ריאיון עם היוצרים שמאחורי מיקו בל – נער השיקויים

שוחחנו עם ליאת רוטנר וארז צדוק, היוצרים של סדרת הקומיקס, מיקו בל – נער השיקויים, על קומיקס, יצירה וכל מה שביניהם. התוצאה, לפניכם

לא בכל יום יוצא בישראל ספר ראשון בסדרת קומיקס חדשה, בעברית ובתוצרת הארץ, אך כזה הוא "מיקו בל – נער השיקויים", מאת ליאת רוטנר ובאיורו של ארז צדוק. שוחחנו עם צמד היוצרים על מנת לשפוך אור על הסדרה, על התהליך היצירתי שמאחוריה וכמובן גם קצת על היוצרים עצמם. אז אמנם לא הצלחנו לגלות את כל סודותיהם של מיקו בל ושל סבו, אבל כן למדנו על מסירות מקצועית, חלומות תיכון שדווקא כן מתגשמים ועל מגמה אופטימית בענף הקומיקס בישראל.

שלום לכם,

קודם כול, ברכות על הוצאת הספר הראשון בסדרת "מיקו בל: נער השיקויים"! הספר נראה מושקע ומופק היטב.

הבחירה לכתוב פנטסיה בישראל אמיצה, הבחירה ליצור קומיקס אמיצה כפליים – למה קומיקס ולא, למשל, ספר רגיל?

ליאת: בהתחלה מיקו נולד כספר פרוזה. על ילד שמגלה שסבא שלו מנהל חנות שיקויים קסומה במרתף, ונעלם, ועל הילד מוטל להפוך לרוקח המופלא החדש. אבל אז הייתה תחושה ברורה שבתור קומיקס זה ייראה הרבה יותר מדהים. ובגלל שכבר הרבה זמן אני חושבת לשתף פעולה עם ארז שהוא בעיניי קומיקסאי ענק וגם חבר טוב, זה היה בדיוק מושלם.

ארז: אין ספק שליצור קומיקס באורך מלא, ועוד כזה בהמשכים, דורש המון אומץ וסבלנות אין קץ. אני חושב שקהל הילדים בארץ צמא לקומיקס ואפשר לראות זאת בזינוק המכירות של רבי המכר,  "בון" ו"הקמע". קהל ההורים צמא לכך שהילד שלו יקרא קצת ולא רק יבהה במסך, ולכן קומיקס הוא הפתרון המושלם לעניין, כי הוא משלב טקסט ואיורים בצורה מושכת לעין.

כיצד התבצע החיבור ביניכם לטובת הפרויקט?

ליאת: כבר הוצאתי ספרי פנטזיה ישראליים אך כפרוזה. כשהבנתי שהסיפור של מיקו בל יצליח יותר כקומיקס, דיברתי עם ארז, שגם כן היה במגעים עם ההוצאה שהציעה לו לאייר את הספר.

ארז: כן, באופן די מקרי שנינו התחלנו לעבוד עם אותה הוצאה לאור באותו הזמן.

ספרו קצת על הדינמיקה ותהליך היצירה המשותף.

ליאת: אנחנו חברים עוד מהתיכון והקשר בינינו כייפי וקל לעבודה המשותפת. אנו לא מרגישים כשני קולגות אלא שני ילדים שהגשימו חלומות בנפרד וכעת חיים בהם.

ארז: כבר בהתחלה ליאת אמרה לי שזה כאילו שנכנסתי לה לראש ופשוט ציירתי את זה, ומבחינתי זאת מחמאה אדירה. מאותו רגע, תהליך היצירה היה מאוד נוח, ליאת נתנה לי את כל החופש שבעולם ליצור את הקומיקס וסמכה על היכולת שלי  לאייר את הסיפור בצורה המתאימה ביותר.

מיקו נער השיקויים אינו הספר הראשון של ליאת, כיצד הכתיבה לקומיקס הייתה שונה מחוויית הכתיבה עד כה?

ליאת: יש משהו כיפי מאוד בלדעת שהדרך שבה תיארת את הסיפור ואת הדמויות לא תישאר ככה, בתור טקסט, ואת לא צריכה להשתמש בניסוחים מסוימים ומפורטים כדי שהילד יבין איך זה נראה – אלא תכף זה ילבש מראה, צורה וצבע כבר עכשיו, מיד, לנגד עינייך. חוץ מזה במקומות שבהם בספר רגיל אני מתמקדת בטקסט ארוך של מחשבות או מונולוגים של הדמויות, פה זה לא מספיק, כי אני צריכה לחשוב מה רואים או מה הבעת פניהם תוך כדי הטקסט, כדי שארז ידע מה לצייר, כי אין פה רק טקסט.

