"כוכב הקופים: מלחמה" הוא פשוט סרט קיץ מהנה, מעורר מחשבה לפרקים וסיפור שיגרום לכם להריע לקופים ולקרוא "בוז!" לבני האדם, וזה חייב להיות הישג.
"כוכב הקופים: מלחמה" הוא הסרט האחרון בפרנצ'ייז קולנועי ותיק שראשיתו עוד בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת. אותו סרט מדע בדיוני מ-1968, שזכה למעמד של סמל תרבות, התבסס על ספר מדע בדיוני צרפתי, מאת פייר בול. אבל בעוד ספרו של בול די נשכח, הפרנצ'ייז הקולנועי צמח ופרח. תהליך דומה קרה גם עם סרטי "רמבו", בשנות ה-80, שהראשון בהם התבסס על ספר מצוין בשם "משחק הדמים", אך הסרטים הבאים פשוט התנתקו ממקורותיהם והלכו בדרכם.
כל זאת בא להסביר שהצופים המגיעים אל "כוכב הקופים: מלחמה" מצופים להבין במה הדברים אמורים (אם כי לא צריך להיות בדיוק גאון כדי לעשות 2+2 ולהבין מה קרה קודם ולאן הדברים מועדים). כבר התופים האפריקאים המלווים את נעימת הפתיחה של "פוקס המאה ה-20" מכניסים לאווירה, ומהם צוללים אל מעמקי היער בעולם הפוסט-אפוקליפטי, בו קופים תבוניים ושארית בני האדם נמצאים במאבק מתמיד ונואש להישרדות. בסרט הקודם בסדרה סוכלה תחבולה מסוכנת של קוף מורד ובוגד להביא למלחמה כוללת בבני האדם, אך במחיר כבד. שני הצדדים הבינו שלא יוכלו למנוע מן המצב מלהגיע למלחמת הכרעה, וכי הסיכויים שהוא יוכרע לטובת בני האדם, הם קלושים.
בסרט השלישי והאחרון (לפי שעה), כפי שמעיד שם הסרט, המלחמה מגיעה. למרבה הפלא, יש בכך לא מעט הקלה. אולי בגלל שכולנו הלוא ידענו לאן סדרת הפריקוול הולכת, כי ידענו מה התוצאה הסופים, ואולי זה פשוט מפני ש"כוכב הקופים: מלחמה" טוב יותר מקודמו במידה משמעותית. תהא הסיבה אשר תהא, היה טוב להיווכח שהסרט החדש הוא סיום ראוי ומוצלח לטרילוגיה הנוכחית, שיצאה לדרך ב-2011.
טכנולוגיה בשירות הסיפור, לא להפך
הטכנולוגיה התפתחה משמעותית ב-6 השנים האחרונות והפרק הנוכחי משכיל לעשות שימוש נפלא בכל הפיתוחים האחרונים. השימוש בגרפיקה הממוחשבת בסרט הוא בדיוק ההיפך מזה שעשה בו ג'ורג' לוקאס בסרטיו האחרונים. אנדי סירקיס, שזכה בתהילה מוצדקת לחלוטין בעקבות האופן בו גילם את דמותו של גולום בסרטי "שר הטבעות", מראה שעדיין יש לו את זה ונותן הופעה נפלאה בתור סיזר, מנהיגם של הקופים ואביהם הרוחני. ישנם כבר דיבורים והשערות לגבי זכייה אפשרית של סירקיס באוסקר על תפקידו זה.
למרות האפקטים המצוינים, מה שמאט ריבס ומארק בומבק השכילו לעשות, הוא להציב במרכז את הסיפור עצמו ורק אחר כך את קסמי הטכנולוגיה. התוצאה היא סיום אפי, ששואב השראה ממקורות רבי עצמה כגון סיפורים תנ"כיים, השואה, העבדות ועוד. מקרה בוחן פרטי ומרתק הוא סיזר, שמשמש בתפקיד משה רבנו לכל דבר ועניין. אך בניגוד למשה, סיזר הוא מנהיג רוחני ללא אלוהים. אין לו אל מי לפנות. אין לו מי שינחה את דרכו והדרך היחידה בה יוכל לגרום לעצמו ולשאר הקופים להתעלות על עצמם, היא לבחור בכך. הבחירות של אומת הקופים (או לפחות אחת הקהילות שלה), בדרכם להגדרה עצמית ולעצמאות פשוט מועברות בצורת סיפור טוב.
המגפה הסימבולית
ובכל זאת, לא הכול כשורה ב"כוכב הקופים". אף על פי שמדובר בסרט מהנה בסה"כ, יש בו רגעים לא מעטים שמותחים את יכולות השעיית אי-האמונה של הקהל עד הקצה. כזאת היא, למשל, היא המגפה אשר חיסלה את מרבית המין האנושי בסרטים הקודמים. המגפה, כך אנו למדים, עברה מוטציה ושינתה את אופייה. כעת, משום מה, היא גורמת לאנשים לדמם מהאף ולשכוח לנגב אותו ולאבד את יכולת השימוש בפה לדיבור. לאור נושא הסרט, זאת נראית מגפה מאוד סימבולית וספציפית. כלומר, נאמר בשלב כלשהו שהמחלה גורמת לאנשים להידרדר ברמה הקוגניטיבית ולכן גם לאבד את יכולת הדיבור, אבל לא. הדמויות שנדבקות בה לא מראות כל סימן לפגיעה קוגניטיבית. נראה שהמחלה פשוט משתקת את מיתרי הקול, ומשום מה, סיזר וחבורתו נתקלים באנשים רק מיד אחרי שנדבקו. לכן הדימום מהאף, כי אחרת, איך תצליחו להבחין בכך שהם לא מדברים?
הטבע הסימבולי
תחילת הסוף עבור האנושות וההתחלה עבור הקופים, איך לא, היא בארה"ב. נכון שבארה"ב יש את כל סוגי הנופים, ובכל זאת, לוקח זמן להגיע ברגל, או על סוס, מאזור יערות סבוכים, אל הרים מושלגים אל מדבריות ומעבר להן. אך לא עבור "יציאת אמריקה" של הקופים. מזג האוויר משרת בדיוק את הצורך הסיפורי שלהם. בתחילת הסרט, הקופים נמצאים ביערות, כי שם השארנו אותם בסרט הקודם, וכי – ובכן, קופים. בהמשך, כאשר הסיפור רוצה לייצג מחנות עבודה בסגנון השואה, היי פרסטו – שלג! וכמובן שכל "יציאת מצרים" מצריכה מדבר ולכן, הופס – השלג הופך לחול.
בקיצור – הרבה דברים בסרט קורים פשוט בגלל שכך התסריט דורש. בין מחלות לאיתני טבע סימבוליים, יהיה די קשה לצופה הניטפיקר הממוצע לקחת את הסרט ברצינות. מצד שני, אם מצליחים להחליק מעל הטוויסטים העלילתיים הפשטניים, "כוכב הקופים: מלחמה" הוא פשוט סרט קיץ מהנה, מעורר מחשבה לפרקים וסיפור שיגרום לכם להריע לקופים ולקרוא "בוז!" לבני האדם, וזה חייב להיות הישג.
