לקראת הבכורה של "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים" צפריר גרוסמן יוצא למסע בזמן בסדרת כתבות על מלחמת הכוכבים בספרות
בשנת 1973 הבמאי ג'ורג' לוקאס היה סחורה חמה. הסרט אמריקן גראפיטי בבימויו היה הסרט הרווחי ביותר של אותה השנה. הוא הרוויח 200 מיליון דולר על תקציב של פחות ממיליון דולר והיה מועמד לפרסי אוסקר רבים, כולל הסרט והבמאי הטובים ביותר. לוקאס ניגש לביים את סרטו הבא "מלחמת הכוכבים", והאולפנים לא ידעו איך בדיוק לאכול את החיה הזאת – "מערבון בחלל". לוקאס היה יכול לבקש לעצמו משכורת הגונה, בהתאם למעמדו העולה, אך תחת זאת הודיע לבעלי האולפנים שהוא מוכן לוותר על משכורת שמנה ולהסתפק ב-150,000 דולר בלבד, בשני תנאים: האחד, שהוא מקבל את הזכויות לכל המרצ'נדייז של מלחמת הכוכבים, והשני שהוא מקבל את הזכויות לכל סרטי ההמשך. בעלי האולפנים קפצו על המציאה, כי היה להם ניסיון מר מאוד עם מרצ'נדייז מסרטים קודמים. החלטה הזאת הפכה את ג'ורג' לוקאס למולטי-מיליארדר. מוערך שעד היום, רק הצעצועים של "מלחמת הכוכבים" הניבו רווח נקי של 5 מיליארד דולר.
מלחמת הכוכבים מגיעה אל הכתב
מעבר לבובות, לצעצועים ולקופסאות האוכל, יצאה גם סדרת ספרים שנועדה להנציח את הרפתקאותיהם של לוק סקייווקר וחבריו. הספר הראשון יצא לאור יחד עם הסרט ונקרא בפשטות "מלחמת הכוכבים." שם המחבר שהיה חתום על הספר היה ג'ורג' לוקאס, על אף שהיה זה אלן דין פוסטר, שכתב את הספר כסופר צללים. כבר לפני צאתו של הסרט הראשון לאקרנים, ג'ורג' כבר תכנן את סרט ההמשך, אבל הוא לא ידע אם הסרט יזכה להצלחה מספקת. לכן, הוא שכר את אלן דין פוסטר שיכתוב ספר המשך ל"מלחמת הכוכבים" אם הוא יהיה כישלון. הוא הורה לו להוריד את דמותו של האן סולו (לא היה חוזה לסרט המשך עם האריסון פורד) ולהשתמש בכמה שיותר חפצים מהסרט הראשון. כפי שספרי ההיסטוריה מלמדים, "מלחמת הכוכבים" הפך לאחד הסרטים הרווחיים ביותר. ללוקאס היה מספיק כסף לכתוב המשך כראות עיניו, והספר של דין פוסטר יצא לחנויות בשנת 1978 כהרפתקה בודדת של לוק וליאה בשם "Splinter of the Mind’s Eye".
אחרי הצלחה שכזאת, נראה שג'ורג' לוקאס ינוח על זרי הדפנה ויכתוב עוד ועוד ספרים על "מלחמת הכוכבים" על מנת לרצות את הקוראים הרבים, אבל לא כך היה. לוקאס היה קנאי עד מאוד ליצירתו והיה מעורב בכל שלבי הכתיבה. הוא היה צריך לאשר אישית כל ספר וספר כדי שיתאים לחזון שלו. במהלך סוף שנות ה-70 ותחילת ה-80 יצאו מספר ספרים שנקראו "הרפתקאותיו של האן סולו" ו"הרפתקאותיו של לאנדו קלריסיאן". אלו היו ספרי הרפתקאות קצרים שסיפרו על מעלליהם של צמד הנוכלים האהוב בתקופה לפני סרטי "מלחמת הכוכבים", אך לא רמזו כהוא זה על עלילת הסרטים עצמם. עם יציאת הסרט האחרון "שובו של הג'דיי", ההתלהבות מהמותג קצת התפוגגה. גם מכירות הספרים לא הרקיעו שחקים (אני מאשים את האיווקים), והוחלט להפסיק עם הוצאתם. יידרשו עוד כמעט 10 שנים לתחייה המחודשת.
