שלחנו את חברת הספרייה הפנטסטית, גילי טייכהולץ, לביקור מבעד למראה. מסתבר שארץ הפלאות אכן בסכנה…
הייתה לי תקווה שאחרי הפדיחות של הסרט הראשון, דיסני ישכילו לבצע בסרט ב"אליס מבעד למראה" פעולת הצלה נועזת וליצור סרט נפלא שיטפל בנקודות הבעייתיות מן הסרט הקודם. ובכן, זה לא קרה.
סרט ההמשך לקורותיה של אליס היה הרבה דברים. הוא היה סרט עם אנימציה מטורפת ומדהימה ביופייה, הוא היה סרט עם שחקנים נפלאים. אבל דבר אחד הוא לא היה – טוב.
הו רב חובל שלי
הסרט מתחיל באליס, רב החובל של הספינה "פלא". היא חוזרת אחרי שלוש שנים בסין וסביבותיה הביתה, רק כדי לגלות שאמא שלה מכרה את המניות שלהן בחברה של אביה. כתוצאה מכך, אליס תצטרך לוותר על הספינה שירשה כדי להחזיק את ביתן. לאחר שהיא מחליפה מספר מילים קשות עם אמא שלה, שכמובן, רק ניסתה לעזור (אתם הרי יודעים שהורים, כמובן, לא מבינים שום דבר!), היא מוצאת את דרכה בחזרה אל אנדרלנד בעזרת אבשלם.
מפה לשם, אליס מגיעה לארץ הקסומה בדיוק בזמן לישיבה חשובה, שמערבת את החבורה העליזה מהסרט הקודם: אירנה המלכה הלבנה, הארנב הלבן, טווידלדם וטווידלדי, חתול הצ'שייר, ארנביב, בייארד, מאליקם ורק אחד חסר – הכובען.
הם מספרים לה שהכובען בדיכאון עמוק ושרק היא תוכל לעזור לו. היא צועדת לבית שלו, והוא מכניס אותה ומספר לה בהתלהבות שהוא מצא את הכובע הראשון שהכין. לפי ההיגיון שלו, אם הכובע שרד, גם המשפחה שלו שרדה!
אבל זה בסדר. הכובען אף פעם לא היה ידוע בהיגיון בריא. אלא שהפעם הוא משחק בזאב-זאב. כי ברגע שהוא קולט שלא מאמינים שזה נכון, הוא נהיה אפור וכועס וזורק אותה מהבית. הוא חולה מאוד, כן כן! חולה בזעם של גיל שנתיים האיום!
אליס משמידת היקום
מפה לשם, מסתבר שהדרך היחידה להציל ידידה היא ללכת אל הזמן עצמו, לקחת את הכרונוספרה שלו ולחזור בזמן כדי להציל את המשפחה של הכובען! ככה, אם הדלוזיות שלו יתבררו כאמת, והוא יראה שהמשפחה שלו באמת בחיים, הוא יבריא! (וכי אי אפשר, נניח, פשוט להעלים את הכובע לפני שהוא מוצא אותו…?)
מלבד פרט מופרך זה, יש את סוגיית היחס לזמן: כל הסרט חוזרים ואומרים לנו שמשחק ברצף הזמן יכול להרוס את היקום כולו בכלל ואת אנדרלנד בפרט. בגלל זה אליס היא היחידה שיכולה להציל את המצב, כי היא לא הייתה בעבר הזה ולא יכולה לפגוש את עצמה ולהרוס הכול. מגניב. כשלעצמה, מדובר בגישה מצוינת ועקבית מאוד למסע בזמן – ההיסטוריה מתקנת את עצמה. אי אפשר לשנות את מה שהיה. תנסו לשנות? זה יקרה בכל זאת, פשוט טיפה אחרת. אני אוהבת מאוד את הגישה הזו והיא מקור נהדר לתסכול והנאה.
מצד שני, חבל שאליס, שפוגשת את זמן הגוסס מרוב שימוש בכרונוספרה (שהיא מה שמזיז את הזמן עצמו כמו שצריך) לא ממש מפנימה שהיא מביאה את העולם לקריסה. היא גונבת ממנו שוב ושוב עם הכרונוספרה ובורחת לנקודות שונות בהיסטוריה. אמנם בדרך היא מגלה דברים רבים, אך כל טיול כזה עולה בפגיעה אמתית ורצינית בזמן עצמו ומקרב את היקום לקריסה מוחלטת. אליס הסינמטית שוכחת איך זה לומר "תודה" ו"בבקשה", שוכחת לשים לב למה שקורה סביבה ומוכנה לסכן את היקום כולו(!) בשביל הכובען. אל תבינו לא נכון, זה מתוק מאוד על הנייר, אבל נהייה מסוכן מאוד כשאפשר לעשות את זה בפועל.
ילדים, אל תשקרו!
כמובן שאליס היא לא היחידה שרוצה את הכרונוספרה. גם המלכה האדומה רוצה אותה, רק שהיא כידוע טיפוס שלילי בהרבה. החזרה לעבר בסרט משמשת כדי לאפשר לצופים להכיר את הדמויות לעומק, בין השאר את מירנה ואירזבת'. לפחות פה קיוויתי לקצת פיתוח דמות טוב ומעניין לאירזבת', שהיא הדמות המעניינת באמת, כי היא לא הייתה רעה מההתחלה. גם כאן ציפתה לי אכזבה. פיתוח הדמות חלש מאוד ולא אמין. הסיבה שהיא הפכה להיות רעה היא שקר קטן ומטופש של אחותה הקטנה בת החמש, שמשום מה ממשיך לעורר בה זעם כל כך גדול גם שנים אחר כך. הפלא ופלא, הסיבה הזו לא עובדת. הכינו מראש מגני-מצח, כי אתם תדפקו אותו בשולחן.
כמה דברים קטנים וטובים
אני אציין לטובה שוב את השחקנים ששיחקו את הדמויות שלהם בצורה אמינה ונפלאה, גם כשהתסריט לא נתן להם הרבה חופש, ואדגיש את השחקן החדש שלנו לסרט זה, סשה ברון כהן, שלמרות שיש לו הרבה תפקידים מטופשים בהרבה סרטים, פה הוא מוכיח לנו שהוא יכול להיות דמות רצינית, מרתקת ומעוררת חיבה גם כשהוא דביל. למעשה, הוא היה הכוכב בסצנה הטובה היחידה בסרט הזה, שכללה הרבה מאוד בדיחות זמן.
פוטנציאל מבוזבז
ל"מבעד למראה" היו הזדמנויות לתקן את כל העוול שנעשה בעבר לציבור חובבי אליס, באמצעות מספר סצנות שהיו יכולות לשנות הכול ולהפוך את הסרט על פניו – החל מחזרה לעולם האמתי באמצע הסרט, וכלה בסיכוי לסוף שלא כולו טוב. כולן טיפסו לשם מאוד מאוד יפה, ונפלו בחזרה למטה בירידה תלולה בסוף הסרט. מאכזב מאוד.
חבל מאוד שהסרט הזה היה נפילה גדולה כל כך, בעיקר כשהושקע בו תקציב גדול וכשאנימטורים מעולים עשו אותו לתאווה לעיניים, שהתלת-ממד רק שיפר. זה לא סוד שאפקטים טובים לא יכולים לכפות על תסריט שעשוי ולא אמין, או על סוף טוב מדי ומוסר-השכל כה מובהקים שהם צורמים, וחבל שזה הכיוון שבו יוצרי הסרט בחרו ללכת.