בעצם, כאשר עבדתם על הקומיקס, לא ידעתם מי "ירים את הכפפה" ויוציא את הקומיקס?

ליאת: ידענו. כשכתבתי את נער השיקויים בתור פרוזה והגשתי אותה ל"דני ספרים", שהתלהבו ורצו להוציאה כספר, נולד הרעיון של בואו נעשה מזה כבר קומיקס, וארז נכנס לעניינים והחל לצייר כשמאחורינו אמונה המלא של ההוצאה. אנו צופים שכל המשך הסדרה המצליחה יהיה דרך "דני ספרים".

ארז: זה היה צירוף מקרים משעשע, יש יאמרו גורל. אני וליאת תמיד ידענו שנעשה פרוייקט משותף אבל רצינו שיהיה לנו "גב", הוצאה שתתמוך בנו. עם סיום הלימודים בבצלאל הגשתי את "טרנקילו", פרוייקט הגמר שלי, לכל הוצאות הספרים הקיימות בארץ מתוך ציפייה להוציאו לאור. קיבלתי המון תגובות טובות אבל רובן ככולן טענו שהקהל בארץ עדיין לא בשל לקומיקס למבוגרים ובטח לא קומיקס נישתי שכזה שפונה בעיקר לבוגרי טיול- אחרי-צבא. רק אחת מההוצאות, "דני ספרים" הגיעה עם הצעה על השולחן, לקחת חלק בפרויקט קומיקס אחר בכלל שמבוסס על סדרת הספרים המפורסמת "קופיקו". זה לא יצא לפועל מכל מיני סיבות, אבל לשמחתי נודע לי שליאת התחילה לכתוב עבור ההוצאה ומשם נרקמה העבודה על "מיקו בל" כפי שליאת תיארה.

הסיפור של מיקו בל מתרחש בישראל. כיצד עבד המפגש בין הישראליות לפנטסיה, שבסופו של דבר, מלאה במוסכמות זרות – הן מבחינה נרטיבית והן מבחינה גרפית?

ליאת: הילדים הישראליים כבר קוראים פנטזיות קומיקס מתורגמות בשנים האחרונות. אין כאן מוסכמות זרות עוד.

ארז: אנחנו מאוד השתדלנו לעשות סביבה שהיא לא 100% ישראלית, כך בתקווה הקומיקס גם יתאים לתרגום לחו"ל. כבר בפריים הראשון של הפרק הראשון ניתן לראות שהבית של סבא של מיקו מאוד זר לנוף הישראלי סביבו, מה שמוסיף לאווירה הקסומה של הספר. אני הייתי מאוד רוצה לגדול בבית כזה, נראה לי כיף. אותו דבר גם לגבי בית הספר, הוא יותר תואם את המראה של בתי ספר באירופה. מבחינת הפנטזיה, לא נצמדתי לשום סדרת פנטזיה כזו או אחרת, זה כל היופי בלאייר מפלצות – הכול תופס.

על פני כמה כרכים צפויה הסדרה להימשך, או לפחות הסיפור הנוכחי?

ליאת: שלושה.

ארז: שלושה, אבל אתה יודע איך זה – אם יהיה ביקוש נמשיך לעשות את זה לנצח. בתקווה שימצאו את התרופה לכל המחלות, ולזקנה כמובן.

מי היוצרים או היצירות שהיו מקורות ההשראה שלכם?

ליאת: אני לא יכולה לבטא את מקורות ההשראה שלי לפנטזיה לא יכולים ברשימה פשוטה. אני כותבת עם הז'אנר הכללי ואין לי בראש קו מסוים או יוצר מסוים שאני הולכת בדרכו.

ארז: אני חושב שכל קומיקס שקראתי ואהבתי הפך להיות חלק מסל ההשראה שלי. קומיקס שאני מאוד אוהב הוא "BLACKSAD" שכתב דיאז קנלס ואייר בצורה מעוררת השראה גווארנידו. יכולות הבימוי שלו פשוט מחסירות פעימה.

הקומיקס כבר נמצא בשוק כחודשיים. כיצד היו התגובות אליו עד כה?

