ריאיון עם סופיה מקדוגל, מחברת "שורדים על מאדים", על הכוכב האדום, כתיבה וכל השאר.
בימים אלה נוחת בחנויות הספרים בישראל הספר החדש של הוצאת "עוץ", שורדים על מאדים, מאת סופיה מקדוגל. לאחר שקראתי ונהניתי מאוד מהספר, הסתקרנתי לגלות עוד על המוח היצירתי מאחוריו. אחרי הכול, זהו ספרה הראשון של המחברת אשר רואה אור בעברית.
מקדוגל (1979) היא סופרת בריטית, בעלת שני תארים באנגלית מאוניברסיטת אוקספורד ומתגוררת בלונדון. בנוסף לכתיבה, היא גם מלמדת ומספקת ליווי מקצועי לכותבים, בדרך להשלמת ספריהם ולהוצאתם לאור. ספריה הראשונים שהתפרסמו היו טרילוגיה מסוגת ההיסטוריה החלופית, המתרחשת בעולם מודרני בו האימפריה הרומית לא נפלה מעולם. הסדרה הנוכחית שלה "שורדים על מאדים", כוללת את "שורדים על מאדים" (Mars Evacuees) ואת המשכו, "כלואים בחלל" (Space Hostages, התרגום לעברית שלי ואינו רשמי).
למרבה השמחה, לא הייתי צריך להסתפק בנתונים היבשים הנמצאים ברשת. מקדוגל הייתה אדיבה מספיק כדי להסכים לריאיון, במהלכו דיברנו על עבודה בכלל ועל "שורדים על מאדים" בפרט. אני שמח להביא לכם את הריאיון לכבוד השקת הספר בארץ.
תודה שהסכמת להתראיין. אני חייב להגיד שראיתי את הספר במהדורה העברית והוא נראה נפלא!
יאי, תודה! ראיתי תמונות. הוא נראה מצוין.
אוקי, שנקפוץ ישר פנימה?
בטח!
מתי ידעת שאת רוצה להיות סופרת?
כשהייתי בת שלוש! היה לי מזל מבחינת הורים. אמא שלי כל הזמן הייתה מקריאה לי סיפורים ונהגתי להכתיב לה סיפורים שהיא כתבה עבורי לפני שיכולתי לקרוא בעצמי. היו מדי פעם קריירות אחרות שרציתי בנוסף לכתיבה, אבל אני לא יכולה לזכור זמן בו לא רציתי לכתוב.
מה היה הסיפור הראשון שפרסמת?
"רומניטס" – זהו הספר הראשון מתוך טרילוגיית היסטוריה חלופית, בה האימפריה הרומית מעולם לא נפלה! יכול להיות שהיו כמה שירים לפני כן אבל חוץ מזה, פשוט נכנסתי ישר פנימה עם טרילוגיה, בגיל 23, כמו איזו משוגעת.
כיצד הכנת את עצמך להיות סופרת?
קריאה בלתי פוסקת וכתיבה כמעט בלתי פוסקת בעיקר. עשיתי גם תואר באנגלית (למעשה שניים), אבל הדבר החשוב ביותר היה הקריאה והכתיבה. כמו שאני אומרת, כל הסיפורים שכתבתי מאז שהייתי ילדה היו "רציניים" עבורי. לא ראיתי בהם בתור אימון למשהו שרציתי לעסוק בו בעתיד, רציתי לכתוב סיפורים עכשיו וזה מה שעשיתי.
כמה זמן כתבת לפני שפרסמת משהו?
ובכן, תלוי למה אתה מתכוון. הספר הראשון שלי למבוגרים התפרסם. לא הייתה לי מגירה מלאה בהם. אבל כן כתבתי מחזות ותסריטים במשך מספר שנים לפני כן. כתבתי גם ספרים באורך מלא (על חדי קרן!) בשנות העשרה הראשונות, ועבורי הם היו כולם רציניים.
(למעשה, חדי-הקרן היו בעיקר לפני גיל העשרה)
אם לא היית הופכת לסופרת, מה היית רוצה להיות או לעשות?
ובכן, אני חושבת שתמיד הייתי נהיית סופרת מסוג כזה או אחר. אבל הייתי – ועדיין הנני – מעוניינת בדרכים אחרות לספר סיפורים – ובלמידתן. בעבר רציתי לשחק או לביים. הייתה גם תקופה שבה רציתי להיות אקדמאית וללמוד על התיאטרון של תקופת הרנסס.
היכן מצאת את ההשראה ל"שורדים על מאדים"?
