הקוסמים / לב גרוסמן – ביקורת ספר

"הקוסמים", הספר הראשון בטרילוגיה של לב גרוסמן, מזמין את הקוראים לחזות בהתנגשות האיומה בין סיפורי פנטסיה מן הילדות למציאות האפורה והמפוכחת של הבגרות.

"הקוסמים" של לב גרוסמן מגולל את סיפורו של קוונטין קולדווטר, תלמיד מחונן, שאך סיים את לימודי התיכון וכעת עומד להירשם לאוניברסיטה. לנערים מסוגו, גאונים שכל ילדותם נמצאים בתכניות העשרה מיוחדות ומתחרים בשלל תחרויות בית ספריות, יש עתיד מבטיח. כו-לם רוצים אותם. מצד שני, זהו גם עתיד די משעמם שמוכתב מראש. למרות כשרונו הרב והעתיד הוורוד שלכאורה ממתין לו, קוונטין אינו מאושר. למעשה, הוא אומלל. בסתר לבו, הוא עדיין מכור לסדרת ספרי פנטסיה, אותם קרא אינספור פעמים מילדותו. בהשוואה לפילורי – הממלכה הקסומה שבספרים, מציאות חייו נראית אפורה וחיוורת. אילו רק היה יכול לחולל קסמים, כמו בספרים, אם רק יכול היה לבקר בפילורי כמו הילדים שבספרים… אלא שיום אחד, בדרכו לריאיון עבור אחת האוניברסיטאות היוקרתיות, קוונטין מוצא עצמו נלקח בדרך פלא למבחני קבלה ל"ברייקבילס", אוניברסיטה סודית ויוקרתית ללימודי הקסם. מאותו יום גורלי קוונטין נשאב למציאות קסומה אשר עולה על כל חלומותיו. אבל מה קורה כשמשאלות מתגשמות? האם כעת ימצא את האושר שחיפש? זאת בדיוק השאלה שנבחנת בספרו של גרוסמן, המבקש להעמיד למבחן את האמונה שהכול יכול היה להיפתר אם רק היה בחיים יותר קסם, ואם באמת יכולים היינו לבקר בממלכות קסומות.

בסך הכול, "הקוסמים" מקבל ציון חיובי והוא בהחלט מומלץ לקריאה. יחד עם זאת, אני מסייג את דבריי ומעדיף לחלק את הביקורת למה שעובד בספר ולמה שלא.

מה לא עובד ב"הקוסמים"

אקספוזיציה אהובתי

"הקוסמים" אינו ספר שמיועד לכל אחד. לא קשה להבין למה קוראים כה רבים אהבו אותו, ובאותה מידה, לא קשה להבין את מי ששנאו אותו. אחת הסיבות המרכזיות לכך, היא הקצב האיטי. לא בדקתי זאת, אבל לא אתפלא אם תהיה מידה של קורלציה בין מי שאהבו את "ג'ונתן סטריינג' ומר נורל" הנפלא של סוזנה קלארק ומי שאהבו את ספרו של גרוסמן. זה הוא לא ספר שמתמסר מהר או בקלות. מרביתו בעצם מוקדש לאקספוזיציה. אמנם אקספוזיציה מעניינת ומהנה, אבל עדיין אקספוזיציה. נראה שהסיפור האמתי מתחיל רק כשני שלישים אל תוכו.

אלים בינינו

בעיה נוספת המתעוררת בספר נובעת מאחידות הקסם ואמינות השימוש בו. בסופו של דבר, כשבידיהם כוח קסם כמעט בלתי מוגבל גיבורי הספר כל הזמן דנים בחוסר המשמעות בחיים בהם יש קסם ושום דבר לא קשה או חשוב ועל האחריות הגדולה שמגיעה עם כוח גדול. אבל הם לא עושים בקסם שום שימוש. כלום. נדה. הם בעיקר מעבירים את ימיהם בבילויים, בשתייה חסרת מעצורים, שימוש בסמים וסקס עם כל מי שמתאפשר להם, כולל אחד עם השני. זהו? זה המקסימום שניתן היה לדמיין שניתן היה לעשות עם כוחות קסם אדירים, לאחר ארבע שנים של לימודים מפרכים ומסוכנים? חשבו על כך – אתם/ן בתחילת שנות העשרים לחייכם/ן, יש לרשותכם כוחות כמעט לא מוגבלים, אינסוף משאבים כלכליים, חיים שלמים ועולם שלם הפרושים בפניכם. אני בטוח שגם ללא קמצוץ מן הניסיון של גרוסמן בכתיבה, הייתם יכולים לחשוב על דברים קצת יותר מעניינים לעשות במצב כזה, מאשר סקס, סמים ואלכוהול.