ב-1991, הוצאת באנטם הצליחה לשכנע את ג'ורג' לוקאס לאפשר להם לכתוב ספרי המשך של "מלחמת הכוכבים" שיתארו את קורות חייהם של לוק, ליאה והאן לאחר הניצחון במרד. כמו כן, הוחלט שהספרים האלו לא יהיו ספרי נוער, כפי שנכתבו עד עתה, אלא ספרים לקהל בוגר, אותו קהל שראה בילדותו את סרטי "מלחמת הכוכבים" וכעת צמא לעוד. על מלאכת הכתיבה הופקד סופר המדע הבדיוני טימותי זאן, והספר הראשון היה "Heir to the empire", המתאר את המשך המלחמה בין הרפובליקה החדשה לבין שרידי האימפריה. הספר זכה מיד להצלחה מסחררת. הביקורות היללו אותו וכינו אותו "ההמשך שמעולם לא ראינו". טימותי זאן יצר דמויות חדשות שהפכו מיד לקלאסיקות, אך היו אלה הדמויות המרושעות שריתקו את קהל הקוראים: ג'ורוס ק'באות', אביר הג'דיי המטורף, מארה ג'ייד, ידו של הקיסר והמתנקשת האישית שלו שמאשימה את לוק במותו, וכמובן, האדמירל העליון ת'ראון, אויב מתוחכם וחובב אומנות שיודע לצפות מהלכים מראש והפך להיות מיד "האיש שכולם אוהבים לשנוא". כפי שיהודה ברקן אהב להגיד, אנחנו עוד נשוב אליו.
שני ספרי ההמשך, "Dark Force Rising" ו-"The Last Command" היו גם הם לרבי מכר והקברניטים של לוקאספילם הבינו שיש להם תרנגולת זהב חדשה. הם השיקו מיד גם סדרות נוער שהצליחו קצת פחות (חלקן אף תורגמו לעברית), אבל נראה שכל ספר שיש בו את המילים "מלחמת הכוכבים" הופך להצלחה מידית. בניגוד לסדרות ספרים אחרות המבוססות על סרטים וסדרות טלוויזיה, ההמשכיות בספרים אלו הייתה דבר חשוב ביותר, ולכן כל ספר שנכתב עבר דרך מערכת סינון קפדנית שבדקה שאין טעויות ברצף הזמן, במקומות ובעלילות הדמויות. יתרה מכך, עם הצלחת הספרים התחילה גם סדרת קומיקס מצליחה מאוד, שאף היא הייתה כפופה לאותה מחלקת המשכיות, וכך הקוראים היו יכולים ליהנות מהמשך העלילה מבלי להרגיש שעלילה אחת סותרת עלילה אחרת.
בזמנים הטובים, יצאו 5 – 10 ספרי "מלחמת הכוכבים" בשנה, וכמו כל דבר טוב, רמת הכותבים נעה מ"טוב" עד ל"בלתי קריא בעליל". כמו כן, תמיד היה ברור שהדמויות הראשיות לעולם לא תיפגענה. העלילה התפרשה על גבי 15 שנה, במהלכן האימפריה ניסתה פעם אחר פעם לפגוע ברפובליקה החדשה ונכשלה. רק כאשר באחד הספרים אחת מדמויות המשנה השוליות נהרגה, זה נחשב למאורע גדול. הקהל התחיל להצביע ברגליים והמכירות שיקפו זאת. עורכי הספרים הבינו כי המצב הקיים אינו יכול להימשך באופן זה והם החליטו לבצע שינוי. השינוי היה כה דרסטי וכה חד עד שהוא הצליח לפצל את קהילת הקוראים לשני מחנות. אבל על זה ועוד בכתבה הבאה.
