרונים שעשינו בקיקסטארטר, עשינו הרצה נסיונית של שני גליונות קידומיים של מגזין הקומיקס האירופי שהוכיחו לנו שהעניין הזה של הקוראים באירופה קיים. היו לנו תומכים מסקנדינביה, פולין, גרמניה, ישראל ואלו רק מספר דוגמאות. לכן, אני מאמין שיש למגזין פוטנציאל להצליח מאוד. אנחנו רק צריכים להפיץ את החדשות על דבר קיומו.

כמה רחוק אתה מתכנן על הפקת המגזין?

זאת לא שאלה שאני יכול לענות עליה, אבל כל עוד יהיו אנשים שירצו לקרוא את המגזין, אנחנו נהיה כאן בשביל להפיק אותו. כרגע, אנחנו מתרכזים בגיוס המשאבים הדרושים כדי להפיק, להדפיס ולהפיץ במהלך 2016 ארבעה גליונות של 64 עמודים כל אחד, ובכך להפוך את European Comics Journal) ECJ) למגזין רבעוני. כתלות באופן בו הקוראים יגיבו, נדע לתכנן מראש ל-2017. יש לנו רשימה ארוכה של נושאים שנרצה לסקר. לדוגמה, הייתי רוצה ליזום סדרה של מאמרים על ההיסטוריה של הקומיקס במספר מדינות אירופיות, ולהציג מספר יצירות מקומיות בשנות ה-30, העידן הקומוניסטי ולאחר נפילת חומת ברלין. בכל יום, כשאנו קוראים ומדברים עם אנשים מן התעשייה, אנחנו מקבלים רעיונות חדשים.

האם תוכל לספר על בחירתכם להקדיש את החוברת השנייה של ECJ לייצוגי להט"ב בקומיקס? בייחוד לאור העובדה שגם כמה מן היוצרים הגדולים של קומיקס עדיין די נמנעים מעיסוק בנושא.

זאת שאלה טובה, היא מוצאת חן בעיניי. קודם כול, אני רוצה להגיד שאני ומרסלה, אחותי והשותפה העסקית שלי, בעלי ראש פתוח, למרות ששנינו גדלנו במשפחה שמרנית. היינו עסוקים בעבודה על הגיליון השני, שבמקור היה לו נושא אחר, כאשר החדשות על החקיקה באינדיאנה החלו להתפשט בכל רחבי האינטרנט. חשבנו שזאת הבחירה הטבעית לשנות את נושא הגיליון כדי להביע את תמיכתנו בגיוון ואת העובדה שמדיום הקומיקס פתוח בפני כל הז'אנרים. כפי שציינת בשאלה, רצינו לשלוח מסר תקיף שבהוצאת דיאגו קומיקס, אנחנו לא מפרסמים קומיקס סתם כדי לבדר. הכותרים שלנו אמורים לתת מזון למחשבה.

הבחירה הייתה החלק הקל. האתגר האמתי היה להפיק את הגיליון בצורה מאוזנת ולעשות לנושא צדק. אני חושב שבסך הכול עשינו עבודה טובה. נהניתי מאוד מן הריאיון עם ראלף קוניג, מאייר גרמני. אחת התשובות שלו נחרטה בזכרוני במיוחד: "קראתי גם ספרים סטרייטיים ונהניתי מהם." לפעמים, דווקא לשמוע את המובן מאליו עושה את ההבדל. המאמר של סזאר ג'יאומבטי הציג לי את ARGHH!, אנתולוגיה שפורסמה בשנות השמונים על ידי Mad Love, ויצירה שאני מוצא רלוונטית עדיין – אם בזמן ממשלת תאצ'ר סימנו הומוסקסואלים כמטרה, הממשלה של קאמרון מסמנת מהגרים. זה תמיד מתחיל עם הקבוצה הכי החלשה. אני תמיד מחזיק בראשי את מילותיו של פרימו לוי: “Vigilate affinche non si ripeta”. לוי אומר לנו להיות כלבי שמירה, כדי למנוע מן ההיסטוריה לחזור על עצמה. ARGHH! היא בהחלט אנתולוגיה שצריכה להיות ספר לימוד, בזכות המסר שלה.

התחושות הללו גרמו לנו לרצות להקדיש את הגיליון ללהט"ב בקומיקס ולקומיקס להט"בי. אנחנו לא תאגיד ששואף ליצור רווח וחושש להרתיע חלק מציבור קוראיו. אנחנו עסק משפחתי, קטן מדי מכדי לדאוג לגביו, ואנחנו לא מפחדים להתייצב מאחורי הדברים בהם אנחנו מאמינים. אני יכול להוסיף גם שפרויקטים עתידיים שלנו ימשכו במסלול הזה. יש שני פרויקטים שקרובים במיוחד ללבי, אותם אני מקווה שאוכל לפתח בעתיד: אנתולוגיית קומיקס שמציגה את האלימות הפראית אליה האדם מסוגל, ואשר הובילה אותנו לדברים כמו רצח-עם והפצצה האטומית. לדעתי, לא מדובר באמצעי לשכנוע, אלא בכלי להשמדה סופית. הפרויקט השני מציג את ההיסטוריה של אירופה בצורת קומיקס – לא היסטוריה לאומנית, אלא סיפור שמציג את השורשים המשותפים שלנו, ובו בעת מכבד את הזהויות השונות שלנו ואת חוסר הטעם שבמחלוקות ובמלחמות. אבל אני מתנצל, סטיתי מן השאלה שלך.

