כשפנטזיה נשזרת בין מציאות ופתיתי שלג – ביקורתה של הילית ל. על "ילדת השלג" מאת איווין איווי
הספר ילדת השלג מתרחש באלסקה. הוא נרקם סביב יחסים בין אנשים, יחסי זוגיות, חברות אמת ואהבה ללא תנאי. חלק גדול מן ההנאה שבקריאת הספר, הוא הבלבול בין המציאות לפנטזיה. מצאתי את עצמי תוהה לא פעם אם אני בכלל קוראת ספר פנטזיה, ונהניתי עד מאוד מהתחושה חסרת האחיזה שקיבלתי מהספר בהקשר הזה.
אז כן, הספר הוא ללא ספק ספר פנטזיה, כזאת ששורשיה הם העתיקים ביותר, פנטזיה של סיפורי עם מסביב למדורה ואוויר קפוא.
איפה ועם מי?
"כשג'ק סיפר לאחיו שהוא עובר לאלסקה הם קינאו בו. ארץ האל, הם אמרו. ארץ זבת חלב ודבש. איילים ראמים ודובים – שפע כזה של חיות ציד שאתה לא יודע במי לירות קודם. והנחלים גדושים בסלמון עד כדי דך שאתה יכול לחצות לצד השני על הגב שלהם.
איזו אמת שונה הוא גילה. אלסקה לא נידבה דבר בקלות. היא הייתה דלה ופראית. ואדישה למאבקו של האדם."
ספרים הם בלי ספק דרך נהדרת ללמוד על מקומות ומנהגים בעולם, היה לי כיף להכיר את אלסקה קצת יותר דרך הספר.
ישנן שתי נקודות מבט לסיפור של איווי – האחת, של ג'ק ומייבל, זוג חסר ילדים בסוף גיל הארבעים. השניים עוברים לאלסקה בעקבות רצונה של מייבל. הארץ המרוחקת נדמתה לשניהם כמקום מפלט, מהמשפחה ומהבדידות.
הדמות השלישית היאפאינה, והיא עצמה היא הרבה יותר מזה. עם השלג הראשון של שנתם השלישית באלסקה הם בונים לעצמם בובת שלג בצורת ילדה. מה שמצרף לסיפור את הנופך הפנטסטי שלו, ואת נופך העצמאות שבילדות.
פנטזיה, על מה ולמה?
לספר יש שלושה חלקים ואפילוג. כל חלק נפתח בקטע מאגדה ישנה שקשורה לסיפור על ילדה משלג. זה נותן תחושה מדהימה של פנטזיה ומציאות שנשזרות אחת בשנייה.
ילדת השלג, "פאינה", מופיעה בספר כילדה לכל דבר ועניין, עם הסטוריה והורים, ורק האמונה, או החשש של מייבל הם מה שמשאירים לקוראים ספק דק של פנטזיה – ספק שנשבר בסוף הספר, שאותו קראתי פעמיים, רק בשביל ההנאה שבדבר. איווי מצליחה לשלב בין השניים בצורה עדינה כל כך שפשוט נהניתי לקרוא אותו.
אז לקרוא?
לפי דעתי כן. אהבתי את הספר. מאוד. אהבתי את הכתיבה שלו. אהבתי את מורכבות הדמויות ומורכבות היחסים בינהן. אהבתי את הבלבול. אהבתי את הטבע.
קהל היעד הוא בעצם כולם. מנוער עד מבוגרים. הוא פונה אל כולם בשפה יפה וחיה כל כך. הוא לא מסעיר וגדול, הוא לא רומנטי ומרטיט לבבות. הוא כנה. והוא חי, והוא אוהב.
הערה קצרה לסיום: אמנם היה לי קצת קשה עם חמישים העמודים הראשונים. אבל הספר הזה נשאר במדף שלי, בלי ספק!
