מואנה היה תאווה לעיניים ושעתיים של הנאה צרופה. האנימציה מהפנטת, המוזיקה מכשפת, הדמויות גורמות ללב להתרחב מרוב חיבור לדמויות.
מאת: גילי טייכהולץ
מואנה מואנה, כמה חיכו לך. כמה בכו לך. כמה תקוות תלו בך!
הטריילרים שלך הבטיחו לצופים סרט משעשע, עם דמות נשית חזקה והעלו את הציפיות לרף גבוה מאוד.
אני חייבת להודות שמילאת את הציפיות ממך. אבל זה גבה מחיר.
קצת על הסיפור
הסרט "מואנה" מספר על אגדה עתיקה בת אלף שנים, חצי האל מאווי גונב את ליבה של טה-פיטי, האלה הגדולה, ומשחרר בכך אפלה גדולה שמחריבה לאיטה את העולם, צעד אחר צעד. את העולם יהיה אפשר להציל רק אם הלב של טה-פיטי יוחזר למקומו.
על מואנה רואים מתחילת הסרט שהיא ילדה מיוחדת במינה. בטריילר המפורסם רואים אותה כפעוטה, שהאוקיינוס אוהב.
מואנה גדלה לנערה צעירה ומבטיחה, ביתו של הצ'יף, שלא מסוגלת להרחיק את הלב שלה (או את עצמה, ילדה קרצייה!) מהאוקיינוס הגדול והנפלא.
כשהאפלה מתקרבת, מואנה, כאלופתו של האוקיינוס, מקבלת מסבתה האהובה את הלב של טה-פיטי, משאירה תעלומה לא פתורה על איך הלב הגיע דווקא לידיה של סבתה, ונשלחת למצוא את מאווי ולהכריח אותו להחזיר את הלב של טה-פיטי למקומו.
עם דמעות בעיניים
לזכותו של הסרט אזקוף לא מעט דברים. סאונדטרק מדהים שעומד בגבורה בנפלאותו לצידו של מלך האריות והשאיר אותי מזמזמת את השיר של מואנה כל היום שלמחרת.
מואנה עצמה היא דמות נשית חזקה, נאה אך לא סטראוטיפית או חיננית במיוחד, מלאת אומץ אך לא טיפשה, בעלת רצון ללמוד אך בלי לוותר על עמדתה, ואהבה גדולה גדולה למשפחתה האי-האי, הסייד-קיק התרנגול שלה, הוא בלי להתלבט הדמות הכי מוצלחת, אהובה ומצחיקה בסרט הזה.
"מואנה" משאיר את הקהל עם דמעות של צחוק, ומביא בעצם בדיוק את כל מה שהקהל ביקש. הסרט הזה נועד, ללא ספק, לדבר אל לב הקהל ולרצות אותו.
על האנימציה אין בכלל מה לדבר – השיפור ניכר מסרט לסרט, וזה לא נשבר כאן. האנימציה מדהימה, ככל הנראה הטובה ביותר שדיסני הוציאו עד היום ובוודאות הכי טובה מבין התלת מימדיים, הפרטים הקטנים מושקעים בטירוף והאווירה סוחפת כל כך, שלרגע קטן הייתי בעצמי על האי הזה, יחפה, עם חול בין האצבעות של הרגליים.
וההשלכות היו קשות
"מואנה" שילם מחיר כבד עבור הדמות הנפלאה של גיבורתו.
דבר ראשון, הוא צפוי כמעט באופן מגוחך. לא היה רגע בסרט שבו חשבתי לעצמי, "הו אלוהים, אני חייבת לדעת מה קורה הלאה!", כי ידעתי מה קורה הלאה. ראיתי את זה קורה שוב ושוב ושוב בכל סרט אפשרי, ולא רק של דיסני.
זה מוביל אותי לנקודה השניה. כל סצנה בסרט מעלה המחשבה של "היי, זה בדיוק כמו בסרט ההוא של דיסני!".
"מואנה" מורכב מהמון סצנות שכבר היו, מהמון דמויות שכבר גולמו, והביא מעט מאוד חומר מקורי משל עצמו. "מואנה" העביר את התחושה שדיסני חתכו מהסרטים שלהם את החלקים שהקהל הכי אהב בהמוני סרטים שלהם, הרכיבו אותם למעיין פאזל משונה, הוסיפו קצת צבע אקזוטי ואנימציה מהממת, והופ! סרט חדש.
לשלילה אך גם קצת לחיוב, הסרט הזה מלא מלא מלא בבדיחות עצמיות. דיסני צוחקים על עצמם עם הקהל, מה שהיה קורע מצחוק בפעם הראשונה, משעשע בפעם השניה, ומאוס מאוד בפעם השלישית והלאה. כן דיסני, כל הכבוד, הומור עצמי זה נהדר ובוגר, אבל חלאס, כמה אפשר בסרט אחד?
לסיכום
"מואנה" היה תאווה לעיניים ושעתיים של הנאה צרופה. האנימציה מהפנטת, המוזיקה מכשפת, הדמויות גורמות ללב להתרחב מרוב חיבור לדמויות.
אבל הייתה תחושה מאולצת. הסרט לא מקורי, לא מחדש, ולא עושה כלום מלבד להיות בדיוק בדיוק מה שהקהל דרש, ורוב מה שהוא דרש זה דמות נשית חזקה. דיסני כל כך התאמצו לתת את הגיבורה המושלמת, שהם קצת שכחו לעשות, ובכן, את הסרט עצמו.