ליאת: קסומות. אמהות לילדים בעלי הפרעות קשב קשות ששום דבר לא מנתק אותם מהשעה הקבועה שלהם במחשב, מספרות שהילדים מוותרים על זמן המחשב בשביל לשבת ולקרוא. ילדים קטנים בני ארבע מבקשים שיקראו להם בספר. אחים רבים ביניהם, ובעיקר הרבה מאוד שמחים ומפרגנים שסוף סוף יש קומיקס שנראה כמו פנטזיות הקומיקס המפורסמות מחו"ל, כלומר הז'אנר הזה שאין אותו הרבה בארץ.

ארז: בהחלט. קיבלתי המון הודעות מרגשות בפייסבוק מכל מיני קוראים צעירים והורים שמתלהבים מזה שהילד פתאום יושב וממש קורא ספר בעניין רב. אני ממש סקרן לראות עוד תגובות בלייב כאשר יגיע פסטיבל הקומיקס באוגוסט.

בתקשורת מתייחסים לקומיקס ולפנטזיה כסוגים נחותים של ספרות, אם מוכנים להתייחס אליהם כספרות כלל. איך קיבלה התקשורת את "מיקו בל"?

ליאת: התקשורת מפרגנת מאוד ומתלהבת. בסך הכול, אין בארץ כמעט קומיקס פנטזיה… מה שיש זה מתורגם. התקשורת שמחה שיש סוף סוף כזה ישראלי מקורי.

ארז: נכון מאוד. די נדיר לראות קומיקס ישראלי מקורי בין מדפי רשתות הספרים, שלא הופיע לפני כן כמדור שבועי בעיתון ילדים. רוב הקומיקסים שקיימים כיום הם רובם מתורגמים, כמו ״בון״, ״הקמע״ ו״שאזאם״. התקשורת יודעת שליצור קומיקס מאפס שיופיע בפעם הראשונה כספר באורך מלא כמו ״מיקו בל״, דורש השקעה אדירה מצד היוצרים וההוצאה ״דני ספרים״. כל אחד מאיתנו משקיע ממרצו לטובת הפרוייקט בתקווה גדולה שיצליח ואיתו שוק הקומיקס ימשיך לפרוח.

אם הייתם יכולים לקבל שיקוי אחד – איזה הייתם בוחרים ולמה?

ליאת: שיקוי בריאות טובה לכל החיים – כי יותר מזה לא צריך לבקש שום דבר.

ארז: שאלה טובה. השיקוי שהכי הייתי רוצה הוא שיקוי שכחה לטווח קצר. כיוצר, הדבר הכי קשה הוא לשפוט בצורה אובייקטיבית את היצירה של עצמך. הייתי רוצה שיקוי שברגע שאשתה ממנו אשכח לרגע קצר את האיור או הקומיקס האחרונים שעשיתי, ואז יהיה לי קל יותר לבחון אותם. ככה אני אדע במה אני טוב ואת מה אני צריך לחזק.

האם יש לכם כבר רעיונות לשיתופי פעולה נוספים בעתיד?

ליאת: כן, אבל ששש! זה סוד.

ארז: זה סוד, אבל זה בכלל לא סוד שקומיקס זאת מלאכה לא קלה במיוחד אז כרגע אנחנו מעדיפים להתמקד ב״מיקו בל״ ולקדם אותו.

מתי נוכל לצפות לכרך השני של הרפתקאות מיקו בל?

ליאת: בשבוע הספר בעזרת השם ואישתו.

ארז: הלוואי והשם היה יכול לעזור לי לעשות קומיקס. בינתיים כמו שזה נראה אני מכוון יותר לאוגוסט השנה.

ולסיכום, שאלה אחרונה: אם הייתה לכל אחד מכם עצה אחת לתת לכותבים וכותבות מתחילים, או לאמנים ואמניות מתחילים, מה היא הייתה?

ליאת: אל תוותרו לעצמכם, אל תוותרו על עצמכם, ואל תוותרו על החלום!

ארז: אני מסכים עם ליאת. התמדה ומוטיבציה זה שם משחק. הרבה פעמים אומרים לי ״איזה כיף לך שנולדת עם כישרון, אני בקושי יודע לצייר איש מקלות…״ וזה די משעשע אותי. אני לא נולדתי עם כישרון, אולי עם מוטיבציית על, כישרון- ממש לא. בגן ציירתי מכוער כמו שאר הילדים אבל בזמן שהרוב התייאשו והלכו לשחק כדורגל או לשחק עם ברבי וקן, אני ציירתי וציירתי וציירתי ולכן השתפרתי מפעם לפעם.

תודה רבה ובהצלחה!