בדרך להבאת השלום למזרח-התיכון, עצרנו את יוצר הקומיקס,מושיק גולסט, לריאיון קצר על הבינלאומי והמקומי ועל המציאותי והבדיוני ומה שביניהם
מושיק גולסט, בן 32, מתל אביב, עובד כמאייר לעיתונות, לאנימציה, אינטרנט, משחקים, ספרים ועוד פרויקטים מגוונים. הוא בוגר בצלאל ירושלים (2008), במסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית. בשנים האחרונות היה גולסט עסוק ועם עבודותיו ניתן למנות למנות יצירות כגון "יומן ישראלי – אסופה של כמה סיפורים סוריאליסטים", קבר השייח – סיפור התבגרות של ילד ישראלי שנקשר למבנה עתיק ברקע ההתרחשויות הפוליטיות של התקופה.וכן "מרד" – סיפור המתרחש בימי-הבינים במציאות בדיונית שבה היהודים ניצחו במרד הגדול ברומאים ונשארו בארצם.
עושים שלום… שוב
בימים אלו מקיים גולסט את פרויקט מימון ההמונים לספרו הבא – ספר ההמשך ל"עושה שלום", סדרת קומיקס המתרחשת במזרח-תיכון עתידני, שהוא בו בעת מדע בדיוני ומקומי, עם אלמנטים שמוכרים רק למי שגדל כאן, במציאות הבדיונית של הסיפור, כל אזורנו למוד הקרבות חי בשלום כבר שנים לא מעטות, במן אוטופיה לא ברורה. אבל מתחת לפני השטח עורב סוד כמוס שרק מעטים יודעים מהו, אשר עלול להצית את האש מחדש, אם רק יתגלה.
לעתים אנשים שונים ומשונים מגלים את הסוד הזה – ופה נכנס לתמונה גיבור הסיפור, שתפקידו הוא לשמור על השלום הזה בכל מחיר וכל האמצעים קשרים. אבל כאשר הגיבור מגלה בעצמו את הסוד, רודף הופך לנרדף ואף אחד לא בטוח.
* * *
מהיכן הגיע הרעיון מאחורי "עושה שלום"?
לאורך השנים הרעיון לעסוק במזרח תיכון עתידני תמיד קינן אצלי בראש עד שהבשיל לפני כשלוש שנים לכיוון מגובש כשראיתי תכנית על מבנה המוח ואופן קבלת החלטות.
בתוכנית עלתה הדילמה עד כמה אנחנו באמת חופשיים בבחירות שלנו והאם זה באמת מסתכם בביולוגיה.
דבר זה התחבר לרצון שלי ליצור סיפור שמתרחש במזה"ת וגרם לי לחשוב מה היה קורה אם בעתיד היו מצליחים באזור שלנו לפתח טכנולוגיה שהיתה שמה קץ למלחמות באמצעות שליטה במוחות ההמונים.
הרי אנחנו חיים באזור עם מלחמות בלתי פוסקות-זו שאלה מתבקשת, לא?!
השלב הבא שעניין אותי היה לשאול מה היה המחיר לזה? תמיד יש מחיר…
מהרעיון הכללי הזה החל להתפתח הקו הכללי לסיפור שהלך והתגבש עם הזמן.
מהן ההשפעות עליך, כיוצר?
אני אוהב הרבה דברים מגוונים ועקב כך השפיעו עלי הרבה יוצרים. יש לי כל כמה חודשים "תקופה" של סגנון אחר שאני קורא: ז'אן ז'ירו-מוביוס, פרנק מילר, אוסאמו טזוקה, דודו גבע, שולץ, דייב מק'קין, מאטוטי, ג'ו מדוריירה, וויל אייזנר, מילטון קאניף, ברן הוגרת', אלכס ריימונד ועוד רבים.
לאחרונה סיימתי לקרוא את קומיקס המדע-בדיוני "פלוטו" של היוצר היפני נאוקי אוראסווה. מומלץ ביותר.
בעולם של "עושה שלום" יש שלום במזרח התיכון. מצד אחד, יש בזה מן התקווה. מצד שני, השלום מגיע במחיר כבד של אובדן הבחירה. למה? האם, לדעתך, לא יהיה באזורנו שלום מבחירה?
לדעתי לחוסר ההבנה התרבותית בינינו לבין שכנינו יש משקל גדול מאוד במצב שבו אנחנו נמצאים.
