ילדה, חייזרים, ורובוטית אמא פולניה – "החיפוש אחר וונדלה" – ביקורת ספר

"החיפוש אחר וונדלה" שבה את ליבי כבר מציור הכריכה ומהטקסט בכריכה האחורית – ביקורתה של ד"ר דפנה קירש על "החיפוש אחר וונדלה", מאת טוני דיטרליצי

הספר "החיפוש אחר וונדלה" שבה את ליבי כבר מציור הכריכה ומהטקסט בכריכה האחורית –

"אווה תשע מעולם לא ראתה שמש אמיתית, מעולם לא היתה בחוץ. למעשה, היא מעולם לא ראתה יצור חי בכל שתים-עשרה שנות חייה.

הכול משתנה כאשר צייד רצחני הורס את ביתה התת-קרקעי ושולח אותה למסע הישרדות להצלת חייה. היא רוצה נואשות למצוא מישהו כמוה, ויש רמז אחד שנותן לה תקווה: תמונה מתפוררת של ילדה, רובוט ויצור אנושי, עם המילה וונדלה שעדיין אפשר לראות."

ישנם הרבה יותר ספרי פנטזיה לילדים ונוער מאשר ספרי מד"ב לקהל יעד זה, ומתיאור הרקע כבר היה ברור שמדובר בספר מדע בדיוני – שינוי מרענן. התעלומה והחיפוש שהעניקו לספר את שמו הוצגו באופן מסקרן שמשך אותי להמשיך לקרוא.

מי היא אווה? מדוע גודלה כך? מה קרה לשאר בני האדם? על איזה כוכב היא נמצאת? ולמה "תשע"? האם בעתיד מספרים מהווים שם משפחה נפוץ ולגיטימי, או שזהו מספר סידורי? ואם כן, מה קרה לשמונה ה"אוות" הקודמות?

הקוראים פוגשים את אווה לראשונה בתוך המקלט התת קרקעי שלה, עם הרובוטית "אימה" (Muthr במקור) שמגדלת אותה, ונחשפים לשגרת החיים שלה עד אז – אימוני הכנה להישרדות בחוץ, הכנת ארוחות, צפייה בסרטים מצוירים, ונדנודים בלתי פוסקים מצד הרובוטית על כך שלא סידרה את חדרה, לא ישנה מספיק, או לא השקיעה מספיק בלימודיה.

שגרה זו נקטעת בחדות כבר בשלב מוקדם יחסית בעלילה. אווה נקלעת לסכנת חיים ונאלצת לברוח מהמקלט, לנסות לשרוד בחוץ לראשונה (בלי אימה, שנשארה במקלט) ולזהות מי ידיד ומי אויב. למרבה הפלא, סימולציות ההכנה ההולוגרמיות המקיפות שעברה, מתגלות כלא-רלוונטיות. הצמחים ובעלי החיים בחוץ שונים לחלוטין מאלה שלמדה והתכוננה אליהם, ואפילו מכשיר העזר הקטן שלה, האומניפוד, לא מסוגל לזהות אותם, מה שמוסיף למתח, לתחושת התעלומה ולתחושת הסכנה התמידית.

זהו ספר שקשה להניח מהיד – אירוע רודף אירוע, סכנה רודפת סכנה, ולדמויות אין כמעט אפשרות להירגע ולנוח בין סכנה אחת למשנ‎‏ֶהָ.

מבחינת הדמויות, החייזרים שאווה פוגשת בדרכה מעניינים, הן מבחינה חיצונית, והן מבחינת בנייתם כדמויות עגולות. אווה עצמה מצטיירת לעתים כילדה אמיצה ולעיתים כמפונקת שהיתה מעדיפה לחזור לחדרה ולסרטים המצויירים, או כאימפולסיבית ופזיזה (חלק מהאירועים המפחידים והסכנות לחבורתה של אווה היו נמנעים אם אווה היתה חושבת רגע נוסף לפני שהיא פועלת, או נמנעת מלעשות פעולה שהזהירו אותה בפירוש שלא תעשה). כלומר, היא בנויה כדמות אמינה של נערה על סף גיל ההתבגרות, שזכתה כל חייה להגנה ולשירות בלתי פוסקים.

אחת הזוויות היפות בספר היא היחס לטכנולוגיה. הטכלונוגיה, משוכללת ככל שתהיה, אינה תחליף לשכל ישר, חיפוש ידע חדש, תושייה וחברות. בתחילה אווה המומה כל פעם מחדש לגלות שה"מחשב יודע-כול", או האומניפוד לא מזהים יצור או מצב – שהמידע שברשותם חלקי ולא מושלם ולכן הם יכולים לטעות.

דוגמה יפה נוספת היא הבגדים של אווה. אלו בגדים טכנולוגיים חכמים: מגפיים שמודדים את המרחק שהיא הולכת וטוניקה משוכללת שסוקרת את המדדים הגופניים ואת מצבה הבריאות של אווה, מתאימה את עצמה לטמפרטורה הסביבתית (הסיבים מצטופפים ומתעבים בעת קור וכך מחממים יותר), ואף יכולה לקבע שברים ולחבוש פצעים. למרות כל השכלולים, חלק מהקטעים המשעשעים ביותר בספר הם מגבלות הטכנולוגיה או חוסר ההתאמה שלה למציאות: איטיות של מכשיר בעת מצב חירום – "תארי את מצב החירום. התיאור לא הובן, חיזרי עליו בבקשה", וסתם טרדה:

"למה הפיזיו-סקנר לא פועל? מתי בדקת אותו בפעם האחרונה? שאלה.

"אני לא יודעת," השיבה אווה. "הוא הטריד אותי עם כל ה'אנא הוסיפי נוזלים מיידית' ו'אנא השתיני עכשיו' אז כיביתי אותו".

הרובוטית, אימה, אינה דוגמה למגבלות הטכנולוגיה אלא דווקא לאינטלגנציה מלאכותית. היא הדבר הקרוב ביותר לאם שיש לאווה, והיא ממלאת את התפקיד במסירות. כמעט כל משפט שהיא אומרת מתאים בדיוק לאבטיפוס של אמא פולנייה, מה שמעורר הן שעשוע והן רגשות הזדהות.

ולסיום, כמה מילים על האיורים. מחבר הספר, טוני דיטרליצי, אייר גם את סדרת ספרי הפנטזיה לילדים  "עלילות ספיידרוויק" של הולי בלק. הפעם הוא במרכז הבמה כיוצר יחיד – סופר ומאייר יחד, והוא עושה לטעמי עבודה מצוינת. האיורים הרבים בספר תורמים חוויה ויזואלית ומוסיפים הרבה לשקיעה של הקוראים לתוך העולם. אני מצאתי את האיורים מקסימים ומחלקם התקשיתי להסיר את העיניים, ואני משערת שזה יוסיף גם למשיכה של קוראים צעירים לספר.

לסיכום, מומלץ בחום, לכל הגילאים. חשוב לציין: מי שיודע שילדיו נרתעים מקטעים מפחידים או נבהלים בקלות – הייתי ממליצה לשקול את ההמלצה או הקריאה. הספר נע מסכנה לסכנה, מאירוע מפחיד אחד למשנהו, ויש קוראים שעבורם זה יכול להיות יותר מדי.

החיפוש אחר וונדלה
ספר ראשון בטרילוגיית וונדלה
מאת: טוני דיטרליצי
תרגום מאגלית: יעל ענבר
הוצאת מטר (2015)
487 עמודים