אקס-מן: אפוקליפסה – ביקורת סרט

אין מה לעשות, מארוול יודעים לעשות סרטים ויודעים מה הצופים שלהם רוצים. אקס-מן: אפוקליפסה לא יוצא מהכלל

ביקורתה של גילי טייכהולץ

הפסקנו כבר לחשוש שסרטים של מארוול יהיו גרועים, נכון? כי אני הפסקתי. גם הסרט הזה, שצולם ממש במקביל לקפטן אמריקה: מלחמת האזרחים, קיבל תשומת לב ראויה ואין מה לעשות, מארוול יודעים לעשות סרטים ויודעים מה הצופים שלהם רוצים לראות. הסרט הזה לא יוצא מהכלל בהיסטורית ההצלחות האחרונה של מארוול.

ההקדמה

אקס-מן: אפוקליפסה הוא סרט ההמשך של אקס-מן: העתיד שהיה. הוא מתרחש בשנות ה80, מוקדם יותר מימי האקסמן הישנים שכולנו זוכרים, כשכולם עדיין ילדים מחוצ'קנים. אבל ההקדמה הלכה רחוק הרבה, הרבה יותר.

בהקדמה אנחנו נמצאים במצרים העתיקה, של יותר מ3,000 לפני הספירה, עם אן-סאבך-נור, המוטאנט העתיק בעולם. בסצנה יפהפיה, עם תלת מימד מושקע ומדוייק, אנחנו רואים את הריטואל המיסטי של המוטאנט עם היכולת לעבור בין גופים, וללמוד את כוחות המוטאנטים שבגוף אליהם הוא עובר. כבר בהקדמה, אן-סאבך-נור מקבל את חיי הנצח שלו.

בגידה מבפנים קוברת אותו במעמקי הפירמידות הקורסות לתקופה ארוכה כל כך, ששמו נמחה מפני האדמה ומלבד אנשי הכת המצרית שלו, אף אחד לא זוכר בקיומו.

הפרולוג הזה מראה היטב את ההבנה של מארוול את הקהל שלהם. קיבלנו כאן כל מה שרצינו – מוטאנטים עם כוחות מדהימים, שיכולים להעיף אדם על קיר ועוד לפני שהוא פוגע בו הוא כבר שלג בלבד, שיכולים לקפל אדם לכדור בכוח המחשבה, שיכולים ללהטט באש, מה שתרצו – הם יכולים, קיבלנו רפרנסים מצריים מרשימים לכל קנה מידה, עם מסיכות אלים גדולות ומבהיקות, שפה עתיקה ומלחששת, והרבה ציפיות. עד כאן – נפלא.

יש להוסיף שהתלת מימד בסרט הזה היה נפלא, ועדין מאוד, ועשוי הרבה יותר בהשקעה בפרולוג של הסרט מבכל השאר. חבל, דווקא היה נחמד לראות את כולו ככה.

הבנייה לקראת השיא

החלק הראשון של הסרט הוא בנייה. זה מורגש מאוד. אנחנו יודעים לאן הסרט הזה מתקדם, ומרגישים איך כל סצנה מקרבת אותנו אל השיא שאנחנו מצפים לו. אנחנו מכירים מחדש דמויות ישנות – סקוט סאמרס (סיקלופס) כשהוא מגלה על כוחותיו לראשונה כנער בבית ספר תיכון, האנק מק'קוי (ביסט), עוזרו המבריק והנאמן של צ'ארלס כשהוא עדיין לוקח את התרופות שגורמות לו להראות אנושי, אורורו מונרו (סטורם) כנערונת גנבת במצריים שמסתבכת בצרות (והשיער שלה עוד לא לבן!), וכל הסיפורים האלה נותנים לנו עומק והיכרות עם הדמויות שכבר הכרנו בגרסתם המבוגרת, וההיכרות המוקדמת גורמת לכל הסיפורים להיות מעניינים יותר בשבילנו.

