חרב שניונית – ביקורת ספר

ביקורתה של מאיה מרמרי על 'חרב שניונית', הספר השני בטרילוגיית אימפריית הרדש, מאת אן לקי

חרב שניונית, מאת אן לקי, הוא הספר השני בטרילוגיית "אימפריית הרדש". הספר ממשיך את הרפתקאותיה של השניונית ברק, עכשיו קומודור בשירות האימפריה. תחת הוראתה של הלורד של הרדש היא טסה עם חמלאת קאלר, וצוות האנושיות-שניוניות שלה לשמור על תחנת אתוק, והשערים שבסביבתה. לצוות מצטרפת ברגע האחרון "גורת קצינה" תחת המלצה של הלורד של הרדש. זאת למורת רוחה של ברק, שלא סומכת על אף מילה או בקשה שיוצאת מפיה של הלורד. אין זה משנה אם מדובר בגופה ששייכת לסיעה הראשונה, לשנייה או לכל נגזרת אחרת במלחמה על השלטון, שמאיימת לפורר את האימפריה כולה.

כבר בתחילת המסע, חשדותיה של ברק מתאמתות כשהקצינה שצורפה אליה מתגלה כשליחה של שליטת הרדש במובן הכי עמוק שיכול להיות. גילוי מרעיש זה אמנם לא משנה את תכניותיה של הגיבורה (שבמידה מסוימת לקחה אותו בחשבון), אבל בהחלט מוסיף לה גורם כבד-משקל להתייחס אליו. גילוי זה כמובן אינו האחרון בספר, ומהווה למעשה רק את אות הפתיחה למסע של הפתעות נוספות שבאות עם הגעת הספינה לתחנת אתוק. תחנה זו, בדומה לפריפריות אחרות, אינה מתנהלת כהלכה בלשון המעטה. מעמדות גזעיים ניכרים כבר למן ההתחלה, וההבדלים בניהם מתגלים כגדולים יותר ויותר ככל שהעלילה מתקדמת וחושפת נקודות עוול נוספות. כל זאת בא כרקע וכמטרה משנית למטרה האישית של ברק והיא לוודא את ביטחונה של אחותה של סגן אאון ולעזור לה בכל דרך שתוכל, על מנת לכפר במעט שהיא מסוגלת אליו על הריגת הסגן.

כמו ב"יושרה שניונית", הספר הקודם, גם פה ניכרת מחשבה רבה, בין אם בתרבויות הרבות המאכלסות את התחנה, השפות שעפות באוויר (וההערות הלשוניות עליהן) ובפוליטיקה הנוכחת תמיד, גם אם לא מצוינת במפורש. הסופרת לא מתעצלת ובוראת דמויות משניות חדשות, מרתקות כשלעצמן, שמשתלבות יד ביד עם האינטראקציות בין קבוצות הכוח השונות (מסובכות לא פחות מבספר הקודם) ועם האינטליגנציות המלאכותיות, שזוכות לבמה יותר נרחבת בספר הזה. בספר זה יש גם חשיפה רחבה יותר לקושי של הדמות הראשית להשלים עם היותה אדם יחיד, בשונה ממה שהייתה עד עכשיו. אם בספר הקודם היא בעיקר התאבלה על האובדן, פה החיסרון מורגש תדיר כשברק מנסה לתמרן בין משימותיה כקומודור לבין המגבלות המוח האנושי שנכפו עליה.

מגרעות שניוניות

לצערי, זהו החלק בו אני רושמת את מגרעות הספר, שמתבטאות פה לדעתי ברמה נמוכה יותר של גימור בהשוואה לספר הקודם. התחושה שלי הייתה שהעלילה התפזרה קצת בחלקים מסוימים בספר ושהגיבורה נמשכת מהמטרות העיקריות שלה. נושא נוסף שהעיב על חווית הקריאה שלי היה המגוון הרב של דמויות משנה מעניינות. ריבוי זה הוביל בעיניי לכך שדמויות משנה רבות לא זכו לבמה מספקת למקום להתבלט יותר, ולהוות חלק מהותי ומשפיע יותר בסיפור. דוגמה מעולה לכך היא סייברדן, שזכתה לפיתוח מעולה בספר הקודם, זוכה "לזמן מסך" קטן יחסית שמתרכז ברובו בסוף הסיפור. הפרמטרים הללו ניכרים גם בסוף הסיפור שנכתב בצורת"Cliffhanger", בניגוד לספר הקודם, שהשאיר אותך משתוקק לעוד, בטבעיות קלילה וללא מאמץ.

לסיכום

חשוב לי להדגיש שמדובר בספר שהאכזבה העיקרית שלי ממנו היא שהוא לא טוב כמו הספר הראשון, שהיה בין הספרים הכי טובים שיצא לי לקרוא בז'אנר. עדיין מדובר בספר מעולה שנוגע בשאלות רבות בנוגע לתרבויות בין עמים כבושים, ההשפעה של המכונות ושל התוכנות שמפעילות אותן על חיינו, סוגיות נוספות שעולות נוגעות לגישות שונות למושגים בסיסיים בחיינו, כמו מוסר, כבוד ונאמנות, ואני בהחלט מתכננת לקרוא את הספר הבא בסדרה. מומלץ בחום לכל אוהבי המד"ב שמחפשים אופרת חלל מורכבת, מרעננת, מהסוג שקשה להניח מהידיים עד שסיימת לקרוא.

חרב שניונית (Ancillary Sword)
מאת: אן לקי
תרגום מאנגלית: עמנואל לוטם
הוצאת סיאל (2015)
278 עמודים