ברנדון סנדרסון, המוח היצירתי מאחורי סדרות ספרי פנטסיה, כגון אלנטריס, הערפילאים, לב-פלדה ואלקטרז, קפץ לביקור וירטואלי בספרייה, ודיבר אתנו על הנושא הכי טוב בעולם – ספרים
שלום מר סנדרסון,
קודם כול, אני רוצה להודות לך על כך שהקדשת לנו מזמנך והסכמת לקיים את הריאיון הזה. הספרים שלך מאוד אהובים על ידי הקוראים של הספרייה הפנטסטית. הם ביקשו מאתנו לקיים את הריאיון הזה כבר לא מעט זמן, ואני שמח שהתאפשר לנו לעשות זאת.
מה המקום של הדת בחייך בהשוואה לתפקידה בספריך? לדוגמה, התפקיד של רשויות הדת באלנטריס אינו חיובי במיוחד.
בהיותי דתי בעצמי, אני מוצא שהדרכים השונות שבהן אנשים באים באינטראקציה עם הדת מרתקות. לכן זה נושא שעולה בספרים שלי פעם אחר פעם, בזמן שאני בוחן כיצד אנשים שונים רואים את העולם ואת הקשר שלהם עצמם עם אלוהות.
באלנטריס במיוחד, עלה בדעתי הרעיון של הנבל (שהוא מיסיונר אגרסיבי) בזמן שאני עצמי שירתי כמיסיונר עבור כנסיית ה-LDS. ראיתי את הדרכים השונות שדתות שונות ניגשות להוראה, והחלטתי שהדבר הכי מרושע שיכולתי לדמיין בזמנו הוא שמישהו ישתמש בדת למטרות מרושעות. אבל זהו תמיד המצב – דברים טובים שהופכים לרעים הם לעתים קרובות הרבה יותר אפלים ממשהו שמעולם לא היה בו קמצוץ של טוב.
שאלה קצת מורבידית ברשותך, אבל כזו שמעניינת חובבי סדרות רבים – האם סיום מחזור כישור הזמן עבור רוברט ג'ורדן השפיע על האופן בו אתה כותב או ניגש לכתיבת ספרים וסדרות ספרים? האם יוצא לך לחשוב מה יקרה אם מישהו אחר יצטרך לסיים את ספריך?
חשבתי על זה – וכתיבת מחזור כישור הזמן היא בהחלט חלק מהסיבה שהיה עליי להתעמת עם זה. אני כן מרגיש שאני צריך לעשות מאמץ כדי להיות בטוח שהרשימות שלי מסודרת, שניתן יהיה לסיים סדרה עבורי, אם אני לא הייתי מסוגל לסיים אותה. אבל סביר להניח שהייתי רוצה שזה יקרה רק אם הסדרה הייתה בשלב מתקדם מספיק שזה יהיה הגיוני להביא אותה לסיומה.
אבל כן, חשבתי על זה.
בעבר הלא רחוק, ספרים על בני אדם בעלי כוחות-על, במקור ז'אנר מאוד ויזואלי, הפכו להיות פופולריים. מדוע זה לדעתך? מה הביא אותך להתחיל לכתוב עולם עם אנשים בעלי כוחות-על בעצמך?
אני לא בטוח שאני יכול להעיד עבור התנועה כולה, אבל עבורי, רוב הספרים שאני כותב נוצרים בגלל שאני מרגיש איזשהו חור בסיפורים סביבי. אני מוצא משהו שלא כותבים עליו, או סיפור שלא מספרים אותו, ואני מרגיש שאני יכול להוסיף משהו לשיח.
זה אומר שבאופן טבעי, הדברים שאני חווה משפיעים עליי מאוד. אם אקרא המון ספרות נוער ברצף, אתחיל לראות טרנדים ולרצות לצאת כנגדם, או לנסות ללכת בכיוון ההפוך. אם אני קורא הרבה קומיקס, אני אשאל מה הם לא עושים, ובאופן טבעי אתחיל לכתוב סיפור בראשי שימלא את החור הזה.
לב פלדה קרה מהסיבה הזאת, כשריתק אותי הרעיון של עולם בו אנשים אנוכיים מתחילים לקבל כוחות-על.
האם אתה מתכוון להוסיף סדרות נוספות ליקום קוסמיר, בנוסף לאלה הקיימים (גנזך אורות הסער, אלנטריס, הערפילאים, וורברייקר)?
דרקון הפלדה יהיה הסיפור של תחילת קוסמיר ויהיה סדרה. לא סביר שאעשה סדרות גדולות אחרות, כיוון שסיפורי היסוד הם אלו שהזכרת (פלוס דרקון הפלדה). אבל נראה. יש מחזור קטן על ת'רנודי שהרהרתי לגביו ויכול להפוך בסוף לסדרה.
האם נראה ספרי "קרוס אובר" בין סדרות ביקום קוסמיר?