הצדדים פשוט לא מבינים אחד את השני וכל צעד שאחד עושה-השני רואה בו את ההיפך מהכוונה המקורית ונוצר קצר מתמשך בתקשורת. אפילו על משמעות המילה "שלום" אני לא בטוח שקיימת הסכמה.
אני מאמין ששלום מגיע עם הבנה והפנמה אמיתית הדדית שגם קשורה לשינוי תרבותי עמוק, להשתלבות במרחב ובקודים ההסטורים העמוקים שלו.
כרגע אני לא רואה שינוי כזה מגיע מבחירה של אחד הצדדים, לכן פניתי בדמיון לאופציה של "דיקטטורה מחשבתית".
אם יהיה שלום בעתיד מבחירה-הלוואי והייתי יודע לומר…
בעולם בו קיימת טכנולוגיה כמו זו המאפשרת את השלום במזרח התיכון, סביר להניח שהיא לא נמצאת רק בידי הממשל המקומי. האם יצא לנו לקבל הצצה אל העולם, כפי שהוא מחוץ למזרח התיכון? איך הוא נראה?
לא. ההתייחסות היחידה לעולם שמחוץ למזה"ת היא רק עקיפה ונוגעת בהשפעת המעצמות על האזור ולא מה קורה שם.
לו היה לי זמן (ובעיקר רצון) הייתי מספר את הסיפור כיצד בעולם "החיצון" מנוצלת הטכנולוגיה הזאת דווקא ע"י העולם העסקי.
היו לי מחשבות בנושא. אבל הרצון העיקרי שלי הוא לדבר על האזור והקונפליקט שלנו.
יומן ישראלי, קבר השייח, מרד – כולם סיפורים המשלבים אלמנטים ספקולטיביים ומעוגנים עמוק-עמוק בתרבות המקומית. מה עומד מאחורי ההתמקדות הזאת? אם כבר להתנתק מן הכאן ועכשיו, למה לא עד הסוף, בעצם?
בשבילי האלמנטים הספקולטיביים האלה הם רק דרך לבחון את המציאות המורכבת העכשווית שלנו מכיוון רענן, כזה שמקרב את הקורא במקום להרחיק אותו.
אני חי כאן, נושם את האוויר המזרח-תיכוני וממש מכור לו-אין סיכוי שאדבר על מקום אחר כשיש לי חומר כ"כ מרתק בידיים.
גם לא ממש מעניין אותי לדבר על מקומות אחרים כי הרי אני לא חי שם. כל עיסוק במקום שאינך חי בו תמיד היה נראה לי קצת תמוה ולדעתי הוא גם ממש לא אותנטי. שאמריקאים ידברו על אמריקה, שיפנים יכתבו על טוקיו ושישראלים יציירו את הים התיכון.
למרות ההתמקדות בתרבות המקומית, ניכרים ב"עושה שלום" אלמנטים של מה שאולי אפשר לתאר כסייבר פאנק, סגנון לא מקומי בעליל. אתה יכול להרחיב אולי על המקור לבחירה העיצובית ועל האתגרים שמגיעים עם שילוב של המקומי והזר באופן כזה?
האמת-זה פשוט מגניב. תמיד אהבתי מדע בדיוני .
אני חושב שישראל מהווה צומת דרכים ומיזוג יוצא דופן בין תרבות המערב והמזרח ותמיד הרגשתי שהדבר הזה נותן ייתרון גדול בתחום התרבותי.
אם אפשר לקחת דברים נפלאים כמו סייבר פאנק ומד"ב אבל לספר דרכם סיפור אחר-למה לא?!
שילוב כזה באמת גורר אתגרים כמו שציינת, בייחוד בסכנה של יצירת "הלחמה" לא מוצלחת.
ניסיתי לא להירתע מזה ופשוט לדמיין את גיבורי הסיפור כאנשים אמיתיים עם צרכים ורגשות אמיתיים ולחשוב מה הם היו עושים וכיצד הם היו מדברים.
בסופו של יום ניסיתי ליצור אנשים אותנטים ומקומיים שיגשרו על שימוש בסגנון לא-מקומי.
קומיקס, מדע בדיוני, סייבר פאנק, עולם עתידני – העולם אותו יצרת כמעט דורש להיות צבעוני. מדוע בחרת ליצור את הסדרה דווקא בשחור-לבן?