קיבלתי את הרעיון כשהייתי בת 9! היה לי בבית ספר גדול על מערכת השמש וידעתי שמאדים הוא כוכב הלכת הדומה ביותר לכדור הארץ ואחד המועמדים הטובים ביותר ליישוב עבור בני האדם. בבית הספר, קראנו את "להתראות מר תום", מאת מישל מגוריאן. הספר מספר על פליט שנשלח מלונדון אל הכפר בזמן מלחמת העולם השנייה. זה הקסים אותי – מעולם לא שמעתי על פליטים קודם לכן. התחלתי לחשוב, "לאיפה עוד היו שולחים אנשים? מה אם שום מקום על פני כדור הארץ לא היה מספיק רחוק?" אז התחלתי גרסה מאוד מוקדמת של "שורדים על מאדים" כבר אז. 5 שנים אחרי זה, ניסיתי לכתוב גרסה מדכאת מאוד בה הגיבורים היו בני-עשרה וכולם מתו. אז עזבתי את הסיפור לזמן ממושך, אבל תמיד הרגשתי שזה היה רעיון טוב.
האם תוכלי לחלוק אתנו את תהליך המחקר שביצעת לשם כתיבת הספר?
ידעת של-Google Earth יש הגדרה של "מאדים"? פחות או יותר גרתי שם. אתה יכול לסובב אותו ולהתמקד – למרות שאף פעם לא מגיעים קרוב כמו שהייתי רוצה. גם תמונות של נאס"א היו שימושיות. לחלק מהשאלות השתמשתי ב"מח כוורת" – אנשים בטוויטר היו מועילים להפליא. רציתי לדעת כמה רחוק יוכל ילד בן 12 לקפוץ על מאדים והייתה לי התשובה בתוך כעשר דקות (בערך 9 מטרים). החלטתי שאוותר על היצמדות למדע אם זה מה שהסיפור דורש, אבל אם יש דרך לדייק מבחינה מדעית, תמיד אנסה לבחור בה. אז למדתי הרבה מאוד על הפיסיקה של כוח המשיכה – זה משהו שרוב הספרים/סרטים על מאדים משמיטים, מה שמוזר, כי שהייה על כוכב לכת בו כוח המשיכה כל כך חלש תהיה משהו מרתק – זה לא משהו שהיית שוכח אפילו לדקה.
החייזרים שלך נראים מתוכננים בקפידה רבה. איך פיתחת אותם ולמה באופן זה?
ובכן – קודם כול, הם היו חייבים להיות מפחידים, והחלטתי שהדבר הכי מפחיד הוא משהו שאתה לא יכול לראות. והיה לי את הרעיון הזה שהם מקפיאים את כדור הארץ – אז הם התחילו קצת כמו רוחות רפאים – קרים ונסתרים. אבל היה חשוב לי שלעולם לא אתאר סוג של חייזרים שהם פשוט רעים, או שעושים דברים רעים רק בשביל הנאתם. הם היו צריכים להיות אנשים. לכן יהיו להם סיבות למה שהם עושים שתיראנה להם הגיוניות. וחלק מן הרעיון הוא שהילדים האנושיים יצטרכו לראות אותם. ואהבתי את הרעיון שמה שהם יגלו יבוא בסתירה גדולה לנוכחות הקפואה, המפחידה והמאיימת שמפניה פחדו זמן רב כל כך. אז כשאתה מגלה מי המורורים באמת, הם צבעוניים ואמנותיים ומלאי רגש. חשבתי – מה אם הם לא מבינים אותנו יותר מכפי שאנחנו מבינים אותם? אולי הם חושבים שהם הרגישים? וזה גרם לי להתחיל לחשוב – אולי הם פיתחו דרך אחרת של תקשורת? אולי בגלל זה אנחנו לא מבינים אלה את אלה? ואז שני הצדדים צריכים להתגבר על זה. לא רציתי שתהליך הלמידה האחד על השני יהיה קל, עבור אף אחד מהצדדים – זה לא כאילו שזה הכול אי הבנה גדולה, המורורים אכן תקפו את כדור הארץ במשך שנים וזוהי עובדה שלא הולכת להיעלם. אבל הם חברה מורכבת שחבריה אינדיבידואלים, ויש להם מניעים ניתנים להבנה, וגם זה לא הולך להיעלם. כל זה נשמע מאוד רציני – וזה אכן כזה. אבל חשבתי גם שהניסיון של בני האדם והחייזרים להבין האחד את השני יכול להיות ממש מצחיק – מה אתם אוכלים? איך נראות המשפחות שלכם? איך אתם קוראים לעצמכם? יש קטע בו הם עושים סוג של פיקניק ומסתבר שחייזרים ממש מתלהבים מקטשופ.
הספר שלך מושווה לעתים קרובות ל"בעל זבוב". מה דעתך ואיך את מרגישה לגבי ההשוואה הזאת?