מה התכניות הבאות שלכם למגזין?

קבענו ארבעה גליונות ל-2016, כל אחד עם נושא ראשי שונה.  הגיליון הבא מתוכנן לדצמבר/ינואר, ויהיה בנושא סטימפאנק בקומיקס ובאמנות. אז נקדיש גיליון לקומיקס בריטי, ואז אחד על קומיקס הומוריסטי, כגון אסטריקס ולאקי לוק. אחרי זה יהיה גיליון על גיבורי-על אירופאים – כן, יש לנו כאלה גם באירופה. J

מלבד הנושא המרכזי, כל גיליון יהיה עמוס בריאיונות עם כותבים ומאיירים, בתובנות על המתרחש בתחום האינדי קומיקס וקטלוג של כותרים נבחרים, וכמובן שסיפורי קומיקס קצרים, או סיפורים ארוכים יותר בהמשכים. בקיצור, 64 עמודים של מגזין לאוהבי קומיקס.

כיצד לדעתך קמפיין המנויים שאתם מקיימים כעת ישפיע על דיאו קומיקס ולמה אתם מקווים?

באופן טבעי, כהוצאה קטנה שכותריה מופצים בעיקר בכנסים בינלאומיים, זאת תהיה תוצאה חשובה אם נצליח ליצור בסיס איתן של מנויים שמעוניינים בכותרים שלנו, מה שגם יאפשר לנו לעבוד בשקט על מגזין הקומיקס האירופי. אבל חשוב מכך, אנחנו רוצים להיות מגדלור עבור כותרי אינדי (קומיקס של יוצרים עצמאיים), שיוביל אליו את הקוראים שאוהבים קומיקס אבל לא מוצאים את ההיצע של המיינסטרים מספיק מושך. אני גם מאמין שמגזין כזה יכול להיות בעל השפעה אמתית על תחום האינדי קומיקס, בתור אמצעי עבור יוצרים להגדיל את מספר קוראיהם. סדרות אינדי נמכרות לרוב רק בכנסים שהיוצרים שלהן יכולים לבקר בהם, ואמצעי הפצה אחרים פשוט אינם רווחיים. יש מי שיאמרו שהיום יש את ComiXology וזה נכון, כן, אבל הרוב המכריע של הקוראים עדיין רוצים להחזיק בידיים קומיקס פיזית, לא רק קובץ PDF.

בנוסף, קומיקס המיינסטרים פלש גם לזירה הדיגיטלית. בעבר, PDF-ים היו הפיתרון המושלם עבור יוצרי אינדי שרצו להפיץ את הקומיקס שלהם לקוראים, אבל כיום החברות הגדולות, עם תקציבי השיווק שלהן, השתלטו גם על העמודים הקדמיים של החנויות המקוונות, והבאנרים שלהן רצים ללא הפסקה. יוצרי קומיקס אינדי שוב נדחקו מן הסצנה. כתוצאה מכך, מגזין כמו שלנו, שלמרות שמו פתוח ליוצרים מכל העולם, יכול פוטנציאלית להיות אידיאלי עבור יוצרי קומיקס עצמאים להצגת עבודותיהם. הפצת המגזין לא תוגבל למנויים, הוא יופץ גם בשלל כנסי קומיקס ברחבי אירופה. אני בהחלט מאמין במיזם וביכולת שלנו לדחוף את תעשיית האינדי אל מעבר לגבולות הנוכחיים שמוצבים בפניה.

האם תוכל לספר לנו עוד על פרס האינדי קומיקס?

הפרס קשור ל-ECJ, אבל אינו תלוי בו. כלומר שלמרות שהם קשורים, הם גם עצמאיים זה מזה. קיבלתי את ההשראה לפרס מפרסי גמל (Gemmel Awards), שהסופרים סטאן ואנה ניקולס חוגגים מדי שנה. הפרס מוענק לספרי הפנטסיה האפית הכי טובים של השנה ולעיצוב הכריכה הכי טוב. נכחתי בשלושת הטקסים האחרונים של הגמל – ותודה לסטאן ולאנה שמזמינים אותי כל שנה – ולאט-לאט התחלתי לפתח בראש את הרעיון ולהבין שאין שום דבר כזה עבור קומיקס. תוסיפי לזה שאני חבר פעיל בקיקסטארטר ובנוסף לניהול קמפיינים משלי, תמכתי בלמעלה ממאתיים פרויקטים של קומיקס. התוצאה היא פרס האינדי קומיקס, שמתוכנן להעניק הכרה לקולות של יוצרי הקומיקס העצמאים, שלעתים קרובות לא זוכים לחשיפה לה הם ראויים.