הסיבה הראשונה היא הכי פראקטית: בשביל ליצור סיפור בעל נפח דרוש הרבה מאוד זמן ועל מנת לעמוד בלוח הזמנים עיסוק בשחור-לבן במקום צבע מאוד עוזר.
אני חושב שזה גם מה שעומד מאחורי השימוש בשחור-לבן במנגה היפנית.
מעבר לכך הנטייה הטבעית שלי היתה תמיד להתעניין יותר בקומפוזיציה ופחות בצבע, ושני הדברים התחברו ביחד לפתרון של איור הסיפור בשחור לבן.
למרות זאת היה חשוב לי לתת תחושה מיוחדת ואפילו מאובקת ולכן השתמשתי גם בסקאלה של אפורים ובהצללות וטקסטורות שונות.
כל האלמנטים הללו של קומיקס ומדע בדיוני לא ממש זוכים להצלחה בישראל, לפחות ככל שהדבר נוגע ליצירה מקומית. האם תוכל לספר לנו על האופן בו עושה שלום 1" התקבל?
כשגייסתי מימון לעושה שלום 1 חשתי צמא גדול מאוד של חובבי הקומיקס והמד"ב למשהו מקומי, משהו שהם יידעו שנכתב במקור בעברית, עם הסלנג העברי ואיזשהו דיבור ותפיסה ישראלית חמקמקים.
לאחר שהספר הראשון יצא לאור הערה ששמעתי הרבה היתה "סוף-סוף יוצא משהו ישראלי בסגנון הזה שנראה טוב". הפרגון היה אדיר וממש משמח וזו אחת הסיבות שהחלטתי לנסות לגייס קמפיין הדסטארט גם לספר השני.
האם יש לך טיפים ליוצרים מתחילים שרוצים להיכנס לתחום הקומיקס והקריקטורות?
מצד אחד זה תחום מדהים אבל הוא גם קשה מאוד, לפחות אם רוצים להתפרנס ממנו.
אני חושב שצריך להיות יצירתי לא רק בנוגע לסגנון הציור עצמו, אלא גם לחשוב כל הזמן איך אפשר להגיע לקהל ולמשוך את תשומת לבם.
חשוב מאוד ליצור כל הזמן ולנסות לדחוף את היצירה שלך קדימה כל הזמן, בלי להתייאש.
מהם הדברים הבאים אליהם נוכל לצפות ממך?
כרגע אני עובד על תרגום לאנגלית של הספר. אני מקווה שגם בחו"ל יתעניינו בסיפור הקטן הזה.
נניח שגם "עושה שלום 2" ימומן בהצלחה. מה הלאה? כמו כן, יש לך מספר טיפים לגולשים הסקרנים שרוצים לגייס ממון בהצלחה?
השלב הבא הוא כמובן לשבת וליצור את הספר עצמו! זו משימה ענקית ובה אתרכז בזמן הקרוב.
הטיפ הכי חשוב לגיוס מימון לדעתי הוא להבין עוד לפני שמתחילים שזו עבודה בפני עצמה שדורשת במהלך הקמפיין תשומת לב רבה והמון עבודת שיווק.
הטעות הכי נפוצה מצד יוצרים היא לחשוב שאם יצרת את דף הפרויקט אתה יכול לנוח והעסק יתרומם לבד.
זה כמובן לא קורה כי אנשים לא יגיעו סתם כך וישלמו מכיסם- דרושה עבודה גדולה בשיווק ורצון ויכולת להשקיע את כל המאמצים מצידך כיוצר בלגייס את האנשים למשימה.
לפני שמתחילים בגיוס כדאי לעשות ממש תוכנית פעולה שכוללת רעיונות כיצד להניע את הקמפיין.
טיפ חשוב נוסף הוא לאתר בדיוק את קהל היעד שלך ולא להתפזר, ז"א לחשוב בדיוק היכן האנשים שלך נמצאים, מבחינה ווירטואלית ולא-ווירטואלית, ולהגיע אליהם.
טיפ אחרון הוא פשוט להסתכל בקמפיינים שהצליחו ולבדוק איך אפשר לקחת את האלמנטים המוצלחים שלהם לכיוון של הקמפיין שלך.
תודה רבה ובהצלחה בפרויקט הגיוס!
תודה רבה!