נקודה נוספת היא שיכולות הקסם של קוונטין וחבריו תלויות לחלוטין בסיטואציה. כלומר, כאשר העלילה דורשת זאת, לפחות לדעת גרוסמן, אין דבר שהקוסמים לא מסוגלים לעשות, אפילו לעוף אל הירח ללא עזרים. מצד שני, כשהעלילה דורשת שהם יהיו פגיעים, די במזג אוויר גשום כדי להסב להם אי-נוחות רבה, כשהם מסתובבים רטובים, קפואים ואומללים. בחלק אחד של העלילה, הדבר הכי קשה ומסוכן הוא לשנות את מראה הפנים, אך בחלק אחר, ניתן ללא כל קושי להפוך לחלוטין לכל בעל חיים. תחליט גרוסמן! וגם תכלית לא תזיק.

מספר מילים על עיצוב

להגנת מעצבי הכריכה של "הקוסמים" ניתן לומר כי גם לא כל הכריכות של הספר בחו"ל כאלה מזמינות, או מעוררות דמיון. כמו כן, מעצבים לא יכולים להכיר לפרטי פרטים כל דבר שהם מעצבים ולעולם אינם עובדים בוואקום. בסופו של דבר, יש מישהו שמזמין את העבודה, מישהו שמולו עובדים ושגם בסופו של דבר מאשר אותה. אז נכון שעיצוב הוא עניין של טעם, אבל לטעמי, כריכת הספר פשוט מיושנת ולא מזמינה. לא אתפלא עם עיצוב זה אחראי לאבדן של לא מעט קוראים וקוראות פוטנציאליים, וזה חבל כי לספר יש מה להציע לקוראים. איזה פספוס!

מה דווקא כן עובד

מקוריות

עלילת הספר מקורית ובסך הכול בלתי צפויה. בהחלט נקודה טובה עבור קוראי פנטסיה מנוסים שקראו וצפו כבר בכול. גרוסמן לוקח רבות מן המוסכמות המקובלות בז'אנר הפנטסיה ועושה מהן מטעמים. בספר אינספור קריצות ליצירות מוכרות, ובהן כמובן סדרת "דברי ימי נרניה", סדרת "הארי פוטר" ועוד. יחד עם זאת, הקריצות הללו לעולם אינן זולות או מאולצות. הן מגיעות, ככל הנראה, מאהבה לז'אנר ולהתפכחות מסוימת מהבטחותיו.

יש חלומות שיותר טובים כשאינם מתגשמים

מה הייתם עושים אם הייתם זוכים לבקר בארץ חלומותיכם? בנרניה, או בארץ התיכונה. מה אם ידעתם שתמיד ימתינו לכם שם הרפתקאות מדהימות, יצורים מופלאים וכס מלוכה שממתין רק לכם? מה אם לאחר ביקור בארץ הפנטסיה הזאת, הייתם נתלשים ממנה בחזרה אל העולם הזה? מה הייתם עושים בשביל לחזור לשם ולהישאר שם? באחד הפרומואים לסדרת הטלוויזיה המבוססת על הספרים, נאמר כי "קסם הוא סם". ביותר ממובן אחד, בעולם של "הקוסמים", זה נכון. אלא שהזיות של הסם הזה הן אמתיות וכך גם ההשלכות של השימוש בו.

לדעתי, יותר מכל נושא אחר בו הוא עוסק, זהו הנושא העומד בבסיס "הקוסמים," והאופן בו גרוסמן מטפל בו, הוא מרתק! אמנם גרוסמן לא עושה זאת בצורה מעודנת במיוחד (להיפך), אבל הוא אכן מצליח להעביר את עצמת התאווה לחיות חיים של משמעות בעולם הפנטסיה ואת כובד האבדן, את עצמת שיברון הלב, שהם התוצאה הבלתי נמנעת של חוויה מסוג זה.

באופן מפתיע, כל ההשלכות המדוברות נטמעות אל תוך עלילת הפנטסיה והופכות לחלק ממנה. כלומר, "הקוסמים" אינו מניפסט בגנות הפנטסיה ואינו מצביע על עליונות המציאות עליה. הוא פשוט מזמין את הקוראים לחוות את ההתנגשות הזאת שבין שני העולמות, להכיר את הבעייתיות הסמויה שמלווה רבות מן היצירות מסוג זה, ולאחר מכן לחוות אותן בעיניים חדשות.

קראו את שני הפרקים הראשונים של "הקוסמים"

בקרו בבלוג של לב גרוסמן

הקוסמים (The Magicians)

טרילוגיית הקוסמים (The Magicians Trilogy)

מאת: לב גרוסמן

תרגום מאנגלית:  גיא הרלינג

הוצאת הקיבוץ המאוחד (2015)