ובכן, יש חלק בספר שהוא קצת "בעל זבוב בחלל", כן. אני מניחה שב"שורדים על מאדים" זה לא סוף הסיפור, וזה גם לא שהפרק הזה מוצג כתיאור מסכם של בני האדם. כל אחד מרגיש לפעמים פוחד, מבודד ופגיע, ובעיות קיימות גדלות והולכות ונהיות יותר מסוכנות בגלל זה. אחת הדמויות רואה את זה מגיע, כי היא כבר מודעת היטב לכך שיש בריונים ואנשים חסרי ביטחון ביניהם. אבל שאר הספר הוא למעשה על חברות ועל שיתוף פעולה. אני לא חושבת שהכאוס והבריונות איכשהו משקפים יותר את המציאות.
בספר, מאדים מייצג מעין התחלה חדשה עבור האנושות. באופן מסורתי גם ילדים הופקדו עם תפקיד דומה, כסיכוי לתקן את הדברים בהם קודמיהם נכשלו. אבל בספר שלך, לא הכוכב האדום ולא בני הנעורים מממשים את ההבטחה הזאת. למה זה?
שאלה מעניינת! אני לא בטוחה שהם לא מממשים את ההבטחה שלהם. אני חושבת שהם כן. הראשונים לבוא במגע עם המורורים ולהתחיל את העבודה הקשה של הבנתם הם ילדים, וזה כן מתרחש על מאדים. אבל, אני מניחה שזה הדרגתי ומלוכלך ויש נסיגות! המלאכה של הפיכת מאדים למקום ראוי למחייה ויפה עדיין נמשך, אבל התהליך אטי ולפעמים מסוכן. במקביל, הילדים האנושיים נמצאים שם כדי לשמור על בטחונם מפני החייזרים, אבל הם עצמם אנושיים, ולכן מסוגלים בהחלט ליצור הרבה בעיות בכוחות עצמם. אבל כמו שאמרתי קודם, אפילו כשהכול משתבש, זה לא הסוף.
ובכל זאת, במקום לייצג "התחלה חדשה", הם חוזרים על דפוסי ההתנהגות של העבר, חברה של "החזק שורד".
ובכן, אני חושבת שזה ספר מאוד אופטימי – אבל אני לא עד כדי כך אופטימית מטבעי שאחשוב שילדים הם לחלוטין תמימים ומושלמים. יהיו ביניהם בריונים, ובמצב מתוח ומפחיד כמו זה, לא דרוש הרבה כדי שדברים יצאו מכלל שליטה.
אולי זה אומר משהו עליי, שאני חושבת שכך הם יתנהגו? אני סבלתי מבריונות בבית הספר. ביססתי לא מעט ממה שג'וזפין עוברת על דברים שקרו לי. לעולם לא אראה קבוצה גדולה של אנשים כמשהו לגמרי בלתי מזיק.
"שורדים על מאדים" מציג מגוון נאה של נשים חזקות ורבות תושייה: אליס דר ואמה הגיבורה, סטפני דר, ג'וזפין, דר' ואלרי מאלדון. האם זה מכוון? האם את חוששת שזה יגרום לסיפור לפנות יותר לבנות ופחות לבנים?
במרכז הסיפור יש שתי בנות ושני בנים, ויש בספר גם גברים שנוהגים בגבורה. איכשהו אף אחד לא שואל אותי למה כתבתי אותם… אבל כן, זה מכוון. נמאס לי מסרטים וספרים שנותנים לי ילדה אחת בצוות של בנים, שאז צריכה לשאת את המשקל של היותה הבת, והיא אף פעם לא זוכה להיות פשוט עצמה. הלוואי ולא הייתי חושבת שזה נושא בעייתי. בקרב ילדים, אני לא חושבת שזה ככה. אני חושבת שמגיע לילדות לראות יותר ילדות ונשים בספרות שלהן – כאלה שהן כל מה שבני אדם יכולים להיות, טובות ורעות, רציניות ומצחיקות, משונות או מיושבות בדעתן. אבל אני חושבת שגם לבנים זה מגיע, ואני חושבת שהם בסדר עם זה – אלא אם כן מבוגר מתחיל להגיד להם שאולי הם לא צריכים לקבל את זה. קיבלתי פידבקים נפלאים מילדים. אלה מבוגרים שהופכים את זה למשונה. הצוות המרכזי הוא שוויוני לחלוטין. ובכל זאת, מו"ל אחד אמר ש"בנות לא קוראות ספרים על חלל ובנים לא קוראים ספרים על בנות". אבל מי אמר שהם לא? זה עצוב.
לא מזמן יצא המשך ל"שורדים על מאדים". כמה ספרים לדעתך יהיו בסדרה הזאת?
כרגע, נראה שרק שניים.
ומה הדבר הבא שנוכל לצפות לו ממך?
אני עובדת עכשיו על ספר חדש למבוגרים, אבל אם הייתי מגלה לך פרטים עליו… 🙂
לא, לא היינו רוצים שזה יקרה!
תודה רבה על הריאיון המרתק. נקווה לשמוע עלייך עוד הרבה בישראל!
שורדים על מאדים באתר הוצאת עוץ