צוות העורכים שלנו יבחר את המנצח מבין כותרי האינדי קומיקס שמומנו ופורסמו בין ה-1 לספטמבר, 2014 וה-30 לספטמבר, 2015. כמובן שנתחיל בבחינת הקומיקס שעזרנו לממן, אבל הפרס פתוח ליוצרים מכל העולם. אירופאים, אמריקאים, אוסטרלים, אסיאתים ואפריקאים – כולם יכולים להגיש את הקומיקס שלהם למועמדות דרך עמוד הקיקסטארטר של מגזין הקומיקס האירופי. הקריטריונים שישמשו כדי לבחור את הקומיקס הטוב ביותר ל-2015 הם: אחידות סיפורית, איכות האיורים, כריכה ואותיות ואסטרטגיית השיווק ששימשה כדי לקדם את הקומיקס.

האם אתם מתכננים את פרס האינדי קומיקס כפרס שנתי?

אכן כן. כבר התחלתי בתכנון של טקס אמתי, החל מן הפרס השני, אולי במיקום כלשהו ליד הים התיכון. כפרס בינלאומי, הייתי רוצה שהוא יתקיים כל שנה במדינה אחרת באירופה, ואולי יום אחד להעביר אותו לביקור גם בצד השני של האוקיינוס האטלנטי. לכל מדינה יש לפחות כנס אחד בסגנון קומיק קון, וזה יהיה נפלא לעבוד בשיתוף עם מארגני האירועים הללו על המיזם.

האם תוכל לתת לנו כמה רמזים לגבי פרויקטים עתידיים?

כן, כמובן. יש לי המון דברים על השולחן עכשיו, ועוד דברים שמחכים במגירה לרגע הנכון. קודם כול, בסוף ספטמבר, אבקר בפסטיבל אייקון בישראל. שם, מלבד זאת שאביא את הכותרים שפרסמנו עד היום, אני מתכנן גם להשיק את "Dark Rock Chronicles", ספר אימה מאת מארקו גואדלופי, עם כריכה יפהפייה שצוירה על ידי פינו רינאלדי. אני מודה שאני מאוד נרגש לגבי הנסיעה לתל אביב. מעולם לא הייתי בישראל קודם. הוזמנתי על ידי עיתונאי מקומי אותו פגשתי לפני שנתיים בכנס הפנטסיה העולמי בברייטון. למיטב ידיעתי, אייקון הוא האירוע החשוב ביותר בישראל המוקדש לחובבים ולאנשי מקצוע בתחום הפנטסיה והמדע הבדיוני. אני אשתתף שם בפאנל עם אנשי מקצוע מהתעשייה המקומית, וכן אעביר הרצאה בעצמי. אני מתכנן לדבר על הניסיון שלי כמוציא לאור של קומיקס, על האתגרים של התעשייה ועל האהבה הרבה שלי לקומיקס. כמו כן אחלוק מה שלמדתי מניהול מספר קמפיינים של מימון. זאת תהיה הרפתקה מגניבה עבורי, וכמו שאמרתי, אני מתרגש לפגוש את החובבים ואת העמיתים הישראלים לתחום. אני מקווה שהם ימצאו את הניסיון שלי מעורר השראה ואולי אפילו יאהבו את סדרות הקומיקס שאציג בפניהם. בין השאר בגלל שאצטרך לרוקן את התיקים שלי בשביל לפנות מקום לכל הקומיקס שאני מתכנן לקנות.

ובחזרה לתכניות העתידיות של דיאגו קומיקס: בימים אלה, הגענו להסכם עם מרקו טוריני, לפרסום הקומיקס שלו, E.V.A. במגזין הקומיקס האירופי. זהו סיפור מדע בדיוני שנכתב ואוייר על ידי מרקו, שיפורסם בהמשכים על פני ארבע גליונות של המגזין ב-2016. אנחנו גם עובדים על סדרת סיפורים קצרים שמתרחשת בחלק אחר של אירופה עם דסדמונה, שדרנית הרדיו מפירנצה, בתור הגיבורה. כמובן שנמשיך בפרסום הספר השלישי של "דסדמונה" ו"אדם 2.0". "ניסים קטנים" ו"קורים בלתי נראים" יצאו לאור קצת אחרי חג המולד.

כמו כן, אבקר בקומיק קון במאלטה בדצמבר. אז, 2016 תיפתח עם לונדון סופר קומיק קון, שם נארח בדוכן שלנו את קלאודיה אס.ג'י.איי, האמנית המדהימה של כריכות מגזין הקומיקס האירופי והאחראית על הצביעה של הכריכות של "דסדמונה" ו"אדם 2.0". בשנה הבאה צפויות לי נסיעות רבות לכנסי קומיקס ברחבי אירופה – לודג', ברצלונה, פראג, קופנהגן ואודיסה, בהם אמשיך לקדם את הוצאת דיאגו קומיקס, את מגזין הקומיקס האירופי ואת פרס האינדי קומיקס.

לפרטים נוספים ולהרשמה למגזין הקומיקס ו/או לפרס האינדי קומיקס הבינלאומי