ככל שנתקדם במגה-סדרה, כך תוכלו לראות יותר קישורים בין הסדרות. אבל זה לא יגיע להיות משהו משמעותי ובולט עד שאכתוב את ספרי המדע הבדיוני של הערפילאים, וזה צפוי להיות בעוד עשור בשקט.
במאמר שפורסם לאחרונה, הסופרת אן באואר דחקה בסופרים לגלות מהיכן ההכנסה שלהם מגיעה באמת, ולהפסיק להוליך שולל סופרים מתחילים ולגרום להם לחוש אשמה על כך שהם לא מצליחים לפרנס את עצמם מכתיבתם. מה דעתך על כתיבה ועל האתגרים של העיסוק בה במשרה מלאה? האם זה אפילו אפשרי בימינו?
זהו מאמר מעניין מאוד, והרבה מן הדברים שגב' באואר אמרה מוצאים חן בעיניי. אנחנו אכן מזניחים לדבר על הפריווילגיות שמאפשרות לנו לכתוב כפי שאנו כותבים. אני מגיע ממשפחה עם הורים שתמיד היו מאוד מעורבים בחינוך שלנו, שהדגישו את החשיבות של השכלה גבוהה, ושהעניקו לי קרש קפיצה לחיים. הידיעה והביטחון שאני אוכל להצליח היא, ככל הנראה, הפריווילגיה הכי גדולה שהחינוך שלי העניק לי.
למרות זאת, אני חושב שגב' באואר מתעלמת מן העובדה שרוב הסופרים אינם למעשה אנשים שמתגוררים במנהטן, הולכים לאוניברסיטאות היוקרתיות, או כאלה שלוקחים לעצמם עשר שנים לכתוב את הספרים שלהם. רוב הסופרים שאני מכיר ושפגשתי (אבל אני מודה שהיא ואני מסתובבים במעגלים שונים, כמובן) מנהלים חיי יום-יום הרבה יותר רגילים מזה. הם כותבים במהלך שילוב של הפסקות צהריים, ערבים ובזמן שילדיהם נמצאים בבית הספר. הם אמנים כשהם כותבים, כמו כולנו, אבל הם ניגשים אל הקריירות שלהם עם צורת מחשבה הרבה יותר "עסקית".
זה אפשרי לחלוטין להתפרנס מכתיבה בימינו—ואני מכיר מספר גדול של אנשים שעושים זאת. ההכנסות שלהם אולי לא מזהירות, ואולי הם לא גרים בדירות גדולות בעיר, אבל הם עושים מספיק כדי להתקיים מזה. אני לא מתכוון שסופרים צריכים להרגיש אשמים אם הם לא מרוויחים מספיק כדי להתפרנס, אבל אני גם חושב שזו יכולה להיות קריירה הרבה יותר ריאליסטית מכפי שגב' באואר מציגה.
ובכל זאת, אחרי שאמרתי את זה, כן הייתי צריך להעביר את שנות העשרים של חיי (לפני שהוציאו את ספרי הראשון לאור) בעבודה כפקיד קבלה במשמרות לילה בבית מלון, בהן יכולתי לכתוב בעבודה (מה שאפשר לי להחזיק בעבודה במשרה מלאה ולכתוב במשרה מלאה). זה כן עשה שמות בחיי החברה שלי, אבל ברגע שמכרתי ספר, יכולתי לעשות את המעבר לכתיבה במשרה מלאה במהלך היום, בתוך כשלוש שנים. מאז קיבלתי די והותר כדי לפרנס את עצמי ואת משפחתי על הכנסה מכתיבה. אבל אודה כבר עכשיו שהניסיון שלי אינו טיפוסי, והחיים של סופר שספריו נמצאים בראש רשימות רבי-מכר יכולים להיות שונים מאוד מאלו של סופר שנמצא איפשהו באמצען.
אז כן, אני חושב שזה טוב להיות גלויים לגבי הדברים האלה. החיים הרומנטיים של הסופר, בדירה יקרה בעיר הגדולה, שעובד על הספר המושלם במשך עשור או יותר כנראה לא באמת קיימים במציאות, למעט עבור אלו שיש להם איזשהו מקור מימון. אבל אל תשכחו שאפשרי לחיות ברמת מחייה פחות נוצצת ועדיין להיות סופרים.
תודה רבה לך עבור הזמן שהקדשת לנו! בהחלט נתת לכולנו, קוראים וכותבים כאחד, קצת חומר למחשבה. המשך לכתוב ספרים מדהימים, ואנו מקיים שיצא לנו לשוחח שוב בעתיד.
אם אהבתם את הריאיון ואתם רוצים ללמוד עוד על ברנדון סנדרסון ועל יצירותיו, בקרו באתר הבית שלו, שמלא עד להתפקע בחומרים מגניבים, כגון מידע על ספרים קרובים, פרקים ראשונים, גלריית איורים ועוד הרבה דברים טובים!
