אלנטריס / ברנדון סנדרסון – ביקורת ספר

ביקורתו של מרדכי כהן על "אלנטריס", ספר הביכורים של סופר הפנטזיה, בריאן סנדרסון.

ראשית, אציין, שסנדרסון הוא אחד הסופרים היותר מוערכים בעיניי. שנית, אומר, ציפיתי ליותר מספר הביכורים שלו. נקודה  אחרונה – אמנם הספר פחות טוב מעוקביו, אבל האותות הראשונים של מה שהופך את סנדרסון לסופר כל כך מוצלח, מופיעים בו, ומעניין מאד לעקוב אחר התפתחות זו.

אם ניקח כל ספר של סנדרסון בנפרד, נוכל לומר שהוא טיפוס חדשני. אם ניקח את כל הספרים יחד, ניתן לקבוע שהוא קבע נוסחה חדשה לספרי הפנטזיה. לא עוד מסע ארוך להשמדת החבר'ה הרעים, אלא לקיחת קבוצה נחשלת, שלא מאמינה בעצמה וביכולות שלה, ובהפיכתה ליחידה מאוחדת, מרוכזת במטרה, הנותנת להם סיבה חדשה לחיות. זוהי הנקודה המרכזית בספריו. לדעתי, הרבה מעבר לגאונות הספרותית שהוא מציע, הרעיון של – מימוש פוטנציאל גלום – הוא שמרתק את הקורא.

אבל מה עם הספר?

הספר פותח בפתיחה מרשימה. הוא מתאר עולם אוטופי שנגמר במילים – 'הנצח הגיע לפני עשר שנים'. אלנטריס – עיר האלים שהכול דורשים אליה, הופכת למוקצה מחמת מיאוס. המשך העלילה נחלק בין שלוש דמויות מרכזיות – שפשוט כיף לקרוא עליהן – כל מעבר בין דמויות מעורר אצל הקורא חוסר סבלנות בריא לקראת ההמשך.

ראודן – נסיך המתעורר בוקר אחד למציאות אחרת. הוא נופל ממעמדו, אך אופיו האופטימי מצליח לחולל פלאים במקום שהכול התייאשו ממנו.

סריני – כלפי חוץ דיפלומטית מיומנת, חריפת לשון ותככנית, אבל בפנים מסתתרת נפש עדינה, ילדותית כמו הבת של אבא, רגשנית כנערה מאוהבת ומלאת עצב וכאב כאלמנה.

אף שראודן וסריני, הן הדמויות היותר סימפטיות מבין השלושה, כך שסביר שרוב הקוראים יתחברו בעיקר אליהן, הן דמויות מוכרות יחסית – בן של מלך בעל ערכים מלבד כסף וכוח, ונסיכה שמתעניינת בפוליטיקה יותר מאשר ברקמה (מצטער אם זה נשמע שטחי, זה לא). החדשנות מתבטאת דווקא בדמות השלישית:

הראתן – כהן בכיר בדת השו דרת המנסה להמיר מדינה שלמה בתוך שלושה חודשים, או שיאלץ להשמידה. הראתן לא מביא איתו ערכים ורגשות. הוא לא מנסה למצוא חן בעיני הקורא. יש לו מטרה והוא בא לעשות אותה. קל מאד לתייג אותו כנציג כוחות הרשע בסיפור – אך לדעתי, גם ללא השינויים שהוא עובר, בתהליך מפורט ואיטי, הוא לא שייך לשם בהכרח.

למה התאכזבתי?

ראשית, ממד הזמן. התהליך שעוברת אלנטריס זריז מדי לטעמי. כמו כן, ישנה איזושהי הכוונה לקראת תאריך יעד מסוים ממספר גורמים בעלילה – שיוצרת ציפייה לאירוע מכונן, בו ייפגשו כל קווי העלילה, אך לבסוף הדבר מתגלה כאשליה אופטית מאכזבת.

שנית, החידושים והגילויים לגבי האסון שפקד את אלנטריס מתבצעים בעיקר על ידי קריאת ספרים. אם אני הספקתי לקרוא עשרים עמודים בשעה, אז ראודן הספיק לעבור על שלושים ספרים – הוא יכול להתחרות במחשב.

שלישית, הרבה מביקורות הספר, מציינות שהספר יכול לעמוד בפני עצמו. הכול ברור ונהיר, עם פתח קטן לספר המשך. לדעתי, הסוף מאד לא ברור. שאלות שחזרו על עצמן במהלך הספר קיבלו כמה שורות מאד לא מספקות בסוף – איך ראודן מגיע לתשובה? מה בדיוק הוא עושה בסוף שהופך את הכול? צורות הקסם האחרות, יחסי המשפחה בטאוד ועוד. הסוף מורכב ממהפך גדול שמנסה לתת פתרון כללי, אך לצערי, אינו מספק.

לסיכום

אל תתנו להערות שלי להרוס לכם. למרות הכול, זהו ספר טוב. דבר אחד לפחות למדתי  – לא נולדים עם זה. לומדים את זה. הערה אחרונה – לחרוק שיניים, ישנן טעויות דפוס רבות בגרסה העברית.

אלנטריס

מאת: ברנדון סנדרסון

תרגום מאנגלית: ענבל יפה

הוצאת כוכבי כסף (2009)

546 עמודים