נועה פז נשלחה ל"מכסחות השדים" החדש, לצפות בצוות החדש נלחם באפוקליפסה ומסתבר שזה לא סוף העולם
ארין גילברט נמצאת צעד אחד מקבלת קביעות כמרצה באוניברסיטה. היא עבדה קשה כדי לשים את העבר מאחוריה ולהיתפס כמדענית רצינית. אבל לחרדתה מישהו פונה אליה בנוגע לגירוש רוחות רפאים והיא מגלה שהספר העוסק ברוחות שכתבה יחד עם שותפתה לשעבר, אבי ייטס, צץ באינטרנט. הניסיון להוריד את הספר מהאינטרנט מביא לאיחוד בין השתיים לאחר שנים של פירוד. מפגש עם רוח רפאים מחזיר את התלהבותה המודחקת של ארין לרוחות, והיא מצטרפת אל אבי ושותפתה החדשה הולצמן לתיעוד ולכידת רוחות. בדרך מצטרפת אליהן גם פאטי, עובדת רכבת שנתקלה על הפסים ברוח והגיעה למסקנה שהיא שייכת לצוות מכסחות השדים. כמו כן, ארין מפוטרת מעבודה, אבי והולצמן מאבדות את המעבדה שלהן והעסק הפרטי שלהן נפתח. כל עסק מצריך מזכירה. כאן נכנס קווין, שחוץ מלהיות יפה, לא יודע לעשות הרבה. ארבעת המכסחות רודפות אחר רוחות ושדים, ובדרך צריכות להתמודד עם ראש העיר, מזכיר טיפש במיוחד, מגיבים סקפטיים ביו טיוב, ומשוגע אחד אשר רוצה לשבור את המחסום בין העולמות ולהביא את המתים אל עולם החיים.
איזון טוב בין עלילה והומור
הסרט טוב מאוד. הוא מצליח לשמור על איזון בין עלילה להומור, ואינו נופל לבדיחות פלוצים או פאנצ' ליינים. ההומור מבוסס על מצבים ועל אופי הדמויות והתקשורת ביניהן. הריבוט, או ההמשך לפרנצ'ייז "מכסחי השדים" גם מצליח להיות עצמאי לחלוטין וניתן לראותו בלי להכיר את הסרטים הקודמים. הנחת היסוד דומה – צוות של מכסחי שדים שצריך להגן על ניו יורק מרוחות רפאים, אולם האופן בו העלילה מתקדמת והסיבות למתרחש שונות לחלוטין. יחד עם זאת, אלו שבאים לאחר שראו את הסרטים יהנו מרפרנסים, הופעות אורח מוכרות ומהאופן המוצלח בו סרט משנות השמונים עבר עדכון והתאמה להווה. התאמה זו ברורה בין השאר בכך שהדמויות הראשיות הן נשים, הן לא מעשנות, לאישה השחורה יש תפקיד משמעותי ולא רק "האישה השחורה", בניין ענקי באמצע ניו יורק נמצא מעבר ליכולת הכלכלית של הדמויות, ואף אחד כבר לא מדבר על לקחת משכנתה מהבנק בריבית בלתי אפשרית.
הסרט הומוריסטי ולא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי, וכך זוכים הצופים לצפות במצבים מסוכנים, כמו בדיקת נשקים שיוצאת משליטה, אשר אינה דרמטית אלא מלאה בהומור ובסצנת לחימה כיפית ולא אמינה בעליל. גם הרוחות המפחידות ביותר אינן מפחידות מידי. בקשר לרוחות הרפאים, אין ספק שחוויית התלת-ממד משפרת את ההנאה מהסרט.
דמויות נשיות עגולות
הדמויות בסרט מוצלחות וכך גם היחסים ביניהן. הדמויות הראשיות, ארין ואבי, מתחילות את הסרט לאחר שנים של פירוד ותחושת בגידה ועזיבה. אולם הסרט לא מתעכב על כך. אהבתן לרדיפה אחר רוחות רפאים והוכחת קיומן חשובה יותר מהכול והחברות ביניהן ניכרת. אבי הנלהבת והבטוחה בצדקת דרכה וארין המדענית הזקוקה לאישור חיצוני, מתאימות, מקבלות ומאזנות אחת את השנייה. הולצמן, גיקית ומהנדסת, נהנית להמציא מכשירים שיוצרים הרס ונאומי הטכנו-בבל שלה מצויינים. פאטי מכירה את ניו יורק כמו את כף ידה ואף פעם לא מהססת לומר מה דעתה, למרות שאינה מדענית מדופלמת. הארבע הופכות לצוות של נשים שמפרגנות, מגינות וצוחקות אחת על השנייה. לצערי, הסרט משמר דברים מהסרט המקורי, כמו זאת שהאישה השחורה היא האחרונה, להצטרף ואין לה השכלה בתחום. אולם בניגוד לדמות השחורה האחת בסרט המקורי, כאן לפאטי יש סיבה להפוך למכסחת שדים מעבר לצורך במשכורת קבועה והתרומה שלה לצוות משמעותית.
הסרט עושה חילוף תפקידים מהתפיסה המסורתית של סרטי שנות השמונים, וכך המזכירה היפה אך לא חכמה במיוחד הופכת להיות מזכיר יפה ולא חכם במיוחד. ייתכן כי הדבר יפריע לחלק מהצופים. אישית, הרגשתי קצת לא בנוח עם השימוש בסוג כזה של הומור, אבל תפקידו של המזכיר קווין כקומיק ריליף ויותר, כל כך מוצלח שהצלחתי ליהנות גם מאספקט זה של הסרט. מעבר לכך, רוב הבדיחות היו בעיקר על חוסר יכולתה של ארין לתפקד כשהוא לידה. בכך למעשה צחקו על חוסר הכישורים שלה, ופחות על טיפשותו ויופיו של קווין. וכמובן, מדובר בחלק מינורי יחסית בסרט.
בנימה אישית, הטריילר לא דיבר אליי כלל וכבר תכננתי כיצד אכתוב שגם סרט רע שכל הדמויות הראשיות בו נשיות מקדם שוויון וחשוב שיוצג. אבל לא התעורר בכך צורך. הסרט טוב בפני עצמו. העובדה שכל הדמויות הראשיות הן נשים נהדרת, אך אינה רלוונטית להיותו של הסרט מוצלח. הסרט מצליח להימנע ממלכודות של סרט על (כמעט לחלוטין) טהרת הנשים. אין בדיחות מחזור, הדמויות לא רבות אחת עם השנייה – בטח לא בגלל גברים, ואין כלל עניין רומנטי בסרט. דברים אלו נהדרים ומאפשרים ליחסים בין הדמויות ולסכנת האפוקליפסה לקדם את העלילה.
לסיכום, מומלץ לראות את הסרט, הטריילר לא ממש מייצג, ואל תשכחו להישאר עד סוף-סוף הכתוביות.