אנחנו פוגשים כמה דמויות נהדרות שהכרנו היכרות שיטחית בסרטים הקודמים, כמו קוויקסילבר המהמם, עם הכוחות המטורפים שלו, שנורא קל לזלזל בהם עד שרואים אותו בפעולה וכל סצנה איתו גורמת לצופים להשתין מצחוק, ונייטקרולר שהוא הנער הגמלוני המגושם והחמוד ביותר בעולם כולו ובלעדיו הסרט הזה לא היה מה שהוא. אנחנו פוגשים את וולברין להופעת אורח קצרה, מכירים את ג'ין המופלאה בנערותה, שעד סוף הסרט לא לגמרי הבנתי מה לעזאזל הכוחות שלה עושים ואיך הם עושים את זה, ופגשנו שוב את מיסטיק, שעדיין מצליחה להיות גם קולית וגם מעצבנת בו זמנית, ואת מוירה נטולת הזכרונות, שעדיין, יחסית לסוכנת FBI, די סתומה. כלומר, את נכנסת במסווה לשטח מסוכן, מעלפת את השומר בכניסה למערה, חושפת את הפתח, זורקת את התחפושת בצד ונכנסת, כאילו זה לא ביג דיל? מספיק שמישהו אחד ייראה את השומר המעולף כדי שכל העבודה הקשה של ההתגנבות שלה תלך קפוט. וחבל מאוד מאוד שזה הצליח לה, וזה די פגע באמינות של הקטע הזה.

מגנטו!

אחחח, אריק אריק, מה נעשה איתך?

מצד אחד אתה כזה נפלא, הכוחות שלך מהממים ואתה כזה בחור טוב. האבל על המשפחה שלך הוא, כמובן, סיבה מצוינת לצאת במסע הרג רצחני, אבל בחייאת, אם יש משהו שאני שונאת בבניית עלילה שכזו, זה הקלישאות המוכרות שנועדו לגרום לגיבור לצאת מהקומפורט זון שלו. היו כל כך הרבה אפשרויות להציג את ההיבט הזה מעברו של אריק, אבל הם בחרו אחת שהיא טפשית, מרושלת ולא אמינה בבת אחת. היו דרכים כל כך הרבה יותר חזקות להציג את הסצנה שהפספוס הזה פשוט כואב. הסצנה האחת הזאת פגעה באמינות של הזעם שלו לכל אורך הסרט, וחבל, חבל מאוד. כי פיתחו את הדמות והכוחות שלו כל כך יפה, כל כך מרשים. זה היה יכול להיות טוב יותר עם מניע יותר אמין וחזק.

בואו נהרוס את העיר!

כנראה שנמאס להם בהפקות שם להרוס את ניו יורק ואת לונדון, אז הפעם בחרו בשיא של הסרט להרוס את קהיר, והשמידו אותה נהדר. האפקטים מושקעים בטירוף, הנבל חזק מאוד ומכל הסיבות הנכונות והאמינות, ואין תחושה של אילוץ, של קרב מול נבל שאין לאף אחד סיכוי נגדו. הסרט צפוי מאוד בכל שלב – אבל איכשהו, זה פשוט לא הורס את החוויה בכלל. למרות שבכל רגע נתון של הסרט ידעתי בדיוק מה עומד לקרות, עדיין נהניתי כל כך כשזה כן קרה, כי זה פשוט היה נכון. אנחנו מקבלים בו מכל העולמות – גם קרבות אפיים ויפהפיים, וגם מה שמתבקש יותר בימינו – עומק של הדמויות, עלילה כתובה היטב, וקצת יותר מכולם הולכים מכות והטובים מנצחים. עוד התקדמות מעניינת של הסרט היא בעניין הויזואליות שלו, גם היותר גורית. מלבד איכות התלבושות, הצילום והאפקטים שמתקדמים עוד ועוד בכל שנה, יש הרבה יותר דם בסרט הזה, הרבה יותר מראות קשים. לא המון, אבל יש והתגובות אליהן מצויינות בתוך הסרט ועשויות נפלא ובטוב טעם.

לסיכום

הסרט הזה נפלא. למרות הבעיות המעטות שהועלו פה, הסרט הזה פשוט מדהים. ההרחבה על הדמויות הייתה נפלאה וחשובה מאין כמותה, בעיקר בשביל דמויות כמו סקוט, שמעולם לא ידענו עליהן ועל הרקע והאופי שלהן, היה כיף לראות כמה הכוחות שלהם באמת חזקים ומדהימים, בעיקר עכשיו כשזה משולב עם אפקטים יפהפיים כל כך. נורא קל להתעלם מהנקודות הבעיתיות ולהנות הנאה מלאה מהסרט הבנוי היטב, המרגש, המצחיק, והיפהפה הזה. אינסוף דמויות שאנחנו מכירים והתגעגענו אליהם, כמה דמויות חדשות ומופלאות, כמות ההומור מדודה ומדוייקת ובדיוק בנקודות הנכונות. אני לא חושבת שהייתי יכולה לבקש סרט אקס-מן טוב יותר, ותחזיקו חזק: אני לא חושבת שראיתי סרט אקס-מן טוב יותר. כן כן.